כשראיתי את הנושא החם היה לי קשה להתאפק. הוא כאילו נבחר עבורי.
נישאנו ב-28 ביוני שנת 1967, או-טו-טו 48 שנים.
זה היה שבועיים לאחר מלחמת ששת הימים. הארץ כולה הייתה באופורית הניצחון. הגבולות שנפתחו, המרחבים החדשים, ירושלים המשוחררת, כל אלה בצד הכאב על הנופלים - סערת רגשות.
אני הייתי על סף השחרור מן השירות הצבאי. הבסיס שלי היה בסיס הגדנ"ע בג'ליל (ליד הרצליה). בתקופת ההמתנה הוסב לבסיס אפסנאות עבור חיילי המילואים אשר מאות מהם עברו אצלנו על מנת להצטייד. חפרנו שוחות וגם נכנסנו אליהן מספר פעמים, קודם כתרגול ואחר כך כשהיו אזעקות. בתקופת ההמתנה קבלתי מספר חופשות קצרות שבהן פגשתי את אמי בתל-אביב אצל התופרת לצורך מדידת שמלת החתונה. הנסיעה לרחובות בשעות ההאפלה הייתה מאוד לא נעימה ואפילו די מפחידה.
בעלי היה כבר במילואים ולחם ברמת הגולן. הצלחנו לשוחח פעם או פעמיים בטלפון, שיחות קצרות וקטועות. לא ידענו אם החתונה תתקיים במועדה אבל את ההכנות האפשריות עשיתי.
על כיבוש ירושלים העתיקה שמעתי בבסיס. עד היום כשאני נזכרת בתקיעת השופר של הרב גורן שבקעה מן הרדיו (נדמה לי שזה היה בכלל טרנזיסטור) עוברת בי צמרמורת.
קבלתי חופשת שחרור שבוע לפני החתונה ובעלי יומיים-שלושה לאחר מכן. החתונה נערכה בבית החייל בתל-אביב והיה רב צבאי. חלק מן האורחים הגיעו במדים ועם נשק, הישר מן השדה.
בבוקר החתונה הצטלמנו בסטודיו ברחובות, קרוב לבית. עדיין לא היה מקובל להצטלם בגנים עם השקיעה...נדמה לי שאפילו לא הייתי מאופרת. דאגתי רק לתסרוקת שנעשתה במספרה של שכנתנו. לחתונה הגעתי במונית (שבכלל לא הייתה מקושטת...). החתונה הייתה שמחה ונמשכה עד אחת עשרה או קצת יותר. לאחר מכן נסענו במונית למלון דן לחדר שהוזמן עבורנו ללילה אחד.
החדר היה בקומה גבוהה וממנו נשקף הים בכל הדרו. אני זוכרת שהייתי מאוד צמאה. צלצלתי לקבלה והזמנתי כוס מיץ תפוזים. ההזמנה הגיעה במהירות ובצורה אלגנטית והתשלום היה בהתאם - 5 לירות ! נראה לי שזה היה משהו כמו 50 שקל היום או אולי אפילו יותר :-)