זה סיפור לילדים ולילדים ברוחם ובנפשם.
ארץ בכל מקום ובשום מקום
יובל ילד כבן עשר, הינו ילד יחיד ומיוחד, הוא בעל דמיון עשיר ומאד מפותח
יש לו זוג עיניים גדולות ועמוקות, סקרניות, תוהות ומחפשות.
יש לו רעיונות גדולים לגבי מקומות חדשים לטיולים.
לפעמים מקומות הזויים שהיו מומצאים ולפעמים מקומות ששמע עליהם מפי חברים
או מהאינרנט ידידו. זמן רב מקדיש יובל למחשב. כן. הוא קורא לו. ידידי.
יום אחד חלם יובל שיש מקום מיוחד בעולם, מקום שקיים בכל מקום ובשום מקום ,
מקום שיש בו הכל ואין כלום ומאום.
בדיוק כאשר כמעט הגיע לשם, [כמובן בחלום],
אמו העירה אותו,יובל חמוד קום , צריך ללכת לבית הספר,
אך יובל המשיך לישון,נאחז בחלום, רצה לראות מה המקום הזה ומה יש בו,
יובלי,קום,יובל פקע עיניים ולרגע לא הבין איפוא, קום יובלי,המשיכה אמו,קום, בוקר טוב.
אמא שמה לב שכאילו יובל לא התעורר ממש , כאילו הוא נמצא במקום אחר במקום רחוק,
התישבה אמו לידו על המיטה, ליטפה את ראשו ושאלה, יובלי אפוא היית,?
חמוד,אני פה מחכה לך, חזור .
אה, הייתי בארץ שיש בה הכל ואין בה כלום.
ואפוא הארץ הזאת?, שאלה אמא, בכל מקום ובשום מקום.
באויר בים או ביבשה, אני עוד לא יודע, זאת תעלומה, אני חייב למצוא אותה
טוב יובלי היא תחכה , עכשיו קום ,צריך ללכת לבית הספר כבר מאוחר.
יובל קם ללא חשק התארגן שתה במהירות את השוקן כמו בכל בוקר ויצא מן הבית
כשהוא מהרהר בארץ המיוחדת הזאת.
"אני חייב לדעת אפוא היא נמצאת, יש פה חידה , אני מוכרח לפתור " ,חשב יובל לעצמו.
כל אותו היום יובל לא היה מרוכז רק על הארץ הזאת חשב ובה הרהר.
סוף סוף נגמר יום הלימודים, יובל רץ מהר הביתה וישר ניגש למחשב.
רשם- ארץ כל מקום ושום מקום- כלום
ארץ שיש בה הכל ואין בה מאום- וכלום.
אז היא לא קיימת, חשב יובל והיה מאד מאוכזב,
אבל לאחר מחשבה הבין יובל שלמעשה הוא יכול לבנות ארץ כזאת בכל מקום,
בדמיון ובחלום.
ואולי פעם תהיה ארץ כזאת במציאות? הכל אפשר ,חשב יובל ונרגע.
הוא גם הבין שהמקום הזה קיים אבל רק בחלום שלו ואם כך אז הוא רק שלו
ולא ישתף בו אף אחד אחר
ורק הוא יכול להחליט מה יהיה או לא יהיה בו.
הסיפור על הארץ הזאת רשום רק במחברת החלומות של יובל.
אילה