"פשששש. אתם חוגגים 24 שנות נישואין! אני צריך להכין לאבא תעודת לוחם"
(הטייס מפרגן)
***
החלטנו שלכבוד המאורע, נחגוג שנינו לבדנו, 24 שעות בבדידות מזהרת לציון 24 שנות נישואין.
את בדידותנו המזהרת פצחנו בביקור במוזיאון ישראל האהוב עלי. הוא הפך להיות אהוב עלי עוד יותר מאז שהתירו לצלם שם.
באגף הנוער מוצגת עכשיו "תערוכה בקופסה". באגף מוצגות עשרות קופסאות, הטומנות בתוכן יצירות מ-50 שנות פעילותו של אגף הנוער במוזיאון ישראל.
אז התייחדתי עם הקופסה הזו, החביבה עלי ביותר באגף הנוער:
לפני 30 שנה בדיוק היא הוצגה באגף, אז נפגשתי עם חנות העתיקות המיניאטורית הזו פנים אל פנים פה לראשונה ונשבעתי שיום אחד תהיה לי כזו.
כבר הרבה שנים שהיא כבר איננה מוצגת, וממש ממש שמחתי לראות אותה שוב! ממש סגירת מעגל. מאז כמובן הגשמתי את החלום והבית שלי מלא במיניאטורות כאלו.
גם הוא היה שם:
מיד בכניסה למוזיאון קידם אותנו בסבר פנים יפות הפסל הזה:
כולם וכולן מבסוטים במוזיאון:
צילמתי הרבה במוזיאון והחלטתי להביא כאן את המיטב:
יש חוט מקשר בין כל היצירות שבחרתי להביא, אבל לא בטוח שתצליחו לעלות על החוט המקשר הזה
כשמקגייבר הגאון עלה על החוט המקשר הוא מיד התגייס למשימה ועזר לי לאתר עוד ועוד יצירות כאלו. "בואי בואי! הוא צרח לי בלחישה, יש כאן משהו שתאהבי!"
אז כשעצרתי לצלם את אחד הפסלים האלו שמעתי אישה מבוגרת אחת אומרת לבעלה: "איכס...."
צחקנו בלחש. הרבה.
צילמתי עוד כמה תערוכות יפות שאינן קשורות לענייננו:
מה שאני אוהבת במוזיאון זה את העקביות. אפילו ברזי הכיבוי בחוץ מדברים בשפה של התערוכה:
באמת כל הכבוד לאוצרת. אישה כלבבי.
במוזיאון יש מסעדה ממש כיפית שנקראת Modern והמנה הממש כיפית שלהם נקראת טאפאס ישראלי:
היה מעולה.
משם המשכנו בדרכנו. אני לא יודעת אם כבר ציינתי זאת בעבר, אבל אני אינני טיפוס של קמפינג. לנוח אני אוהבת במלון 5 כוכבים, ואם אפשר, עם הכי הרבה פסיליטיס מדליקים.
אז הגענו למלון וולדורף אסטוריה החדש, ואחרי טקס קבלת פנים מנומס באופן מיוחד, קיבלנו את המפתח לסוויטה שלנו:
אז חובבת פסיליטיז יוקרתיים הנני, וכאחרונת הוואחשיות אני מזמינה אתכם לסיור וירטואלי תוך דגש על ההיי לייטס:
4 אנשים יכולים להיכנס לאמבטיה הזו וכדי להפיג את השעמום הם יכולים לצפות בטלוויזיה שמוטבעת במראה!
וולדורף אסטוריה מימשו פטנט שחשבתי עליו מזמן אך טרם רשמתי אותו על שמי- כשפותחים את הארון נדלקת בפנים נורה! כמו במקרר:
ובתוכו יש כמובן נעלי בית עם לוגו של המלון ושקיות בד לאפסון הנעליים שלכם עם הלוגו של המלון.
ויש גם מכונת קפה של נספרסו, רק שהיא מגיעה ללא הג'ורג' קלוני:
המיטה רכה רכה רכה ונעימה מה מה והמצעים כל כך נפלאים, כי יש בהם איזה 2000 אחוז כותנה...כפי שהיה כתוב באייפוד שהיה מותקן בחדר ושחילק הסברים בסטייל על המלון.
החלוקים כל כך רכים כים כים, שהם מגיעים עם פתק אזהרה, שבמידה ואתם מעוניינים לרכוש את החלוק, זה ניתן. שזה בפוליטיקלי קורקט: אל תפלחו.
את נייר הטואלט הספייר הם לא מניחים סתם כך, הוא מונח בתוך שקיק בד מיוחד עם הלוגו של המלון. כך גם הכריות ספייר, הפן והעיתון שמגיע על הבוקר ומונח ליד הדלת.
לשעירות שביננו דאגו להתקין מראה שמגדילה פי 7000, והמראה עצמה מוארת:
ואלה הן המנורות המשתלשלות מהתיקרה מעל ראשינו. מהממות מות מות.
במרחק 2 דקות הליכה מהמלון ממוקם מתחם ממילא המהמם בכוחות עצמו:
(בחנות של נספרסו הקפה מסודר כמו חיילים. חלקם שבו עמנו הביתה)
לעת ערב יצאנו לפסטיבל האור בירושלים שהפך להיות בשנים האחרונות הבילוי החביב עלי ביותר בירושלים עם תחילת הקיץ:
אחר כך המשכנו לטייל ברחוב יפו היפה:
וכשהבחנו בשלט של "כתמול שלשום" החלטנו לשבת ולשוח שם מעט:
בזמן שהכינו לנו את הסלט שהזמנו אני קראתי את השיר שהודפס על המפית והתלהבתי, בואו התלהבו ביחד עמי:
היין שלי, הדיאט ספרייט שלו: סיפור חיינו-
היה ערב מדהים.
למחרת נפרדנו בדמעות מוולדורף אסטוריה המפנק נק נק, ואף קיבלתי מהם מדלייה למזכרת. כנראה שהייתי אורחת מצטיינת או משהו:
The End