את הבוקר פתחנו בלובלין. זוהי רשומה חלקית. לאור הבעיות בתפוז ניתן לקרוא את הרשומה המלאה עם תמונות בקישור הבא, בבלוג החדש שלי:
את הבוקר פתחנו בסיור בלובלין, פעם עיר שוקקת עם 40,000 יהודים, עם מוסדות תרבות מכל הסוגים, ועשייה תרבותית עשירה ומגוונת, ערש החסידות, והיום עיר שמנסה לחדש את עצמה ואת עברה. הלכנו מהמלון אל עבר כיכר העיר העתיקה. בדרך אנחנו רואים אומנות רחוב, כולל אחת ביידיש.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
כיכר העיר מעניינת. יש בה בתים עתיקים שאפשר לראות את יופיים ליד בתים מתפוררים ששיפוצם רק החל.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
אנחנו יורדים במורד רחובות בהן שכנה הקהילה היהודית, עוברים את הבתים בהם שכנו מוסדות חסר ורווחה יהודים לאחר השואה, שטפלו בניצולים, ואנו ממשיכים לעבר שער היהודים שבחומה. בשנים האחרונות משמש השער כמוזיאון לזכר יהדות לולבין. שם המוזיאון NN - No Name - הרצון לשים שם ופנים ליהודי העיר, זכר לקיומם
התצוגה יפה ובנויה היטב. היא כוללת דגם של העיר על הרובע היהודי שבה, חדר עם דפי עדות על כל יהודי ויהודי, כולל גורלו כפי שעדים יכולים להעיד על כך, חדר עם תמונות הרחובות בהם גרו היהודים, קלסר לכל בית. המקום מעסיק חוקרים/סטודנטים (פגשנו אפילו אחת מירושלים) המקבצים את המידע מארכיוני העיר של אותם הימים, ומעדים פוטנציאלים. חלק מהמידע המצולם התקבל מתוך ארכיון תקופתי שהתגלה לו פתאום. ובקומה העליונה והמוארת של המוזיאון שוכן לו ארכיון שבו קלסרים, ובכל קלסר פרטים של פולנים אשר עשו מעשה של חסד ועזרו ליהודים
מתוך חלון המוזיאון ניתן לראות את מבצרו של העיר, ואת השטח בו השתרע לו פער הרובע היהודי - היום גן, מגרשי חניה, תחנת אוטובוסים רחבה, ובנייני מגורים חדשים. דווקא בשנות השלטון הקומוניסטי נהרסו שאריות הבתים של הרובע, לאחר שבעליהם לא שבו והם נותרו בודדים ומתפוררים בשיממונן.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
אנחנו עולים על האוטובוס ועוברים ליד מה שהיה פעם רחוב השוק היהודי. גם היום יש שם שוק, קטן, עלוב, של ירקות וכל מיני מינים. זקנה אחת מוציאה מתבנית ביצים ושמה אותן יפה בתוך סל מקש, כמו קיבצה אותם רק עכשיו מתוך הלול. אחרים פורסים את מרכולתם על שולחנות מאולתרים. שוק.
אנחנו עוברים דרך בית הקברות העתיק, על קברי הרבנים שבו, מייסדי החסידות השונים. על מקצת הקברים מונחים פתקי הבקשות. אני מציצה. בעברית מבקשים החסידים הבאים להשתתח בריאות, זיווג, ופרנסה. כמו בכותל. כי מה רוצה סה"כ בן אדם בחייו? שיהיה בריא, שתהיה לו משפחה, ואוכל להגיש לשולחן. כל כך פשוט הוא עולמנו.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
אנחנו נוסעים לבניין המפואר של ישיבת חכמי לובלין, ששופץ, והיום בצד שחזור של חלק מהישיבה המפוארת שהיתה בו ואיננה עוד שוכן בו מלון. הבניין מרשים. עוד יותר מרשים רבי שפירא שהקים את המקום. מתוך תמונתו שבשחור לבן הוא שלוח מבט עז אל המתבונן. איש יפה ונועז שהקים ישיבה בה כל תלמיד חכם יכול היה ללמוד, ללא קשר להכנסת הוריו אלא רק ליכולותיו ולהצטיינותו. שכר הלימוד הגיע מתרומות של גבירים ועשירים. המקום מרשים בפשטות מהודרת
Image may be NSFW.
Clik here to view.
אנחנו נוסעים לקניון שבקרבת מקום, להפסקת צהריים. אוכלים את הסנדביצ’ים, ונכנסים לקניון לסיבוב. מה נאמר, אחד הקניונים היפים של פולין. הקניונים בפולין צומחים כפטריות אחרי הגשם ובכל מקום ניתן לראות אותם. הם גדולים, גם הקטנים שבהם, ויש בהם מכל טוב. סופרי ענק עם מבחר שלא נגמר, מותגים בינלאומיים, אוכל מהיר, ורשתות מקומיות פולניות עם סחורה לא רעה בכלל. אני יודעת כברמה אני מחפשת ועושה קנייה מהירה ומהנה מאוד, שלאחריה אני מקנחת בגלידה שוקולד מנטה, כדור קטן ב 3 ₪, שעושה לי שמח מאוד בלב. נחמד לי.
האוטובוס חוצה את הכביש הראשי, פונה ימינה ושמאלה, ובין שדות חקלאיים ודשאים ירוקים אנחנו בפלנטה אחרת. קר לנו מאוד. גשם קל אך חד יורד, ורוח חודרת עצמות נושבת. השטח חשוף. הגענו למיידנק.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
מיידנק הינו מחנה ריכוז לא גדול, שנהפך למחנה מוות. הוא ממוקם מוצג לעיני כל, בלי הסתרות. ניתן לראות ממנו את פרוורי העיר, ואת הקניון המקסים. רוע מוצג בגאווה.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
ישר על הכניסה חדרי המתה בגז. המומתים צעדו אל המחנה על פני הבית הלבן של מפקדו, ונכנסו בתכליתיות רבה, בלי יותר מידי התעסקות, אל מותם. ברי המזל זכו להימנע על אלו שנבחרו לעבודה, אם באותו הרגע היה צורך בעובדים, ואם ניתן לקרוא מזל לאלו שנאלצו לשרוד במקום הקשה והאכזרי הזה. זהו אחד ממחנות הריכוז האכזריים יותר. האחרים חיכו בקור, הופשטו והומתו. את הגוויות שרפו בבורות. האפר שימש לדישון של השדות מסביב.
מאוחר יותר, כשמכונת ההשמדה התחילה לעבוד בשיא הכח הוקם בפנים ביתן משכולל יותר לאותה המטרה. אנחנו חוצים את המחנה לכיוונו. שוב, חדרי הפשטה מבטון קר, חדרי גזים, והפעם משרפות. ובצד – אמבטיה. מפקד המחנה נהג לרחוץ שם. היה שם חם במשרפה, וגם מים חמים ניתן היה לחמם בלי בעיה. אני מביטה במאיה ובאלכס ואנחנו מצטמררים. אני מביטה במשרפות וחוזרת להביט באלכס. "למה זה מזעזע אותנו שהוא רחץ כאן?" אני שואלת. "האיש רצח על בסיס יומי בני אדם ושרף אותם, ואנחנו מזדעזעים מהפסיכיות שברחצה באמבט במקום הזה? " אלכס מביט בי בשקט. אני מרגישה שהפעולה הזו, הנורמאלית, היומיומית, שכולנו עושים אותה, רק לא במקום כזה, מוציאה את המקום מאיזון. רוע ניבט אלי מהאמבטיה.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
אנחנו יוצאים לכיוון הר העפר, שם טמון אפר האסירים שנשרפו חיים עם נטישת המחנה. אני מסתכלת עליו, ועל תלוליות האדמה מכוסת הדשא שלידו – שם אירעה השריפה – ואני לא יכולה יותר להכיל. הדמעות מתחילות לזלוג מעיניי. אני רוצה החוצה. אני רוצה את הילדים שלי. אני רוצה הביתה.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
אני עולה על האוטובוס לאחר שנרגעתי. אני מוציאה מהתיק את הפז במבה שלי, העליז, המחייך, הישראלי, ומחזיקה אותו חזק ביד כל הנסיעה.
גשם עם קצת שלג יורד פה ושם, הכל אפור וקר. אלכס תוהה אם כדאי לרדת במקום הבא ואנחנו מכריחים אותו. אנחנו לא מסוכר אנחנו מזכירים לו, ומה שבתכנית אנחנו דורשים לקיים. אז אנחנו מגיעים לקזימיץ` דולני, ועוצרים ראשית ליד קיר המצבות. קיר המצבות מורכב משאריות של מצבות מבית הקברות העתיק שהיה פעם במקום. הגרמנים השתלטו על בית ספר לקצינים פולנים שהיה במקום וכדי שלא ידרכו בבוץ בדרך הם ריצפו אותה במצבות שנעקרו מבית העלמין. הקיר מרשים
Image may be NSFW.
Clik here to view.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
Image may be NSFW.
Clik here to view.
מהקיר אנחנו ממשיכים לעיירה הציורית שלמרגלות הויסלה. פעם קזימיץ המפורסם בנה שם ארמון. היתה שם גם קהילה יהודית, ובית כנסת מעץ שמבנהו נשמר. היום בבתי העיירה שוכנים אומנים שונים, ובעונות ללא הגשם אפשר להגיע, לשוטט בין הגלריות, לשתות בירה קרה וטובה, ולטייל בטבע. עיירה מצוירת.
חדש – הפעם מבית ספר בית ירח של עמק הירדן. מחליפים קצת חוויות איתם. נמאס לנו מהאוכל החוזר על עצמו, ואנחנו מביעים מחאה, שעוזרת בחלקה ביום הבא. אנחנו מלאי חיים. או לפחות חלקנו. אנחנו מתארגנות לערב של נשים. הולכות ברגל למרכז השוקק חיים. גשם או לא פולניים צעירים, רזים, לבושים היטב, מסתובבים בין הקניונים למסעדות. אנחנו נכנסות למקום שמוכר בירה צכית דווקא. מזמינות את המשקה הקטן יותר, וקרפציו מעולה כדי שלא נשתה על בטן ריקה. ההמלצות של המלצר מעולות, ואנחנו נהנות. בחצות כמעט אנחנו כמו סינדרלות עולות על מונית.
מסתבר שזה הנהג הפולני היחידי שכנראה לא יודע אנגלית אלא רק קצת פולנית והרבה רוסית. אני מנסה לבטא את שם המלון והנהג לא מבין אותי. אנחנו שולפות כרטיס ביקור של המלון והנהג מתפוצץ מצחוק על איך שביטאתי קודם את שמו. עשר דקות אחר כך ו 12 שקל פחות בכיסנו ואנחנו במלון.
המלון מפנק, ולמרות שאני בקומה הראשונה ישר על תחנת החשמלית, שעוד עובדת במלוא המרץ בשעה הזו, אני ישנה.