motior כתב רשומה על געגוע בעקבות רשומות געגועים אחרות שהתפרסמו בבלוגיה. (שקראתי גם אותן). גם לי יש את הגעגועים שלי וזה נתן לי השראה לכתוב את הרשומה הזאת, כחודשיים אחרי שלא פרסמתי כאן רשומה. (ואני חושבת שזה הכי הרבה זמן שלא כתבתי מאז שבלוג הזה קיים). אז כן, גם אני מתגעגעת לימים שהיו לי יותר מוזה ואומץ לכתוב ולהיחשף, שרשומות נכתבו גם בפועל ולא רק בתוך הראש ושהייתי יותר פעילה בבלוג באופן כללי.
אבל יש געגוע אחר שבכלל לא קשור לנושא של כתיבה ובלוגים ואינטרנט בכלל.
אני מתגעגעת לימים של עד לפני שבעה חודשים.
מתגעגעת לימים שהייתי פעילה ספורטיבית. מתגעגעת לקאנטרי שהייתי מנויה בו, לימים שכמעט ולא היה יום שלא עמד לי בבית המתקן לייבוש כביסה ועליו בגד הים וכובע הים הרטובים, כי כמעט כל יום הייתי שוחה ותמיד הייתי צריכה לשטוף אותם ולתלות מחדש לייבוש. בערך לפני חודש וחצי, כאשר ניסיתי לחזור לזה ואחרי ארבע בריכות הכאבים כבר התחילו להציק, כאשר חזרתי הביתה ושוב שטפתי את בגד הים והכובע ותליתי, הבנתי שזאת כנראה כבר פעם אחרונה. זהו, נכנעתי.
מתגעגעת לימים שכדי לשמור על המשקל ואפילו לרדת לא הייתי צריכה לתכנן תפריט נוקשה ויכולתי "לחטוא" מדי פעם עם ממתק או משהו דומה כי יכולתי לשרוף את זה אחר כך בהליכה או בשחייה.
בינתיים הימים עוברים ואני עדיין עם כאבים במפשעות שמנטרלים אותי מפעילות.
במשך הזמן שעבר מאז הפעם האחרונה שכתבתי, כבר הספקתי לעבור טיפול פיזיותרפיה, כאשר אחרי כל טיפול כזה הרגשתי איזושהי הקלה אבל מספיק היה טריגר קטן כדי שהכאבים יחזרו. ניסיתי לתרגל בבית את התרגול שקיבלתי אבל התקשיתי בו כי הרבה פעמים הרגשתי שדווקא התרגול הזה מגביר את הכאבים.
עכשיו מנסה יוגה נשית אצל מורה שהמליצו לי עליה. גם בתרגול הזה אני מתקשה, אולי עדיין לא קלטתי כל כך איך לתרגל נכון.
וכבר נכנעתי וקבעתי תור למרפאת כאב ל-6 באוגוסט. למען האמת היה לי תור כבר לתחילת השבוע הזה אבל דחיתי אותו מיוזמתי כדי בכל זאת לתת צ'אנס לטיפולים האחרים, יוגה ופיזיותרפיה שאני מנסה, לפני שאני הולכת למרפאת כאב ואולי אקבל שם תרופות כרוניות שאני לא רוצה למהר להכניס לגוף שלי.
ובודקת כיוון נוסף, מכיוון שהכאבים התחילו בעקבות פעולות מאומצות שעשיתי, הציעו לי באחד מהפורומים המקצועיים לפנות לאורתופד מומחה לפציעות ספורט. מבירור שעשיתי הבנתי שאין דבר כזה בקופת החולים שלי ואני צריכה לפנות למומחה כזה באופן פרטי, לכל היותר רופא פרטי שעובד בהסדר עם הקופה, כך שאפשר לקבל החזר מהקופה דרך הביטוח המשלים. אז קיבלתי רשימה של כמה רופאים כאלה וקבעתי תור לאחד מהם ל-5 ביולי, הזמן הכי קרוב שהצלחתי לקבוע (כן, מסתבר שגם אצל רופאים פרטיים יכולים להיות תורים ארוכים מאוד). אז כמובן שזה יעלה לי, ויכול להיות שהוא גם יפנה אותי לפיזיותרפיה מתאימה יותר למצב שלי ואני לוקחת בחשבון את האפשרות שאצטרך גם לעשות פיזיותרפיה באופן פרטי (טיפול הפיזיותרפיה שהייתי בו היה דרך קופת חולים). אבל אני מתכוננת לזה ומוכנה להשקיע כל סכום, מתוך תקווה לחזור מתישהו לפעילות גופנית מלאה.
בינתיים משתדלת לשמור על התקווה, בין געגוע ותסכול. רק מתגעגעת לימים ההם, ואיכשהו ממשיכה לקוות שהם לא יישארו בגדר געגוע.