הי, המון זמן לא כתבתי ויש לי המון מה לעדכן. טסנו לחו"ל לארבעה ימים, טיילנו, נהנו, חזרנו (והאמת, כבר הספקנו לשכוח), פלא כבר בת שבעה חודשים, ובטח יש עוד כמה עדכונים, כמו הדלקת עיניים שהיא חטפה או ההתקדמות הפיזית/מוטורית שלה, ואני מבטיחה לעדכן בהמשך, מקווה במהרה בימנו אמן.. אבל חשוב היה לי לכתוב הערב את הרשומה הזו, ולכתוב בהמשך על שאר הדברים.
כשפלא נולדה והראו לי אותה, נישקתי וחיבקתי אותה ובירכתי אותה "האהבה בראה אותך בדמות עצמה" והוספתי "אלוהים ילך איתך באשר תלכי". שני המשפטים האלה הם משפטים מהקורס בניסים, ואני מזכירה לי ולפלא אותם היום, כי מחר היא עוברת mri בהרדמה מלאה, ואני מבינה שכדי לעבור את זה בקלות אני צריכה רוצה להיות ברוגע ובשלווה ובאמון שהכל יהיה בסדר.
אז לא משנה שניסיתי שפלא לא תצטרך לעבור פרוצדורות רפואיות והרדמות, וזו היתה אחת הסיבות שעשיתי PGD. בסופו של דבר החיים מלמדים אותי שאין לי שליטה על כלום (כמה מפתיע, אה?) ושלא משנה מה אני אעשה ואתכנן - המציאות היא הקובעת, ולא הרצונות שלי או המחשבות או הפעולות שלי שמנסות ליצור ולעצב את המציאות.
אני כן שמחה שעשיתי PGD ושניצחנו ככה את הגן הסורר, ובאמת תמיד אמרתי שאני אעשה הכל מבחינת כל מה שאני יכולה כדי לדעת שפלא תהיה בריאה ושלמה, והוספתי ואמרתי שאני יודעת שבסופו של דבר באמת אין לי שליטה על כלום. אז כמו שסיפרתי פה כבר בעבר, יש לפלא " נגע" מעל הגבה, ולמרות שבפעם האחרונה שעשינו US כבר חשבתי שהרופאים החליטו שזו המנגיומה, הם שינו את דעתם והחליטו שהם לא יכולים להחליט, וכדי לאבחן את זה באופן וודאי וסופי (האם אכן?) יש צורך לבצע mri.
אז מחר יש לנו mri, ובגלל שאסור לזוז זה יבוצע כשפלא תהיה תחת הרדמה מלאה. אני מלאת חששות ופחדים, ומנסה מצד שני להיות cool ולחשוב ולהאמין ולזכור ולדעת ולהרגיש שהכל בסדר. ברגע האחרון (כמה לא אופייני לי) ביררתי קצת עם אמהות שהתינוקות שלהן עברו פרוצדורה רפואית בהרדמה מלאה איך היה, כדי לקבל איזשהו מושג כללי למה לצפות, למרות שברור שכל ילד/ה מגיב אחרת וכל אמא לוקחת את זה באופן שונה.
כרגע, כשאני מנסה לדמיין מה יהיה מחר, אני צופה קושי בשני שלבים עיקריים - הראשון הוא שפלא צריכה להיות בצום של אוכל משעה עשר בבוקר וצום של מים משעה שתיים בצהריים, וזה כשהבדיקה תוכננה לשעה ארבע אחה"צ, כלומר שש שעות בלי אוכל. אין לי מושג איך זה יהיה ואיך היא תגיב, ואני מקווה שזה יעבור בסדר. הקושי השני שאני צופה הוא בזמן שפלא מורדמת במהלך הבדיקה. הדקות האלה (שאין לי מושג כמה הן אמורות להימשך) נראות לי כרגע כמו נ---צ--------ח, מהרגע שהיא מורדמת ועד לרגע שהרופא יוצא ואומר לי שהכל עבר בשלום והיא התעוררה והכל בסדר איתה. תכלס אין לי מושג אפילו אם זה מה שיקרה, התסריט הזה שהצגתי עכשיו לקוח מסדרות הדרמה על בתי חולים, ואני לא באמת יודעת מה יקרה מחר במציאות. הבנתי שאני נכנסת איתה לשלב ההרדמה ופוגשת אותה בשלב ההתעוררות, ככה שבשני השלבים הקריטיים האלה אני איתה והיא חווה אותי, אבל אני לא באמת יודעת אם זה מה שיהיה. ואם זה מה שיהיה, אני רוצה לגייס עבורי את כל הכח בעולם להיות איתה בחוויה הזו, ואני רוצה שפלא תחווה אותי כשאני באמון מלא, בביטחון, בשלווה ובאהבה ביחד איתה 
.
... אני רוצה שתדעי, פלא אהובה של אמא, שהבדיקה הזו היא למענך ולטובתך. אני והרופאים רוצים לאבחן את הנגע שיש לך מעל הגבה, כדי שנדע איך לטפל בו. אני רוצה שתדעי, פלא אהובה שלי, שאני איתך בכל רגע נתון, בלב, במחשבה, את בליבי ובחיי ואני בליבך ובחייך, גם אם פיזית לא נהיה ביחד לפרק זמן מסוים של הבדיקה. אני רוצה שתדעי שכל מה שאני עושה אני רואה את טובתך ובריאותך העליונה ביותר. אני רוצה שתדעי שאני אוהבת אותך ולעולם לא אעשה משהו שיפגע בך. ואני רוצה שתדעי שאני מאמינה בך וביכולות הריפוי וההתאוששות המדהימים שיש לך. אני יודעת שאני ואת נעבור את זה בצורה טובה, באמון מלא ברופאים ובאהבה שמלווה אותנו ושומרת עלינו ביחד. כי אלוהים הולך איתנו באשר אנחנו הולכות. ואני רוצה שתדעי שהמון אנשים מאחלים לך בריאות ומלווים אותי ואותך בתפילה שהכל יעבור בקלות ובשלום. ומחר בזמן הזה הכל יהיה מאחורינו. אמן!
"אלוהים הולך איתי באשר אני הולכת (הקורס בניסים, שעור 41)
הרעיון של היום יגבר בסופו של דבר לגמרי על תחושת הבדידות והנטישה שחשים כל המופרדים. דכאון הוא תוצאה בלתי נמנעת של הפירוד. וכמוהו גם חרדה, דאגה, תחושה עמוקה של חוסר ישע, אומללות, סבל ופחד-אובדן חזק.
המופרדים המציאו "תרופות" רבות לדברים שהם מאמינים שהם "תחלואי העולם". אבל הדבר היחיד שאין הם עושים הוא להטיל ספק בממשותה של הבעיה. אבל תוצאותיה אינן יכולות להירפא משם שהבעיה אינה ממשית. רעיון היום יש בו הכח לשים קץ לנצח לכל הטיפשות הזאת. וזוהי אכן טיפשות, למרות הצורות הרציניות והטראגיות שהיא עשויה ללבוש.
עמוק בתוכך נמצא כל דבר שהוא מושלם, מוכן לקרון דרכך החוצה אל תוך העולם. הוא ירפא כל כאב ופחד ואובדן מפני שהוא ירפא את השכל שחשב שדברים אלה הם ממשיים, וסבל בגלל נאמנותו להם.
לעולם אינך יכולה להיות מנושלת מקדושתך המושלמת, מפני שמקורה הולך איתך באשר את הולכת. לעולם אינך יכולה לסבול, מפני שמקור השמחה כולה הולך איתך באשר את הולכת. לעולם אינך יכולה להיות לבד, מפני שמקור כל החיים הולך איתך באשר את הולכת.שום דבר אינו יכול להפר את שלוות נפשך, מפני שאלוהים הולך איתך באשר את הולכת.
אנחנו מבינים שאינך מאמינה בכל זה. ואיך תוכלי להאמין, אם האמת נסתרת עמוק בפנים, תחת ענן כבד של מחשבות טירוף, דחוסות ומעורפלות, אבל מייצגות את כל מה שאת רואה? היום נעשה את הניסיון הממשי הראשון שלנו לחדור בעד הענן העפל והכבד הזה ודרכו לעבור אל האור שמעבר לו.
רק זמן תרגול ארוך אחד יהיה היום. בבוקר, אם אפשר מיד לאחר שקמת, שבי בשקט שלוש עד חמש דקות בעיניים עצומות. בתחילת התרגול חזרי על רעיון היום לאט מאוד. לאחר מכן אל תתאמצי לחשוב על שום דבר. במקום זה נסי לקבל תחושה של פנייה כלפי פנים, מעבר לכל מחשבות-ההבל של העולם. נסי להכנס למבוכיו העמוקים ביותר של שכלך, ושמרי שלא יחדרו לתוכו שום מחשבות שעלולות להסיט את תשומת ליבך.
מזמן לזמן את כולה לחזור על הרעיון אם תמצאי שיש בכך כדי להועיל. אך מעל לכל נסי לשקוע למטה ופנימה, הרחק מן העולם ומכל המחשבות האוויליות של העולם. את מנסה להגיע אל מעבר לכל הדברים הללו. את מנסה לעזוב את מראיות העין ולהתקרב אל המציאות.
בהחלט אפשר להגיע אל האלוהים. למעשה הדבר קל מאוד, מפני שהוא הדבר הטבעי ביותר בעולם. אפשר אפילו לומר שזהו הדבר הטבעי היחיד בעולם. הדרך תיפתח אם תאמיני שהדבר אפשרי. התרגיל הזה יכול להבין תוצאות מפתיעות מאוד אפילו בניסיון הראשון, ובמוקדם או במאוחר הוא תמיד מצליח. נטפל בפירוט רב יותר בסוג זה של תרגול ככל שנתקדם הלאה. אבל הוא לעולם לא ייכשל לחלוטין, ואפשרית גם הצלחה מיידית.
במשך היום השתמשי ברעיון לעיתים קרובות, כשאת חוזרת עליו לאט מאוד, מוטב בעיניים עצומות. חשבי על מה שאת אומרת; מהי משמעותן של המילים. התרכזי בקדושה שהן מקשרות אליך; ברעות הנאמנה שהיא שלך; בהגנה המושלמת שמקיפה אותך.
את באמת יכולה ללעוג למחשבות פחד, בזוכרך שאלוהים הולך איתך לכל אשר את הולכת."
;