תגידו, גם אתם ככה?

 לפעמים נדמה שכולן תמיד יפות, כולם עשירים ומוצלחים,ורק אנחנו, כאן, בקהילת "האנשים האמיתיים" חיינו מרובי תלאות, אכזבות, כשלונות, בינוניות דלה ואפרורית.

נכון, יש את סיפורי הקיצון שקורעים לך את הלב וסוחטים ממך דמעות, אבל דווקא על האמצע, הבינוני,הממוצע והרגיל, חסר מיידע, שותפות, הליכה כתף אל כתף והבנה מקרוב.

אז אולי אני אתחיל?

טוב, ישר אתחיל עם שתי פשלות אישיות שעשיתי, לא גאה בהן, אבל לא לגמרי מתביישת. חוג חברותיי המצומצם כבר צחק עלי, אבל הנה, קבל עם וקבל פייסבוק אשתף:

לפני מספר שנים, בתצוגת גמר של סטודנטים שאת חלקם אפילו הנחיתי, ריססתי על עצמי במקום דיאודורנט אישי,רך ועדין, דיאודורנט של השירותים, מרוכז ועוצמתי. כן,

ככה, נכנסתי בחושך למקלחת של אחותי, לא רציתי להעיר אף אחד או סתם כי אני פולנייה ורגילה למצב התאורה הנ"ל, והתבלבלתי.

לא הבחנתי בטעות, אלא רק כשהגעתי לחלל התצוגה, שמתי לב שאנשים התרחקו ממני קצת יותר מהרגיל, ומישהי אפילו שאלה בתמימות: "מה זה הריח הזה?"

מכיון שאני תתרנית, לא הבנתי על מה מדובר. רק כשחזרתי לביתה של אחותי בלילה,עם הכניסה למקלחת (הפעם עם תאורה...) קלטתי

את גודל הטעות. צחקתי לי על עצמי עם עצמי , והבנתי שלא בראשונה, ככה זה, שום דבר לא יפתיע אותי  עליי, כי הרי ברור לי כבר עם מי יש לי עסק.

הטעות השנייה שעשיתי, היתה לפני שבוע. קניתי שתי חבילות מגבונים לחים שהיו במבצע ב`מגה`. נו, לעזור להם, אבל בעיקר לעזור לי. שניים ב- 10 ש"ח זו ממש מציאה

בשבילי. יום אחרי יום, מספר פעמים ביום, ניקיתי איתם את פניי. נכון שאני לא מהמתלקקות על חומרים

מאד יוקרתיים אבל הפעם, משום מה, העור קצת צרב, והעיניים קצת זלגו, אפילו התנפחו קמעה, אז אחרי מספר ימים החלטתי לבדוק סוף סוף מה יש שם במטליות האלו שככה אני

מתקשה להתרגל אליהן.

אוי, שוב.

הסתבר שהן בכלל מטליות לניקוי כללי, של משטחים, ואפילו רשום עליהן במפורש : "אנטי בקטריאלי בריח לימון" אפילו היה רשום שם להרחיק מילדים ולהשתדל שלא יגעו בעיניים או בפה...יאבלל`ה.

הודיתי ל"שם כי טוב"

שלא

קרה אסון ממשי, ושלמזלי, הן בטח כבר איבדו מחוזקן והן גם ממש מיושנות, הרי `מגה` בצרות...

זהו. יש גם דברים אוויליים כאלו בחיים, לפחות בשלי. אבל אני לא רוצה לחשוב שרק לי זה קורה. נכון, אחרים תמיד נראים יפים ומוצלחים, חכמים ומוכשרים, אבל יאללה!

בני אנוש אנחנו! אפילו כל היודעים וכל הצודקים וכל המחליטים למינהם, מה? לא קורה להם משהו,ככה, פצפון,

קטנטן, עלוב שלא מצטלם יפה? נניח:

לצעוק שם של מישהי/ו אחר/ת באמצע מעשה אהבהבים?

לשקר ולהחשף בשקר? נכון, אחד פיצי, לבן, ובכל זאת לא נעים?

להבריז? להתחלק על התחת? לטעות ביג טיים?

להגיע עם סלי הקניות העמוסים ולגלות ששכחת חצי מהן בסופר/על הקטנוע/ בחנות אחרת?

שחזרת בלי ארנק/ סלולרי/ עודף?

אני בטוחה שכן. אני בטוחה שזה קורה לכולם...ככה או בדומה.  קשה להודות, קשה לעשות לעצמך `שיימינג`, הרבה יותר קל להגיד: "אני תמיד יודע/ת/צודק/ת/ בודק/ת/וכו`" בעיני, זה סתם

מקום נמוך (של חוסר ביטחון?) (הכרח בלתי נשלט?) ורצון עז להראות מוצלח, מצליח, נפלא,  אז בבקשה, אני לא מאמינה שככה זה באמת, תסלחו לי, טוב? ואם אני טועה...תסלחו לי

גם.בבקשה.

ולהלן וידוי נוסף: כל פעם שמתחשק לי  לראות איזה סרט ואני קופצת לקולנוע על בסיס מקום ושעה פנוייה, יוצא שאני נופלת על סרט שואה בדיוק כשבא לי סרט קומדייה מטופש.

גם כל הדוגמאות שהבאתי,כאן ברשימה, כמובן קרו, קורות, ועוד יקרו. "אדם קרוב אצל עצמו", אלא מה?

אבל תגידו...

אתם לא ככה?