Image may be NSFW.
Clik here to view.
כשאנחנו לומדים וגדלים על אישיות מסויימת, במיוחד אם זה מישהו שנחשב לגאון בדורו ותורתו פרצה דרך לעולם נסתר, יש בנו סקרנות אדירה לקרוא ולדעת עליה כמה שיותר. אז כזה הוא היה, ד"ר זיגמונד פרויד, אבי הפסיכונאליזה שפתח לנו צוהר לעולם הנפש ונחשב לאחד החוקרים והמדענים החשובים והמשפיעים. למרות שיש עד היום מחלוקת בין המדע לפסיכולוגיה ולא מעט מפקפקים בתיאוריות שלו, הצליח פרויד לשנות את ההתייחסות לנפש האדם שהיתה נהוגה עד זמנו ולהביא אותה למקום מחקרי ומדעי יותר. פרויד שהיה מושפע מדרווין, רצה לחקור את התגלגלות נפש האדם, בדיוק כמו שבוחנים את תהליך האבולוציה של בעלי חיים.
כשהגיע לידי הספר "אהובתו של פרויד" ניגשתי אליו בהתרגשות רבה, למרות שידעתי שזו לא אוטוביוגרפיה על חייו. מבחינתי כל ספר, במיוחד סיפור אהבה כזה, יכול לספק לי הכרות עם עולמו האישי ואף ללמוד לא מעט על האישיות שלו. אז הרומן הזה באמת מאפשר הצצה לחדרי חדריו של פרויד ואף לנבכי נפשו. מהספר הזה אפשר ללמוד על פרויד, לא פחות מאשר על אהובתו. מהספר עולה דמות לא פשוטה, אפשר להגיד אפילו מאוד מורכבת וקשה. איש שמצד אחד חכם, משכיל, מבריק, כריזמטי, רופא ומרצה מוערך ומרתק ושופע בטחון עצמי בחייו המקצועיים. מצד שני אדם אגוצנטרי, אגואיסט, הפכפך, מרוחק, נהנתן, שתלטן, חסר סבלנות, ממורמר, דואג לטפח את עצמו ולחפש ריגושים, מכור לסיגרים וקוקאין ובעל דחפים מיניים מאוד סוערים ומודחקים. אמרתי דמות לא פשוטה?...
אולי לא כולם יסכימו איתי (במיוחד הפסיכולוגים והמטפלים שביניכם..), אבל לדעתי השיטה של חיטוט בנפש האדם והנבירה בעברו ובעמקי נשמתו, עלולה לעשות לעיתים יותר נזק מתועלת, אם היא מוגזמת מדי. אז נכון שיש תהליכים נפשיים בתוכנו שאחנו לא מבינים אותם, אבל מה זה משנה אם היתה בעיה בשלב האנאלי, האוראלי או האדיפלי שלנו. הרי להחזיר את הגלגל לא נוכל וחוץ מלהבין באיזה שלב נתקענו, ניאלץ להיפרד מכל כך הרבה כסף, שגם חשבון הבנק שלנו עלול להיתקע יחד איתו..
אז אם לפני הספר הזה הייתי גם ככה "אנטי פרודיאנית", עכשיו הוא סיפק לי סיבה טובה לקחת את התיאוריות שלו בערבון מוגבל. ולא רק אני חושבת ככה. גם ד"ר קרל יונג, פסיכיאטר שוויצרי שהיה מתלמידיו של פרויד ואליו התווספו תיאורטיקנים אחרים חדשים במשך השנים. הם היו בעלי גישות שונות, חלקו על חלק מהתיאוריות שלו ופיתחו גישות פסיכולוגיות אחרות ושיטות חדשות ויעילות לא פחות. כנראה שגם הם הבינו שפרויד בעצמו נטה להגזמה, לשייך כל דבר בהתנהגות של האדם למונחים מיניים והטיפול שהציע לא יכול להיות יעיל לכל אחד. מה שכן, אחת מהתיאוריות שאני חייבת להודות לטובתו של פרויד שאני מתחברת אליה, שהוא היה הראשון שקישר בין נפש האדם לבין החלומות שתוקפים אותנו. הוא טען שלחלומות יש משמעות עמוקה יותר. משמעות נסתרת הקשורה בחוויות ילדות שלנו. החלומות הופכים להיות סוג של מסרים שיכולים להצביע גם על בעיה פנימית עמוקה יותר. מעין סמלים על המחשבות, השאיפות והאמונות הפנימיות שלנו.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
בקיצור , אם אסכם בקצרה את הנושא מבחינתי, אני חושבת שבאופן עקרוני אם היו קוראים לכל הנושא של ניתוח נפש האדם בשם אחר, כמו למשל, ניתוח התודעה של האדם, אז אולי המדע היה מתייחס אחרת לכל הנושא הפסיכולוגי והנפשי-רגשי שלנו. יחד עם זאת, מי אמר שאסור לנו לחלוק גם על הגאונים שביניהם?
ולהמשך הסיפור. הוא מסופר מבעד עיניה של גיסתו, מינה, כשהוא מתמקד בקשר שהיה לה עם הגיס המפורסם שלה, בעלה של אחותה, ד"ר זיגמונד פרויד. קשר שהתפתח לרומן סודי. מינה היתה אחותה הצעירה של מרתה, אשתו של פרויד ואם ששת ילדיו. מינה, מעולם לא התחתנה וחיה בביתם כארבעים שנה. היא הפכה להיות הפילגש שלו.
הסופרת מצליחה לתאר בצורה מאוד מדוייקת את הקונפליקט של מינה אהובתו, שנקרעת בין נאמנותה לאחותה, לבין אהבתה, או יותר נכון, תשוקתה האובססיבית כלפי פרויד. התיאורים כל כך מוחשיים ומוצלחים, שאפשר לדמיין את החדר שבו פרויד ישב וכתב את מחקריו הרבים ואפילו לחוש את הריח מבעד לדפים. ריח הסיגרים שלו וניחוח האפטר שייב שהיה משפריץ עליו. פרויד דאג ליצור אווירה ממגנטת וסוחפת לידו באמצעות ריחות חושניים, שילוב של ריח הסיגר החזק, יחד עם אלכוהול ואפטר שייב, ריחות שמערפלים את החושים ויוצרים אווירה אירוטית ומינית סביבו. לא אהבתי לגלות שבעולמו של פרויד לא היו קיימים גבולות ומוסר והוא ראה בתענוגות הגוף משמעות לחיים. הוא לא היה איש נאמן וניצל את הנסיעות התכופות שלו לבגידה.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
זיגמונד פרויד היה אומנם יהודי, אך היה אתאיסט בהשקפתו ולא האמין באלוהים. הוא היה אנטי דת וגם לציונות התייחס בזלזול. הוא לגלג על הדתות וטען שהן "אינפנטיליות וזרות למציאות". את החרדים כינה "בעלי אדיקות מטורפת".
מסתבר שד"ר זיגמונד פרויד, נדחה פעמים רבות ע"י משרד החינוך באוסטריה ולא התקבל כמרצה מן המנין באונ` של וינה. מעבר לסיבה שהיה יהודי, גם עולם הרפואה היה עד אז נוקשה וסגור לדעות שונות. לעולם האקדמי היה קשה "לעכל" אותו והם סירבו לקבל את הפסיכונאליזה שלו. הם דחו את המחקרים שלו, סתרו את התיאוריות שלו ואף עיכבו את הקידום שלו. לקח לו הרבה מאוד שנים להגיע להכרה, להפוך לרופא מכובד ומבוקש שמוזמן להרצאות וכנסים ברחבי גרמניה ומחוצה לה.
אין ספק שאחרי קריאה בספר כזה, קשה יותר להעריך את המורשת של פרויד, במיוחד כשחושבים על זה שהוא כתב את המאמרים שלו, או לפחות את חלקם, תחת השפעת קוקאין ואלכוהול. לקראת סוף חייו, סבל פרויד בעצמו מדכאונות ומאס בחיים והוא שם קץ לחייו אחרי שסבל ממחלה קשה. את העובדה הזו ניסו לאורך שנים ההסטוריונים להסתיר.
הספר מבוסס על תחקיר ארוך ומעמיק שערכו שתי עיתונאיות והתבסס על עובדות, אך הן גם הודו ששילבו בתוכו הרבה חופש אומנותי ודמיון. מה שבטוח זה שאני לא יודעת מה פרויד היה אומר על הספר הזה, אבל יש לי הרגשה שהוא לא היה אוהב את מה שהיה קורא. הספר מרתק אבל בשלב מסויים מקבל צביון של הרומן הרומנטי. הפספוס שלו לדעתי שבמקום שזה יהיה ספר שיספר על חייו ומחקריו של פרויד, הוא הפך להיות סוג של רומן למשרתות. אבל אולי זו היתה מטרתו מלכתחילה, להציג פאן אחר של פרויד. אין לי ספק שאחרי הספר הזה, כבר תתייחסו אחרת ל"תנך הפסיכולוגי" ולרבו..
לסיום כמה ציטוטים מהספר (הם נלקחו ממכתבים שכתב פרויד לאהובתו):
"..שוב הפסקתי לעשן..ההימנעות מאמללת, אינני יכול לעבוד כלל..החיים בלתי נסבלים.." (עמ` 39)
"..ניסיתי כבר עשרות פעמים..אבל אני לא יכול להתרכז בלי לעשן. פעם אחת הצלחתי להיגמל במשך שבעה חודשים, אבל לא יכולתי לעבוד כלל. הייתי מושבת לחלוטין, הפרעות בקצב הלב ודכאון.." (עמ` 107)
"..כשאני משתמש בקוקה, חמש מאיות הסנטיגרם של קוקאינום מוראיטיקו בתמיסה בריכוז של אחוז אחד, זה המינון המושלם. כמה דקות אחרי שאני לוקח את זה, אני מתמלא בבטחון. לפעמים עד כדי אופוריה.." ( עמ` 108)
קריאה מהנה!