נפרדנו ביום חמישי, כשאני ממתינה לטכנאי מזגנים. זוכרים? הוא לא הגיע. התבלבלו. "רק ביום שישי", אמרו.
ביום חמישי בערב, בטל הכינה ארוחת שישי-שבת לחבר שלה, לה ולילד שלה. קראתי לה ושאלתי אותה, את מכינה בשביל לקחת? היא יצאה מהחדר, בלי להשיב. קיבלתי קוצר נשימה ונזקקתי לחמצן, עד הבוקר.
ביום שישי, ברק וגיורא הגיעו, לדבר עם הטכנאי. הוא אמר, שצריך להחליף מנוע והוא לא יודע, כמה זמן זה יקח. ברק אמר, שיש שתי אופציות. לקנות מזגן לחדר שלי, או לקנות נייד. הייתי בעד נייד יד שניה. ברק אמר, שהוא עלול להתקלקל, ביום השני. אמרתי לו: "תקנה חדש".
הייתם צריכים לראות את החיוך שלי, כשהם נכנסו לחדר שלי, עם המזגן הנייד. הם קנו אותו מזוג רוסים, שעוברים לדירה, שיש בו מזגן. הוא עלה 2000 ש"ח ואני יכולה להעיד, שהוא = כל גרוש.
המלצה
אני קוראת ספר, שאני קוראת אותו בפעם השניה והוא נקרא: אשת הסנדלר/טריג'יני אדריאנה ואני נהנית ממנו בפעם השניה.
רק עכשיו קלטתי
שהורי עלו ארצה, כשאבא שלי היה בן 38 ואמא שלי היתה בת 35. בזמנו הם נחשבו מבוגרים, היום הם היו נחשבים צעירים. אבא שאל אותי, כשהוא היה בן 90, אם אני מצטערת שהם הביאו אותי לכאן? אמרתי לו, עזוב. זה לא רלוונטי. במחשבה שניה, עם האנטישמיות הגואה בהונגריה, עדיף להיות כאן.
מה חושב דר. קנולה עלי?
כשהחליף את ה"קנולה" בפעם האחרונה, רוזי שאלה אותו, כמה זמן אפשר לחיות, עם מכונת ההנשמה? הוא ענה, שתלוי בחוזק של החולה ובטיפול. הוא חושב, שאני אשה חזקה, יש לי משפחה אוהבת, חברים, אני מתעניינת בדברים מחוץ למחלה, בלוג ומקבלת טיפול טוב. אי אפשר לדעת כמה זמן אחיה.