בימינו בשביל להביע רגשות אנחנו משתמשים ברצופים הצהובים בסמארטפון ולעיתים מוותרים על הבעת רגשות בקול או פנים מול פנים.
הכל הופך מכני, אלקטרוני , קר ומנוכר . הופך אותנו בני האדם ליצורים מוגבלים תקשורתית ונוטים להסתגר בתוך עצמם.
לפעמים בא לי לחזור אחורה בזמן ולהיוולד בשנים בהם לא היה קיים בכלל המחשב או הסלולר. לזמן שבו אנשים היו יוצאים החוצה מהקונכיה שלהם, מתלבשים מתייפייפים ומזייפים חיוך. הכל היה קל. יוצאים, מתקשרים, מזיזים את הגוף (לא במכון הכושר), לא מפחדים מהצל של עצמם ושיחת טלפון נועדה לקבוע מקום ושעה.
הכי קשה זה בעולם הדייטים שהפך לכמעט לבלתי נסבל לפעמים מהסיבה שהדרך העיקרית היום למצוא אביר על סוס היא דרך אתרי הכרויות או שידוכים. הכל כל כך טכני! מתכתבים שני משפטים משוחחים בטלפון 5 דקות קובעים מקום וזמן לפגישה ונפגשים.
מתאים? סבבה לא מתאים? יאללה ביי!
אז אני רוצה להגיד : די! די לטכניות! בא לי להתרגש ולרגש! בא לי להתלהב, לחכות , לצפות , להתגעגע להימשך למישהו.
שבכל הדייטים האלה יגיע מישהו ויצליח לפרפרים בבטן להתעופף קצת. אני מצהירה פה שאני לא הולכת ומתכוונת להמשיך עם כל הטכניות הזאת וגם אם קבעתי דייט מהאתר אני מתכוונת להיות הכי לא טכנית בעולם. די לראיונות העבודה די לשים את הבטן במצב הכנס, די לכל מגילות קורות חיים. בוא נדבר על מה שמעבר, בוא ננסה להכיר אחד את השני באמת.
ולשם הבנאליות מצטטת שיר של ריטה: "לא כל כך יפה, ולא בת 16 אבל יודעת משהו על העולם הזה ואם הוא רציני ואם יגיד רוצה. תמורת מילה קטנה אתן כל כך הרבה.
לילה טוב!!!