את "היצירה" הזאת ראיתי אתמול אצל בלוגרית שגילתה אותה בפייסבוק. למשורר קוראים שלומי אלמליח, שטוען שפרצו לו לבלוג. מה זה משנה?  מישהו כתב זאת. המישהו הזה הוא לא לבד! היות ואיני מצליחה בשום דרך להעביר את הטקסט, צילמתי אותו ואני מדפיסה אותו מילה במילה.

יאאללה  ראבקקק חפרתם על הראש, מי שישמע..

זה בסה"כ שכנזים למי אכפת..זה כולה אנשים עם דם קר..

זה או שהם דוסים שחשים שהם הכי טובים וכל המזרחים סוג ד.

או שהם שמאלנים מסריחים שביגללם אנחנו סובלים.

אז למי אכפת מהם, חוץ מזה עשו לנו סה"כ טובה. אם היו פה עוד 6 מיליון שכנזים,

המדינה לידיעתכם האפשרויות שהיו הם:

א. הם היו שמים אותנו בגטאות,

ב. בכלל לא היינו פה, כי השמאלנים האלה היו כבר מזמן דואגים להעביר את מדינת

ישראל (השלטון) לערבים!!

קיצור לסיכום: שואה לא שואה,

עדיין הייתי שמח אם הייתי יכול לתת להיטלר עוד כמה שכנזים לאוסף.

כאשר אני מסתכלת במשך עשרות שנים על התמונה הזאת, ברור לי שכל אחת מהדמויות האלה יכלה להיות או סבתא, או דודה שלי, או עשרות קרובות של הורי משני הצדדים. מה שאני בטוחה זה שלמרות הקור...היה להם דם חם, כמו לכל האנושות.

או שאני  מדמינת שאולי אלה הם הילדים של דודי בני ארבע ושש שסיפרו לנו שראו אותם

מסתובבים לבד בגטו?

ומי יודע, אני הרי לא הכרתי אף אחד מהם, אולי זאת קרובת משפחה שלי שגססה ברחוב?

הרי סיפרו לנו שלסבא שלי הגרמנים גזרו ברחוב את הזקן והפאות ואח"כ ירו בו כמו בכלב.

תסלח לי אמי היקרה, אבל אני מקנא בה על שהלכה לפני שקראה את מה שכתב אלמליח, (שרבים מסכימים איתו).

כמה חבל שלא הלכתי איתך אמא.