הלוו,
אז הנה פרק נוסף של רק אחת מהחבר'ה... תהנו, אנחנו מתקרבים לסוף!
קאלה לילי
פרק 38
פרידות
פרד הרים את ראשו והשליך מעליו את השמיכה ללא גינונים מיותרים. "מה לעזאזל?" הרמיוני נאבקה להשאיר את הכיסוי על גופה החשוף. הוא סוף סוף הצליח לצאת מבין סבך השמיכות. "בבקשה תאמרי לי, למה לעזאזל את קור-"
שיעול קל נשמע מכיוון הדלת. "פרד?"
הרמיוני הרגישה שפתניה האדימו קלות. היא בדיוק הגיעה לשחרור שלה כשפקחה את עיניה וראתה את ג'ורג' עומד בכניסה לחדר, מחייך.
"ג'ורג', מה אתה עושה פה?" פניו של פרד נרגעו והרפו מהכעס שבעבע בהן. הרמיוני חייכה בבישנות כשהוא תקע את השמיכה מתחתיה.
"אני מצטער שאני מפריע," צער היה הרגש האחרון שאפשר היה לראות על פניו. "אבל אנחנו צריכים ללכת. אנחנו צריכים ללכת לקחת מהדירה כל מה שאנחנו זקוקים לו. כולנו אמורים להישאר עם דודה מיוריאל."
"זה חייב להיות עכשיו?"
"קדימה, פרד. זה בסדר." היא נישקה את לחיו. "הרגע כבר דיי נהרס ממילא."
היא צפתה בו מתרגז מעט ורוכן מעל לקצה המיטה כדי למצוא את התחתונים שלו. עיניה שוטטו באופן אוטומטי לחלק התחתון המפוסל שלו כד שהיא שמעה את ג'ורג' מצחקק. "אתה! החוצה!" צעק פרד, זורק את אחד הכפכפים של הרמיוני אל דמותו הנסוגה. הוא משך מעלה את תחתוניו, מה שלא היווה הרבה שינוי בהתחשב במצב בו נשאר.
הרמיוני חיכתה בסבלנות בזמן שהוא לבש חזרה את שאר בגדיו. היא הצטערה שפספסה את ההזדמנות לעשות איתו אהבה, אבל גופה עדיין זמזם ממה שהיא חוותה. אולי זה יותר טוב שהם לקחו צעד בכיוון ולא דילגו ישר לסוף. לפחות עכשיו היא יותר מוכנה. לראות את רון לא השתווה במאום לפרד. היא לא ציפתה לכך, מלבד התמונות שהיא ראתה בספרים הרפואיים. זה היה מפחיד במידת מה.
אחרי שנעל את נעליו, הוא הביט בה. ביטנה התכווצה למראה המבט בעיניו. בלי שום אזהרה, הוא השליך את עצמו עליה, כמעט גורם לראשיהם להתנגש. במקום הנשיקה מלאת התוקה שהיא ציפתה לה, שפתיו היו רכות כנגד שלה, בקושי נוגעות בהן. "אני אראה אותך. תשמרי על עצמך." הוא השעין את מצחו על מצחה. "אני אוהב אותך."
"גם אני אוהבת אותך, פרד. אני אתגעגע אליך כל כך." היא כרכה סביבו את זרועותיה, מחזיקה אותו קרוב במה שחששה שהייתה הפעם האחרונה. נקישה על הדלת הפריעה להם.
"כן, ג'ורג', אני בא."
"לא ג'ורג'," אמר הארי, מכניס את ראשו מבעד לדלת. פרד משך את הכיסוי באופן מידי עד לצווארה. "אנחנו מוכנים, הרמיוני."
"בסדר, תן לי דקה." היא נלחמה בדמעות שאיימו לרדת.
"אל תבכי, יקירה," פרד נישק אותה שוב ברכות. "הגענו עד כאן, לא? לא הרבה יכול לעמוד בנינו בסוף המלחמה עכשיו. ואז נהיה יחד ואני אוכל לספר לך עוד על החלום בהקיץ שהיה לי עלייך." ידו החליקה מטה כדי לכסות את בטנה.
היא הנהנה וצפתה בו יוצא מהדלת. עיניו נצצו כשהוא הסתובב לאחור כדי לסגור את הדלת. היא נתנה לעצמה כמה רגעים כדי להיזכר בחלום בהקיץ שהיה לה לפני זמן כה רב. הוא החוויר בהשוואה לדרך בה פרד האמיתי גרם לה להרגיש. היא מחתה את דמעותיה בנחישות, קמה מהמיטה וחיפשה את בגדיה.
פרד נצמד לכתפו של ג'ורג' ברגע שהוא סגר את הדלת. הוא ידע שאם אחיו לא היה שם, הוא לא היה מסוגל ללכת ממנה. ג'ורג' לא אמר דבר כשכרך את זרועו סביב כתפיו והוביל אותו בהמשך המסדרון. הראייה שלו התערפלה והוא ניסה למקד את מבטו על אחיו הצעיר ועל חברו הטוב שישבו ליד השולחן, מחכים להרמיוני. הגובלין שאיתו בילו כל כך הרבה זמן היה שם גם כן.
הוא הופתע כשדמותו הגבוה והרזה של רון התקדמה לעברו בניסיון לחבר את שני התאומים באותו זמן. הוא טפח במבוכה על גבו של אחיו הקטן ויכל לראות שג'ורג' עושה אותו דבר.
"תשמור עליה, רון." ג'ורג' שבר את החיבוק ונסוג לאחור כדי לראות את פניו של הנער.
"אני אשמור." רון הנהן.
"אנחנו נשמור." הארי הוסיף, נעמד. הוא הושיט את ידו ולחץ את ידיהם בתורות.
פרד פשוט הנהן אל הבנים. הוא פחד שאם יפתח את פיו לדבר, הגוש שנתקע בגרונו ישתחרר. הוא אגרף את ידו על כתפו של ג'ורג', מעודד אותו להוציא אותם משם.
"נראה אתכם מאוחר יותר. תשמרו גם על עצמכם." ג'ורג' חייך אל רון. "נשנא לשמוע את אמא בוכה על התינוק הקטן שלה אם הוא יפגע. היא תהיה ממש מעצבנת אם משהו יקרה לך, רון." הם החליפו עוד הנהונים וחיוכים לפני שהתאומים פניו לבסוף אל הפלו.
פרד יצא מהאח בדירה הקטנה שלו. באופן מידי, הוא ידע שמשהו לא בסדר. הוא הוציא את שרביטו מכיסו וחיפש בחדר בדממה בשעה שחיכה שג'ורג' יגיע. אחיו התאום מעד לפנים לפני שהתאזן ונעמד זקוף. פרד תפס את מבטו וראה שהוא הרגיש בכך גם כן. הם היו חייבים להגיע ליציאה, הם לא יכלו פשוט להשתמש בפלו כי אז הם יצטרכו לומר את המקום אליו הם הולכים - הבית של דודה מיוריאל, ובכך יסגירו את כל משפחתם. פרד ראה שג'ורג' מוציא גם את שרביטו מכיסו.
יחד הם נעו ברחבי החדר, לכיוון המדרגות בקצה השני שהובילו אל החנות מתחתיהם. פרד פתח את הדלת והתכווץ כשהיא חרקה. קולות צעדים נשמעו לפתע בדירה. הוא זינק לפנים מהר ככל שיכל, ג'ורג' צמוד אליו. הם הגיחו אל תוך המעבר והשתופפו כדי לחשוב על תוכנית.
פרד הביט מעלה וראה, למרבה המזל, שהם היו במעבר שבו היו נפצי הדמה. הוא הרים בזהירות ארבע מהם והעביר שניים לאחיו. הם יכלו לשמוע את קול הצעדים הכבדים בכיוונם. פרד הפיל בחשאי את הנפץ ורץ עם ג'ורג' בכיוון הפוך. הם חיכו, שקטים כמיטה יכולתם.
הזיקוקים נשמעו מהקצה השני של החנות, הבנים צפו כשהגלימות של אוכלי המוות חלפו על פני השורה שלהם. ג'ורג' החל לדחוף אותו אל עבר הדלת. הוא פתח אותה והם רצו החוצה, סוגרים את הדלת ומשאירים מאחוריהם כאוס וחבורת אוכלי מוות מקללים. הם דידו באגביות ככל יכולתם במורד הרחובות הריקים של סמטת דיאגון.
"לאן אנחנו הולכים?" שאל ג'ורג' כשפרד המשיך לגרור אותו במורד הרחוב. "פרד! אנחנו חייבים לצאת מפה."
"אני יודע," פרד הביט סביב. "אני רק לא רוצה שאיזה אוכל מוות יתפוס אותנו בשנייה האחרונה ויגרר איתנו."
" בסדר, בוא נלך אל חנות הגלידה הישנה." הם רק הגיעו לשם כשאישה גבוהה תפסה את עיניהם. "שיט." לחש ג'ורג' ותפס את פרד, מושך אותו למטה כדי שלא תבחין בהם.
האישה הפנתה את עיניה היהירות את כיוונם. מבטה של בלטריקס נח על פרד והיא חייכה. פרד קימט את גבתו בבלבול, בשעה שג'ורג' הביט לאחור. לפתע היא ניערה את ראשה וחזרה אל יעדה. היא ובן הלוויה שלה המשיכו בדרכם לגרינגוטס. "זה היה פשוט מוזר מדי," פרד משך בכתפיו. "בוא נצא מפה."