חודש תמוז

  חודש תמוז הוא הרביעי במניין החודשים שאנו מונים מניסן, וכן הוא נקרא במקרא

`החודש הרביעי` )זכריה ח(. שם תמוז, כשמות שאר החודשים, עלה עם ישראל מבבל;

והוראתו הקדומה - פולחן ידוע לדורות ההם, ככתוב )יחזקאל ח(: "והנה שם הנשים

יושבות מבכות את התמוז"

מזלו של החודש הינו מזל סרטן. בגלל החום הרב, הסרטנים שבאגמים ובנחלים מתרבים מאוד בחודש זה. כמו כל מציאות בעולם הגשמי, המשתלשלת ונובעת ממהותה הפנימית - שרשה הרוחני, כך משתלשלת השמש הגשמית מ"שמש ה`" (כמ"ש (תהילים פרק פ"ד): "שמש ומגן ה` אלקים").

 הקבלה מלמדת שלכל דבר בעולם הגשמי, יש מקור ושורש רוחני בעולמות העליונים, ומכאן ההסבר לחום הרב השורר בחודש תמוז. בספר תהילים אנו מוצאים את הביטוי `שמש ומגן ה` א-להים`. שמו של הבורא י-ה-ו-ה הוא המקביל לשמש המאירה בעולם ושם א-להים הוא המקביל ל`מגן` – עטרת השמש, המגינה עלינו מחומה הרב של השמש. הקבלה מסבירה שהחום הרב של תמוז נובע מההארה החזקה של הנוכחות הא-להית בבריאה המתבטאת בשם י-ה-ו-ה המכונה `שם העצם` או `השם המיוחד`.

חודש תמוז הוא הזמן של התגלות ההארה העליונה המשולה לשמש, בכל העולמות הרוחניים. תכונת השמש הבולטת, להבדיל מן הירח, היא באי השתנותה. בעוד שגדלו של הירח משתנה מיום ליום, גודלה ועצמתה של השמש הינם ללא השתנות.
עניין זה מקורו במדריגה הא-להית הנעלה של חוסר ההשתנות, כפי שמופיע בדברי הנביא מלאכי `אני י-ה-ו-ה לא שניתי`. הקבלה מסבירה שביטוי זה של הנביא מתייחס במיוחד לעובדה שהבורא הינו כה נעלה, עד שכל בריאת העולם אינה פועלת ואינה יכולה לגרום בו שום שינוי. בחודש תמוז מאיר שם ה` (י-ה-ו-ה) שמעל הטבע, בעוצמה רבה יותר בכל העולמות מאשר בכל השנה, ומכאן נובע החום הרב בחודש זה. 

החכמים הקדמונים מבארים שעבודה זרה הנזכרת בתנ"ך – עצם הזכרתה בתנ"ך מלמד על ביטולה. כלומר, הכח הלא חיובי שבמילה תמוז כבר התבטל, וזה מכבר התגלתה מהותו הפנימית של חודש תמוז המאפשר ביטול עניינים בלתי רצויים. ואכן, ההארה הא-להית העליונה, `שמש ה`, בחודש תמוז, לא רק שמבטלת עניינים בלתי רצויים, אלא אף הופכת אותם לטובים, חיוביים ומאירים.

בחודש תמוז ניתנת לנו היכולת המיוחדת לבצע שינויים מהותיים וטרנספורמציה משמעותית בתחומים רבים בחיינו, ולהפוך עניינים בלתי חיוביים, לחיוביים. 
כך גם בפרשיות השבוע בתורה הנקראות בחודש תמוז, אנו מוצאים את באופן מודגש את הפיכת הדברים הבלתי חיוביים, לדברים טובים ומועילים.
פרשת `קורח` – טענתו של קורח נגד הכהונה, הביאה להעצמת מעלתו של הכהן והשפעתו החיובית על עם ישראל.
פרשת `חוקת` – `פרה אדומה` : הפרה האדומה מסמלת את היכולת להטהר ו`לנקות` את הנפש גם מהמצבים הירודים ביותר.
פרשת `בלק` - בלעם רצה לקלל את עם ישראל ותחת זאת נהפכו המילים שיצאו מפיו לברכות נעלות.

א." צום הרביעי – הוא צום י"ז בתמוז - (הספירה מניסן)

ב. י"ז בתמוז (השנה חל ברביעי ליולי, שבת, מכיון שכך הצום נדחה ליום א` יח` בתמוז 5-7-15)

חמישה דברים אירעו בשבעה עשר בתמוז :

1. נשתברו הלוחות הראשונות . הקב"ה אומר למשה : " לך רד כי שיחת עמך ( שמות ל"ב , ז` ) .
כוון שירד וקרב למחנה וראה את העגל , מיד " ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר" ( שמות ל"ב , י"ט ) .
2. בוטל התמיד . בבית ראשון ובבית שני היו מקריבים בכל יום שני כבשים בתור קורבן התמיד
3. הובקעה העיר . חורבן בית שני חומת ירושלים נבקעה בי"ז בתמוז וטיטוס וחילותיו פרצו לעיר 
4. שריפת התורה ע"י אפוסטומוס הרשע . ויש המיחסים מעשה זה לאנטיוכוס אפיפנוס שמסופר עליו ועל אנשיו בספרי התורה אשר מצאו קרעו וישרפו באש ."
5. הועמד צלם בהיכל . יש מפרשים שגם מעשה זה עשה אפוסטומוס הרשע , באותו יום , בשבעה עשר בתמוז .

ויש מפרשים אותו על הצלם שעשה מנשה המלך והעמידו בהיכל ואותו היום היה י"ז בתמוז .

ג .ימי בין המצרים 
 

א.      הימים שבין שבעה עשר בתמוז עד תשעה באב נקראים " בין המצרים " ונוהגים בהם מנהגי אבלות.

עשרים ואחד הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב נקראים: `ימי בין

המצרים,על שם הכתוב )איכה א(: כל רודפיה השיגוה בין המצרים. ואמרו חכמים:

אלו ימי הצרה שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם `קטב מרירי` )שמו של

שד מזיק( מצוי ושאר מזיקים שולטים בהם, וצרות רבות ורעות מצאו את ישראל

בדורותי ובימים אלה. וכן חרב הבית בראשונה ובשנייה בימים אלה של מצרים

ומצור ומצוק. משום כך הוקבעו כל ימי בין המצרים לאבל על חורבן בית המקדש.

לכן ממעטים בימים אלה בשמחה, ואין נושאים נשים מי"ז בתמוז עד לאחר תשעה

באב,ואין עושים מחולות וריקודים בימים אלה ואין שומעים בהם קול נגינה משום

כלי שיר, ואין עושים טיולים וביקורים של תענוג ואין מסתפרים בהם. ואולם

הספרדים נוהגים בהתר תספורת עד השבוע שחל בו תשעה באב, כדעת מרן הבית

יוסף.

אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: ``ואין התענית אלא הכנה לתשובה, ולא עוד שראשי התיבות של תמוז: "זמני תשובה ממשמשים ובאים`` (עד יום כיפור 100 ימים).

2 משיחות הרבי מליובאוויטש על חודש תמוז - אהבת חינם מול שנאת חינם

שלושת השבועות מי"ז בתמוז עד תשעה באב, מצויינים על ידי עמנו כימי אבל על חורבן בית המקדש, בשבועות אלה אנו נזכרים בתחלתה של הגלות, הנמשכת זה למעלה מ-1900 שנה, ומתחזקת ציפייתנו לגאולה האמיתית והשלמה, על ידי משיח צדקנו בקרוב. מובן שיש צורך בפעולות רוחניות מתאימות כדי להביא ולקרב את הגאולה, כשהנקודה המרכזית של פעולות אלו צריכה להיות מותאמת ומכוונת לתיקון הגורם שבעטיו באה הגלות.

התיקון – אהבת חינם

באופן כללי, הרי "מפני חטאינו גלינו מארצנו ", כך שהתיקון צריך להיות על-ידי תשובה ומעשים טובים, וכפסק דין הרמב"ם: "ישראל עושין תשובה ומיד הן נגאלין ". באופן מפורט יותר יש להצביע על מה שגילו לנו חז"ל כי חורבן בית שני – שסימל את התחלת הגלות הארוכה – בא בגלל עוון שנאת חינם. מכאן יש להסיק בפשטות כי זירוז הגאולה השלימה יבוא על ידי תיקונו של אותו גורם שהביא את הגלות. תיקון מכשול או עוון כלשהוא חייב להעשות על-ידי פעולה הפוכה ומנוגדת לגמרי לגורם המכשול (בלשון הרמב"ם: "ירחיק עצמו לקצה השני "). הפעולה הרוחנית ההכרחית להבאת הגאולה היא, איפא, כזו שתהיה מנוגדת בצורה קוטבית לשנאת החינם שהיתה בין איש לרעהו. כלומר: אין להסתפק בכך שלא נשנא, חלילה, איש את רעהו על לא דבר (שנאת חינם), כי אם עלינו להמנע משנאה, גם כשיש, כביכול, גורם או סיבה לשנאה. יתר על כן: עלינו להפעיל אהבת חינם , לאהוב את הזולת גם כשאין כל סיבה לאהוב אותו (אפילו אם נוכל לקרוא עליו את הגדרת חז"ל: "חינם מן המצוות ")

חז"ל תיארו לנו את ימי שיא הגלות, הסמוכים לגאולה, בצבעים קודרים למדי. הירידה הרוחנית של "עקבתא דמשיחא" מוצגת שם במצבה המדויק, כפי שאכן נראים הדברים עתה, "חושך כפול ומכופל". [חכמינו הודיעו לנו מראש את המצב הנוכחי – כדי שכאשר ניתקל במציאות זו לא נתייאש מן הגאולה, אלא להיפך, נצפה לביאת המשיח] עם זאת, רומזים חז"ל במהלך דבריהם שם, על שתי תכונות שתישארנה טבועות בבני ישראל ותבואנה לידי גילוי עם התקרבות הגאולה, והן: ענוה ויראת חטא. הסבר הדבר הוא – כי הגאוה היא שורש ומקור לשנאת חינם, ולכן יש צורך להפעיל את הענוה שהיא שורש ומקור לאהבת-חינם. ליראת החטא אנו זקוקים כדי להיות מוכנים לביאת המשיח עליו נאמר "יכוף כל ישראל לילך בה (=בדרך התורה) ולחזק בדקה" . בזכות אהבת חינם, והכלי המחזיק ברכה שהוא השלום (בין איש לרעהו), נזכה לשלום האמיתי, שלום בעולם כולו, בביאת המלך המשיח ש"ילחם מלחמת ה` וינצח", ומיד יבנה בית המקדש השלישי במקומו, "ויקבץ נדחי ישראל" בגאולה האמיתית והשלמה, בקרוב ממש.