ההתמכרות שלי היא לקריאת ספרים.
כבר בגיל צעיר ביותר הייתי בת טיפוחיה של הספרנית וביליתי שעות רבות בספרייה העירונית.
זכורה לי תמונה בה אני יושבת על הרצפה, בין מדפי הספרים, שקועה בקריאת אחד הספרים שהורדתי מהמדף והספרנית באה וגוערת בי:
"מספיק, יונהל'ה. בוודאי דואגים לך בבית. כבר מאוחר"
"הם יודעים שאני בספרייה" אני עונה מבלי להרים את העיניים מהספר.
הספרנית בכל זאת מאיצה בי "כבר חושך, הנה קחי את הספר אתך ואתן לך עוד אחד למחר" היא אומרת ומלטפת את תלתלי.
האהבה לספרים נמשכת עד היום. אין מצב שאני לא קוראת. מסיימת אחד ומתחילה אחר. לעתים רחוקות קורה שאני קוראת ספר מאוד חזק, שמשפיע עלי וגורם לי למחשבות רבות, ואז אני לוקחת לי פסק זמן של יומיים שלושה ובינתיים קוראת רק עיתונים ושבועונים.
בנסיעות לחו"ל אני תמיד לוקחת שני ספרים ובדרך כלל מסיימת את שניהם. לפני שנתיים נסענו לפורטוגל. לקחתי את הספר "צילה" של יהודית קציר. הספר היה כל כך מעניין שממש חיכיתי לסיום יום הטיול כדי שאוכל לחזור למלון ולהמשיך בקריאה...בנסיעה האחרונה לרוסיה קראתי את "קטרינה" של אהרון אפלפלד ואת "נמר מעופף" של יעל טבת קלגסבלד. לנסיעה הבאה לפולין אקח את "אחד ועוד אחד" של ג'וג'ו מוריס.
המקום האהוב עלי לקריאה הוא המיטה. אם הספר מעניין ומושך אני מוותרת על הטלויזיה וצוללת לתוכו. גם על שנת צהרים לא אכפת לי לוותר כמו שקרה לי השבוע עם ספרו של אהרון אפלפלד "פרחי האפלה".
אני מקווה שמן ההתמכרות הזו לא אגמל לעולם :-)