שלום חברי,
כבר שבועיים שלא כתבתי לא מפני שאין לי מה לומר , אלא מפני שהקיץ 
כבר פה ותש כוחי. אני מצפה בקוצר רוח לבואו של הסתו ועוד יותר לחורף.
אני עדיין עושה את כל מטלותי כסידרן אבל עם הרבה פחות אנרגיה. 
למרות זאת - על הקריאה אני לא יכולה לוותר. הפעם אני מבקשת לספר על
הספר "הזריחה" מאת הסופרת הבריטית ויקטוריה היסלופ :
זה ספרה הרביעי של הסופרת ויקטוריה היסלופ לאחר : "האי של סופיה", הריקוד של סוניה",
"חוטים מקשרים" ועתה "הזריחה". כל סיפוריה מתרחשים באגן הים התיכון : כרתים, ספרד,
סלוניקי וסיפורנו זה מתרחש בקפריסין. האי הקטן והיפה הזה נמצא במרחק של כחצי שעת טיסה
מישראל, ומושך אליו המון תיירים מכל העולם שבאים ליהנות מחופיו היפים, מהמים הכחולים
והצלולים, מהאוכל היווני ואווירת החופש, הריקוד היווני וכמובן היין בטברנות. 
הסיפור מתרחש בפמגוסטה, שנמצאת בחלקו המזרחי של האי . במרכזו משפחה קפריסאית יוונית
ומשפחה קפריסאית טורקית. הימים ימי שלטונו של הארכיבישוף מקאריוס האהוב על האוכלוסיה
היוונית. החיים שקטים, שלווים, המשפחה היוונית בונה מלון מאד מפואר, הכי מפואר בפמגוסטה
והתיירים גודשים אותו ומשלשלים ממון רב לכיסה של המשפחה. בני המשפחה הטורקית עובדים
במלון, מי בסידור כסאות הנוח על החוף ומי בניהול מספרת המלון היוקרתי. היחסים תקינים אף
כי אין הם מתרועעים אלו עם אלו. האיבה הטבעית בין היוונים והטורקים קיימת אבל הם חיים זה
לצד זה בלי להפריע, כולם יוצאים נשכרים משגשוג המלונות.
המפנה בסיפור קורה כאשר יוונים לאומניים עושים הפיכה, מסלקים את מקאריוס מכסאו ומלחמה
פורצת באי. או אז, השלווה הנפלאה מתרסקת, החיים הטובים מפנים מקומם למחסור, שכול,
בריחה כדי להציל חיים ולא אספר את השאר כדי שתיהנו מהקריאה.
אני אוהבת את ספריה של היסלופ כי מעבר לסיפור, הרומן, האהבה, יש גם עובדות היסטוריות .
למרות שעובדות אלו ידועות, היא פורשת את רקמת החיים העדינה שנמצאת בכל מקום ,
את החברות, הנאמנות, הבגידה, העזרה לזולת. היא מתארת עם המון רגישות את היחסים בין
המשפחות, עד שאי אפשר לנקוט עמדה לכיוון זה או אחר.
מומלץ בחום !