מאחר ומתרבות התאונות, בגלל שהנהגים מסמסים, אני מציעה, שיוסיפו כפתור בולט על הנייד, שהנהגים "על עיוור" יוכלו למצואו. הכפתור הזה יכתוב חזרה: "אני בנהיגה" וכך ינצלו אנשים רבים, מפציעות וממוות.
הכתבה של דני קושמרו
לפני שבועיים, שודרה הכתבה של דני קושמרו, שהאירה את עיני. הכתבה עסקה, במה יהיה, אם נספח את ה"שטחים". הבנתי, שמבחינה כלכלית, זה יהיה אסון, לנו העובדים. תארו לכם, כמה משפחות יהיו תלויות ב"ביטוח הלאומי"? כמה אנשים יהיו מובטלים? אם ניתן להם לבחור לכנסת, מה יהיה מצבנו?
אם לא נספח את ה"שטחים", אז מי יגן עליהם? אנחנו?! הרי לא ניתן להם להחזיק צבא!
רופאים
אף אחד, לא מאמין לשני. כל אחד נותן תרופה אחרת. אם אחד עושה ביופסיה, השני גם יעשה והשלישי ימליץ.
היה לי פעם חום נמוך וכאב אזניים. הלכתי ל-3 רופאים וכולם נתנו לי טיפול אחר. בסוף הגעתי לפרופסור פרטי, שאמר כך: "תשכחי מהחם והכאב יעבור". כך היה.
כשאתם הולכים לביה"ח ואתם מביאים בדיקת דם, הם ידקרו אותך שוב ויעשו לך בדיקה נוספת.
תרופה פסיכיאטרית
ברק שמאמין, שהיתושות שאני סובלת מהן, הן הפרעה פסיכולוגית, שכנע אותי לקחת תרופה פסיכיאטרית, להרגעת התופעה. אמרתי: "טוב". אחרי שהלך חשבתי, שעדיף להתייעץ עם הפסיכיאטר, שאני מכירה. כתבתי לו מייל, בו פרטתי, מה עובר עלי, בחצי השנה האחרונה. הוא ענה לי, שאני יכולה לקחת, את מה שרופאה נתנה לי. החלטתי לקחת.
באותו היום, רצו עלי החרקים, שכתבתי עליהם ואחד מהם נעצר על פני. בטל היתה לידי ובלי שאומר לה, בשתי אצבעותיה, הרחיקה את החרק מהפנים שלי. הוא קפץ לה מהאצבעות ונפל לריצפה.
"מה זה היה?" שאלתי.
"את רוצה לכנות את זה בשם?!" השיבה.
דחיתי את לקיחת התרופה.