אני אוהבת רומאנים תנכ"יים, כאלו הנוטלים סיפור תנכ"י ומעניקים לו עומק, זויות חדשות ותכנים מנקודת מבט נשית.
הלא ספר הספרים הוא פטריאכלי, והמספר מספר את תולדות האבות ובניהן.
ספרים כמו "שפחתי בחיקך" של עציוני הלוי, כמו "האוהל האדום" של אניטה דיאמנט וכמו "מלכים ג" של יוכי ברנדס, מעניקים לי אפשרות לצלול לתקופה היסטורית עתיקה, להזדהות עם אשה קדומה, המנגנת אצלי על מיתרי הלב.
ספרה החדש של חוה עציוני הלוי, שפחתי בחיקך, הוא אמיץ.
הפעם, מנקודת מבטה של הגר, המתחילה את דרכה כשפחה בבית פרעה, נמסרת לשרי כמתנה מפרעה ונקרעת מעולמה אל תוך עולמו של אברהם אבינו.
הגר אמו של ישמעאל, בן אברהם. ישמעאל והגר השנויים במחלוקת? הגיעה העת להכיר את סיפורם מקרוב.
סיפור אהבה, סיפור חיים, סיפור השרדות.
הספר כתוב בצורה כמעט תנכית, תוך ציטוטים מהמקורות מחד וחופש ספרותי מאידך.
מומלץ!