שיר זה נכתב על ידי אפרים בחודש אוגוסט 1965 , (היינו נשואים כשמונה חודשים ).
טלוויזיה לא הייתה עדיין, ברדיו - לא היו תכניות מעניינות אותו ערב , ומה שנותר לעשות זה רק לקרוא ספרים, או לכתוב .
(כאשר הייתה ביננו מחלוקת לפעמים - זה קורה אצל כל זוג בעולם- נהגנו לכתוב זה לזו כדי לשבור את 'הברוגז' ואת השתיקה).
שיר של אפרים - 21/8/1965
צפורי
ביום שישי אחד בודד-
בודד מיני רבים,
עייף מאהבהבים קלים -
בגידות ונכלים.
שמעתי על ציפורית פצועה-
פגועה מנבלים,
אמרתי אזי אל ליבי,
אלכה ואזנה עיני בה-
כי זאת הצפור -
אולי אך בליבה פגועה-
וכאב הלב הן ירפא
- רק באהבה.
..ואכן חמדת מראה
ויפת העין,
במחי אחד לבי כבשה-
עד כי נדרתי נדר.. שרק אותה אשא .
והיום שבו אני וצפורי ,
-הלו היא נחמתי-
חיכינו לו כה רב,
בא הוא והופיע - ביום יפה של סתיו.
הפכו לזוג לבבותינו הבודדים-
בעיני אדם ..ואלוהים.
ומיני אז צפורי הפגועה
חדרה ללבי באהבה גדולה.
באותו הערב עניתי לו בפתק:
תודה לך אהוב לבי
גיבור חיי יפה שלי
תמיד היית בחלומי
לחיות אתך - כחלום מציאותי.
כמובן שלא הסתפקתי אז רק בפתק , והמשכתי (בדף אחר)
סיפורי שלי / נחמה 21/8/1965
פעם בערב בהיר אחד
פגשתי לפתע בבחור נחמד
גבוה נאה ומלא חן,
כששאל : "האם נצא" - אמרתי כן.
אכן יצאנו גם בילינו
ומאוד שמחים היינו .
אך הערב נגמר כה מהר-
והוא אמר שנצא - גם בערב אחר.
כך נפגשנו מדי פעם
שנינו תמיד בלב נפעם
..ואז גילינו שזו אהבה
שעולה ופורחת כמו להבה.
החלטנו להתחתן -
ולאמר להורים שיגידו - כן .
כיום אנו נשואים
ברוב אושר ובלי עניינים .
(השיר נכתב כאמור בחודש אוגוסט 1965- היינו נשואים רק כמה חודשים , עדיין לא היו ילדים , הוא היה אז בן 28 וקצת, ואני בת 18 וקצת )
אם לקחת בחשבון ששירים אלו נכתבו לפני למעלה מיובל שנים- השירים התאימו אז ומתאימים היום.
ברור שהאהבה גדלה ורבתה עוד ועוד עם כל ילד שנולד, וכל נכד - ויש עוד המון אהבה במלאי לכל אחד במשפחה הנפלאה שלנו כולה.