בקיצור: דבריה של שרת התרבות. דבריו של עודד קוטלר. התלהמויות לא תרבותיות. $$$ [3371]
כדי לראות את רשימת התגיות (מילות המפתח) שלי, רדו למטה, אל מתחת לתגובות, ועשו קליק על מילת המפתח שמעניינת אותכם. קליק על "הצג הכל" יפתח לכם רשימה של עוד (המון) תגיות.
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
"30 מנדטים שמאחוריהם עדר של פרות מלחכות קש וגבב" אמר השחקן עודד קוטלר, בתגובה לדבריה של שרת התרבות מירי רגב: "אנחנו קיבלנו 30 מנדטים, אתם קיבלתם בסך הכל 20. אנחנו יודעים שהשמאל מנכס לעצמו את התרבות, אנחנו לא צריכים להתבלבל מי זה הציבור ובמי הוא בחר. אני קובעת את הקריטריונים, אני יכולה להחליט שמוסדות לא מקבלים כסף, שכל הכסף עובר רק לפריפריה וליהודה ושומרון. הממשלה לא חייבת לתמוך בתרבות. אני יכולה להחליט לאן הולך הכסף. האמנים לא יכתיבו לי. אם צריך לצנזר – אצנזר".
מה הטעם?
כך נפל עודד קוטלר באותה מלכודת שבה נפלו יאיר גרבוז, בדבריו על "מנשקי הקמעות" ודודו טופז ע"ה בדבריו על "הצ'חצ'חים". גם אם צדקו קוטלר, גרבוז וטופז בדבריהם – והם לא צדקו – אין טעם לומר את הדברים הללו על מצביעי הליכוד - בפומבי, בעת מערכת בחירות. מתנגדי הליכוד, ממילא חושבים כך על מצביעי הליכוד, ואמירת הדברים הללו אינה מחדשת להם כלום. לעומת זאת, מצביעי הליכוד, גם אלה שהם "בהמות" וגם אלה שמצביעים ליכוד מתוך מחשבה רציונלית שכל ויתור לערבים רק מביא לנו עוד רקטות ועוד פיגועים, גם אלה שמצביעים ליכוד מתוך נאמנות שיבטית וגם אלה שהתלבטו ושקלו להצביע בעד המחנה השני – כולם נעלבו ורצו זועמים להצביע בעד הליכוד. נתניהו יכול להתברך בליבו שקוטלר "עשה" לו כבר את הבחירות הבאות.
לא בשטחים
הסיפור מתחיל עם השחקן הערבי נורמן עיסא, שמשחק בהצגה "בומרנג" בתיאטרון חיפה. ההצגה נוסעת לבקעת הירדן, שנמצאת כידוע מעבר לקו הירוק. עיסא מסרב להופיע מעבר לקו הירוק. הדבר היה ידוע להנהלת תיאטרון חיפה, שהיתה צריכה לדאוג לשחקן מחליף. משום מה הפך הסיפור הזה לנושא בכותרות. שמעה על כך שרת התרבות והחליטה שהיא מונעת את התמיכה בתיאטרון "אלמינא" מיפו, תיאטרון ילדים יהודים ערבים. מה הקשר? למה צריך לפגוע בהבנה ערבית-יהודית, משום שהמנהל מסרב להופיע מעבר לקו הירוק? אבל, כפי שהצהירה שרת התרבות "אני יכולה להחליט לאן הולך הכסף. האמנים לא יכתיבו לי".
הרוצח כבן אדם
במקביל התפוצצה פרשת הצגת "הזמן המקביל" בתיאטרון מיידאן. ההצגה, המבוססת על מכתביו של המחבל הפלסטיני וליד דקה, שכתב לאישתו. בהצגה מוצג הרוצח כדמות אנושית, אולי אפילו חיובית. ההצגה עשויה כהלכה, וועדת סל התרבות החליטה שהיא ממליצה להציג אותה בפני תלמידים וכבר אלף ילדים צפו בה, במימון של המדינה. שר החינוך, נפתלי בנט החליט שהדבר אינו ראוי – וביטל את המימון.
אמנים רבים נזדעקו: צנזורה. בנט טען שהוא אינו מצנזר את ההצגה ואינו אוסר על הצגתה, אלא רק מונע את המימון של המדינה מהצגות שפוגעות במדינה. האמנים אינם מוכנים לקבל כל הגבלה. חופש הביטוי, לטעמם, כולל גם את החופש להיות נגד המדינה ולקבל ממנה מימון בשביל זה. התוצאה הסופית: כולם כועסים. יחי השינאה והפלגנות.
אגב, השרה גילה גמליאל ניסתה להגיד למירי רגב שדבריה הם "אמירה לא תרבותית", וזו אמרה לה לסתום את הפה ולעסוק בענייני משרדה.
ראוי להם לשתוק
האם ראוי שאמנים מבצעים, שחקנים ושחקניות, זמרים וזמרות, ישמיעו את דיעותיהם הפוליטיות? אני לא מתלהב מהתופעה הזאת. לדיעותיהם של שחקן, או זמרת, אין משקל יותר מאשר דיעותיהם הפוליטיות של מהנדס או רופאה. מוטב לאמנים מבצעים שיסתפקו בהבאת הטקסטים שהמחזאים והפזמונאים שמים בפיהם. לא שאסור להם להתבטא, אבל עדיף שלא ישאלו אותם, ואם שואלים אותם, שישמרו את מחשבותיהם לעצמם. זה בהחלט מפריע לצופים בהצגות ובהופעות, אלה שחושבים אחרת. אבל אם המצב חמור, זכותו, ואפילו חובתו של האמן, לצאת נגד תופעות חמורות – אבל רק במיקרים חריגים.
התעלמו מהפייסבוק למטה
בגלל באג במקום אחר מופיעות בהמשך תגובות פייסבוק, שאינן שייכות לבלוג הזה, והן בכלל מלפני 12 ימים. התעלמו מהן.
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 575,705 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 17 שורות).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
הפונקציה "חפש בבלוג" אינה פועלת כהלכה. כדי לעשות חיפוש בבלוג הזה אחר רשומה שמכילה מילה מסוימת, או צירוף של מילים – היכנסו לגוגל, או לשדה של גוגל בדפדפן, וחפשו את המילה המבוקשת, או את צירוף המילים בתוך מרכאות, יחד עם המילה regevj, שמופיעה בכל אחד מהקטעים שבבלוג הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
אל רשימת המאמרים הכי נצפים שלי ( <- קליק על)
תגיות: אקטואליה, תיאטרון, הליכוד, מירי רגב – הליכוד, עודד קוטלר, גילה גמליאל, לפעמים זה כל כך נכון, ציטטות, מחשבות והגיגים,