המשקפיים -סיפורו של אפרים.

פעם, מזמן, נהג אפרים לכתוב שירים, סיפורים והגיגים אל תוך המחברת שלו  ששכנה עמוק במגרה

(ברור שהשתמש במחברת , הרי מחשב לא היה לו  -אפילו לא ידע מה זה - ובטח שלא החזיק בלוג  תחת כינוי נסתר) ,

גם היום כעבור חמישים וחמש  שנים ויותר... אין לו בלוג! (אבל לאשתו - כלומר אני - יש בלוג  ואני מרשה לעצמי לנצל את בלוגי ולרשום את שיריו אצלי. ) 

 משקפיה של הסבתא יָכנֵע        /  אפרים  -אפריל  1960

...והנה בערוב היום - ומקרה קרה אסון .

לא אספר זאת כה פתאום-  אלא ראשון -ראשון...ואחרון.

והמקרה שכה הסעיר לבבות בכפר בעיר..

קרה למי? - נחשו נא-

 לסבתא יכנע החביבה!

משקפיה של הסבתא , היקרים לאין שעור-

נעלמו הנה לפתע ללא עקבות  ולו  פרור.

התאספו כולם ביחד

לבקש ממי עצה

מלאים התרגשות ופחד- למציאת האבדה. 

ילדים וילדות,  נכדים וגם נכדות.

הנינים ותינוקות  - כולם רעד בלבבות.

חפשו בגן וגם בדיר-

חיפשו ברפת בחציר,

הפכו דלי הפכו דליים-

ולא נמצאו המשקפיים.

הכלבים נבחו בשאט ,

תרנגול קרקר בלהט 

אך הכול -הכול לשוא

האבדה לא נמצאה!

...אך הנה  למחרת, שמחה גדולה בעיירה .

סיפרו בלחש וברטט:  האבדה כבר נמצאה.

השמחה רבתה מאוד-

כי הנה ובינתיים נמצאו המשקפיים- במשך יום ולילותיים 

ובהשכמה-

שכנו כבוד המשקפיים - על חוטמה!

של הסבתא יכנע החביבה.

והכול כל כך פתאום, מציאות ולא חלום, 

כל בחור  ובחורה פרצו יחד בשירה-

בתופים ומצילתיים...

...ואז .. כולם שתו  'לחיים' !

עד ערוב היום ..  אז כולם הלכו לישון.

ובתפילה אל השמים - כי נמצאו המשקפיים -

נפסקה המהומה ... בביתה -

של סבתא יכנע החביבה.