טיול לגיאורגיה - חלק ראשון

זוהי רשומה ראשונה על הטיול שלי לגיאורגיה המוכרת גם כגרוזיה. את הטיול אחלק לשתי רשומות, בגלל ריבוי התמונות שאני רוצה להעלות.

חבר שסיפרתי לו שאני נוסעת לשם, אמר לי, ארץ פרימיטיבית ויפה. בדיוק זו ההגדרה על גיאורגיה.

גיאורגיה, ארץ יפה שוכנת בין הרי הקווקז בעמקים ועל גדול נהרות. הגיאורגים שמחים לארח ואומרים: האורח הוא מתנת אלוהים, האורח נשלח כמתנה משמיים, יש לאדם זכות לעמוד במבחן האירוח והנתינה, חובה להעניק לאורח יחס של כבוד ואירוח מושלם, מישהו למעלה שומע ורואה. 

הגיאורגים עם שמח, מכבד, מארח ויודע להעריך מאוד את האורח שבא לטייל בארצו.

גיאורגייה החדשה, צעירה שנולדה ב-1987, עם היסטוריה בת אלפי שנים. ארץ יפה ומיוחדת ארץ גיזת הזהב בה הטבע והאדם שזורים זה בזה, ארץ נחלי מים, נופים עוצרי נשימה, יערות ותהומות, מרבדים ירוקים, מערות ודרכים עתיקות.

ארץ של ניגודים, עניים מרודים לצד עשירים מופלגים, עם שידע כובשים ושליטים, ארץ שנכבשה, נחרבה ונבנתה עשרות פעמים, ארץ שמחה עם שירה מיוחדת ותרבות עשירה, ארץ מתפתחת, שועטת קדימה במהירות מפתיעה.

מאוד הופתעתי מהטיול הזה, שממנו לא כל כך התלהבתי בהתחלה, גם המרחק, שעתיים וחצי טיסה מישראל, היה גורם מכריע לטובת הטיול.

24.6.15 - יום רביעי, שדה התעופה בן גוריון, הטיסה בשעה 20:00 מנצלות לשתיית קפה 

אחרי שעתיים וחצי של טיסה, נחיתה בטביליסי בלילה, סידורים בשדה והעברה למלון holidey inn

העיר טביליסי, היא עיר הבירה של גיאורגיה, עיר מרגשת ומפתיעה, מלאה כנסיות ומנזרים, מבצרים וארמונות, גנים ומזרקות, מרחצאות חמים, בית כנסת מפואר ונהר אחד שחוצה את העיר. נהר הקורה. בעיר הזאת חיים בשלום: רוסים, קווקזים, ארמנים, אירופאים, מזרחיים, יהודים, מוסלמים, ובעיקר נוצרים שחיים בשיתוף ואחווה בעיר המונה קרוב ל-1.5 מיליון תושבים.

שמה טביליסי, ניתן על ידי המלך גורגסלי שהלך לצוד פסיונים באיזור היערות, שם ראה בז שהכה בפסיון בעודו עף באוויר. השניים נפלו לתוך מעיין חם ומתו. המלך התלהב מהמעניינות החמים, החליט לגדוע את היער ולבנות כאן עיר. "טבילי" פירושה "חמים" ומכאן השם טביליסי - מקום חמים.

25.6.16 – יום חמישי

אחרי ארוחת הבוקר, יוצאים לכיוון העיר גורי, יש כאן כ-15 יהודים, עוברים מאתר שלשם הביאו ילדים במלחמת צוק איתן כדי שיבלו כאן.

הרבה כפרים, קרוואנים, בתים ישנים מאוד, התושבים מגדלים פרות, הרבה כנסיות, אין רכבות אין אוטובוסים, מרחקים גדולים ממקום למקום, יש הבדלים כאן בבנייה, לכל בית יש חלקה למחייה ולמשפחה. כמובן הכל בקצרה, אפשר לקרוא על הארץ הזו באינטרנט.

הצינורות האלה מספקים גז לכפרים ורואים אותם לאורך כל הדרך, ישנים, חלודים, יש איזורים ששם מסופק הגז בחינם וזאת על מנת שהתושבים לא יגדעו עצים לחימום

 

בדרך נהר גדול וזורם בשצף אותו נראה כל הזמן, לאורך ולרוחב של הארץ, הארץ הזו עשירה במים

קודם מטיילים בעיר אופליסציחה - עיר המערות ממאה 2 לפנה"ס מרכז פגני על צומת דרכים מאסיה לאירופה

  

 

       

מממשיכים לעיר גורי למוזיאון של סטאלין, השליט האימתני הכל יכול

לא הייתי מתנגדת לכלים האלה שנמצאים במוזיאון, מתנות שקבל

 

  

יצאתי מביקור בבית של אמא שלו

ברכבת המשוריינת הזו הוא חי ונסע ממקום למקום

  

יצאתי מביקור מהרכבת/הבית שלו

לאחר הסיור, ממשיכים לכיוון העיר קוטאיסי, לבית כנסת

שיחה בעברית עם הגבאי ששומר על בית הכנסת, יש כאן כ-250 יהודים, בשבתות וחגים מתחלקים בין שני בתי כנסת. מתפללים כאן גם ביומיום, תפילות מנחה וערבית עם מספר מצוצמם של מתפללים

הפסל של דוב גפונוב שתרגם את הספר "עוטה עור הנמר", מוצב בכניסה לבית הכנסת, דב גפונוב היה מתרגם יהודי מגאורגיה, תרגם מרוסית וגאורגית לעברית, חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. תקראו עליו כאן ועל הספר "עוטה עור הנמר" כאן

  אחרי הביקור בבתי הכנסת, בדרך למלון יורדים בשוק עשורי, כבר ערב, הכל כמעט סגור

ממשיכים ללינה במלוןspa hotel  בערב הופעה כמיטב המסורת הגרוזינית

26.6.15 - יום שישי מצטלמים ליד המלון ועוזבים - מלון spa hotel

 

נוסעים לכיוון מערות סטפליה בקוטאיסי - שם יש עקבות דינוזאורים בסלע ענק 

ממשיכים ונכנסים למערת נטיפים

 

זקיף גדול שמדמה לב, עם עורקים

ממשיכים לטייל, נוסעים למרכז קוטאיסי, בדרך מצטלמים ליד הפרלמנט

מגיעים לשוק האיכרים בעשורי

בגלל המים הרבים שיש כאן, הפירות שלהם טעימים ועסיסיים

 

ועגבניות שמשמינות מהמים 

וגם דברים משונים ולא מוכרים אבל בטוחה שמיועדים לבישול

הנקניקיות האלה נקראות צ'ורצ'חלה - ממתק טעים מאוד, תוצר לוואי של תעשיית היין הגרוזינית מוכרים אותם בכל מקום, בערך כמו החצ'פורי. תהליך ההכנה מעניין מאוד. משחילים על חוט אגוזי מלך או אגוזי לוז שלמים, שמים צימוקים ביניהם, משאירים בקצוות חוט ארוך, טובלים את הנקניק בתערובת סמיכה מאוד של קמח וסוכר שמבשלים עם יין, דבש ותמרהינדי, טובלים את השרשרת בתערובת שעוטפת אותם בשכבה עבה ותולים לייבוש לכמה ימים, בדרך כלל במרפסת עד לקבלת נקניק. חוזרים על התהליך הזה פעם נוספת. 

וכמובן החצ'פורי המפורסם, בהתחלה זה מסקרן לטעום, טעים, הבנו

אחרי יום גדוש, נוסעים לבי המלון crystal בבקוריאני, מלון מקסים במקום מדהים, מול הרים מושלגים, במלון הזה נשהה יומיים, היום יום שישי ובערב עשינו קידוש בחדר האוכל

המשך ברשומה הבאה.