לפני שבוע, סיים הטייס למלא את תפקידו כתלמיד מן המניין בטקס מרגש שנערך בתיכון.
אני יודעת שזו קלישאה, אבל נדמה שרק אתמול צילמתי את התמונה הזו:
בתמונה רואים ילד קטן שעשה לבית ספר- בית ספר
.
מסיבת הסיום נפתחה בטקס פרידה מהמחנכת בכיתה, וכיוון שאני נחשבת בעיני עצמי כאשת ברזל שלא בוכה אף פעם, הגעתי בלתי מצויידת.
שלוש פעמים נאלצה לימור להשאיל לי טישו. בכיתי שם כמו ילדה.
ובנימה פולנית זו אסכם ואומר כי בטקס, הוא נקרא לבמה ביחד עם כל המצטיינים, לקבל את תעודת ההצטיינות היתרה שלו:
חמסה עליו.
***
מאז הפעם הקודמת שיונה הטילה ביצים אצלי באדנית, אני סובלת מתסמונת פוסט טראומטית. הריח, הטינופת, הבלגן שהן השאירו אחרי ההטלה ההיא חקוקים עמוק על לוח לב ה- OCD שלי. היונים, לעומת זאת, באופן תמוה, יצאו עם חוויה חיובית לגמרי מהאירוע- עובדה שהן ניסו להטיל שם שוב ושוב ושוב, אינספור פעמים. כיוון שטירפדתי להן בכל פעם מחדש את המזימה, הטייס, ההוא מהאייטם הקודם, מכנה אותי: "היטלר של היונים".
אין לי מושג למה, אבל נפלה עלי רוח הומניטרית לפתע, ואיפשרתי שוב לדבר הזה לקרות:
אופטימית והומניטרית שהינני, איפשרתי למפלצת הזו לשבת לי על החלון ולדגור על הביצים שלה.
והנה, בשעה טובה, גילינו בוקר אחד שמהביצים בקעו שני גוזלים קטנים ומכוערים, אבל אני בטוחה שאמא שלהם חשבה שהם נסיכים:
בהתחלה זה אפילו היה חמוד.
ביג מיסטייק.
היוג'!
גורלו של הגוזל הימני לא שפר עליו, וכעבור ימים בודדים מצאנו אותו במצב צבירה מת.
או בשפתו הציורית של הטייס: "עבר ממצב עוף ל- off".
עכשיו ניצבת בפני דילמה. יש לי גופה בחלון, אני חייבת להיפטר ממנה מיד, ויפה תולעת אחת קודם, אבל פינוי גופות זה הגבול האדום שלי.
מה עושה אמא חינוכית? משחדת את הילדים שלה בכסף עבור השירות. אל תשפטו.
פניתי למצ'יסטה: "מאמי, אני משלמת לך 50 ש"ח אם את מפנה את הגופה מהחלון"
המצ'יסטה: "נראה לך? אני בפחות מ- 100 ש"ח לא נוגעת בזה"
אני: "זו סחטנות!"
היא: "take it or leave it"
אני:
חולפות חמש דקות.
אני: "אוקיי. אני משלמת לך 100 ש"ח. תפני אותו?"
היא: "ep, ep, ep...התעריף עלה. זה 120 ש"ח עכשיו, גברת"
אני:
"...אוקיי. 120 ש"ח..."
היא: "אופס, ותוך כדי דיבור התעריף עלה כבר ל- 200".
נכון לרגעים אלה, שעת כתיבת הפוסט, הגופה עדיין מוטלת בחלון, וממתינה לשירות פינוי גופות של נציג זק"א הצדיק, מקגייבר. באופן עקרוני אני לא מציעה לו אף פעם כסף עבור השירותים המיוחדים שהוא נותן, אבל מה שבטוח, שהפעם זה יעלה לי בשווה ערך הרבה יותר מ- 200.
פאקינג יונים מביאות את השלום.
גרררר
***
כדי לציין את סיום הלימודים ותחילת הקיץ, נסענו בשישי אחר הצהריים לנמל קיסריה לאכול ארוחת ערב.
תמונת אווירה בטרם נתקדם:
רוב התמונות של המצ'יסטה בסלולרי שלי נראות ככה:
מזל שהסנגריה שלי משתפת פעולה יותר ממנה:
אקיצר, במקרה ואתם לא זוכרים, בקיסריה ניצב פסל מאד יפה שכבר זכה פה פעם לסיקור נרחב, כי אני אישה תרבותית:
והפעם, כמו בכל פעם, היה קשה לצלם אותו, כי יש לו מעמד של קדוש, והרבה נשים אוהבות להצטלם איתו, כשהן אוחזות לו במהשמו ומצחקקות. אז המתנתי בסבלנות כמה דקות שההתקהלות סביבו תתפזר.
נתקלתי כבר בהרבה פסלים של קדושים ברחבי העולם, שמרוב שאנשים נוהגים ללטף, ללקק ולנשק כסגולה לאריכות ימים ולחיים מאושרים, האזור המנושק בפסל הופך למבריק.
לפי מצבו של הפסל הזה, החיים של תושבות קיסריה יהיו ארוכים ומאושרים גם יחד:
***
קצת לפני הבחירות, נקעה נפשי מהעיתון של המדינה, וביטלתי את המנוי. הפסקתי גם לגלוש ב Ynet , מאותה סיבה. יונית לוי מרגיזה אותי, אז אני לא צופה בחדשות, וכך יוצא שכדי להתעדכן באקטואליה אני מנויה בפידלי לאתר celebitchy שמביא ידיעות בזמן אמת על חיי הסלבריטי וגם על הרויאלס באנגליה. אז אמנם אני לא בקיאה בפרטי הפרטים של סוגיית הגז במדינת ישראל, אבל היי! אני הראשונה לדעת שלחולצת הפסים של קייט יש תור המתנה של שלושה חודשים בחנויות!
באחד הבקרים היו לי כמה דקות פנויות ונכנסתי להתעדכן בחדשות (אל תשפטו, היה משעמם בעבודה), ואז גיליתי לתדהמתי שבראד פיט ואנג'לינה ג'ולי עומדים להתגרש! אבל זה עדיין סודי והם מעמידים פנים שהכל בסדר עד טקס האוסקר.
לקח לי כמה דקות טובות לעכל את הידיעה. מה שהיה כתוב שם בגדול, זה שלבראד נמאס מאנג'י ושהוא חושב שהיא שתלטנית. וחשבתי לי שאם בבראדג'לינה נפלה שלהבת, מה יגידו אזובות הקיר? כלומר, אם אנג'לינה לא מספיק יפה, חכמה, טובה ונדיבה עבור בראד קפוץ התחת, אז מי כן??? אין לי מושג אם הם בסוף יתגרשו, אבל אם כן- אל תשכחו איפה קראתם את זה קודם.
אבל בעיקר זכרו- יש חיים אחרי ידיעות אחרונות.
סוגיית הגז? יש דברים יותר בוערים.
*
*
אל תשפטו.