כל מלחמה פצעי הלב מדממים מחדש ומזכירים את המחיר של המלחמה ההיא....
צלקת שלא עוברת...קולות ההודעה שחקוקים חזק בתאי הזיכרון!
רגעים ששינו את חיי לנצח, שמלוים תמיד והם חלק בלתי נפרד.
http://www.youtube.com/watch?v=m-akJJXDqr8&list=PLpfBxAIkuWfiQ8SaLnFFSN0XopyDWlqXr
כשפרסמו את הכתוב למעלה, איך יכולתי שלא להתחבר לנימי הנפש ולהנהן בראשי?
זה היה מזמן, הייתי צעירה מאד עם תינוקת בת חודשיים בחיקי.
שנינו ישבנו והתרגשנו מהנס שהצטרף לזוגיות שלנו.
מהתינוקת היפה שכל כך חיכינו לה כל שנות הלימודים הגבוהים.
ואז נשמעו קולות המלחמה...זו שחוזרת אלינו כל כמה שנים.
היא שוב הרעידה את הלב והנשמה, באזעקות מרטיטות .
אני רצה איתה, עם התינוקת הקטנה שרק נולדה.
עוד אפילו לא תרגלתי די את תפקיד האמא...הרי רק קיבלתי את הבובה הזו לידי.
ושואלת "מדוע שוב? מתי יהיה כאן דור של שלום, דור שלא יכיר אזעקה נוראית מה היא?, עד מתי? "
שוב לנקות את המקלט , להכין את המים, לדאוג, לרוץ, להדיר שינה מעיני
והפעם עם אחריות שלא ידעתי, אחריות לפרי בטן, שרציתי להביאו לעולם של שלום.
הקריאה הגיעה.
הוא עוזב אותנו ויוצא במדים, פעם ראשונה כאב צעיר...אל הלא נודע.
הורי מחבקים ומגנים עלי, כל כך קיוו שלא נדע עוד מלחמה.
הנה ההודעות מתחילות כבר להגיע
רגע! חכו! תנו להפנים שזו עוד מלחמה!
ששוב אנחנו לא אהובים ע"י השכנים...
הבלתי נמנע כבר כאן. לא מעט מבני המחזור שלי אינם חוזרים. מחברים... הם הופכים לחללים.
משאירים אחריהם הורים שכולים, חברות מיבבות ואלמנות צעירות.
לא פעם גם תינוקות בני יומם וכבר - יתומים!
הרי אנחנו עוד כל כך צעירים, רק התחלנו את החיים!
אנחנו רואים בטלביזיה איך חיים בארה"ב, בשוויץ וברביירה...
גם אנחנו רוצים חיים שקטים!
הטלפון אינו פוסח גם עלי, הוא שכב שם פצוע, רגלו נשארה בשדה הקרב, שרוף עד כי לא ניתן היה לזהותו.
לידי אשה צעירה מתפללת ללא סוף לשלום אפי בעלה...
מאומה לא עזר וכעבור ימים היא שינתה סטטוס לאלמנה.
עוד אחת לרשימה הארוכה.
אני משאירה תינוקת קטנטנה בידיהם הרועדות של הורי ויוצאת למסע חיי מחדש.
מסע שונה ואחר!
החיים כבר לא חזרו יותר לכל הטוב שהיה.
הם נצבעו בצבעים קודרים, במלחמה על החיים.
אפילו חיוכה של הקטנה לא החזיר את החיים לורוד.
הם זרמו למסלול אחר.
לא זה תכננתי כשלבשתי לבן...והרב לאו השמיע את דברי הברכה והכל נראה ורוד כל כך...
ברגע , הכל נמחק!!!
זרמתי באל כורחי באפיק אחר, במים סוערים, בהרבה דמעות וימים עצובים.
במסלול שונה.
לא זה שביקשתי לעצמי.
http://www.youtube.com/watch?v=1FwSKM_GlkE
והנה שוב קולות מלחמה מהדהדים באוזני.
עומדת בסיאטל הרחוקה במיפגן אהדה לישראל
מוקפת בדגל שהוא באמת שלי כל השנה
כל החיים...
ולא רק בימים או שעות ספורות של גילוי אהדה.
אני בת הארץ הזו.
שסופרת את השעות לשוב הביתה
למרות העובדה שעלי להשאיר את נכדי הקטנים מאחור...רחוק ממני
ולחכות לפעם הבאה כדי לחבקם ולפצות על המרחק היומיומי הכואב.
וכשהדמעות פרצו שם והסכר נפרץ,שם במיפגן התמיכה, בין זרים, כל אלה שהיו סביבי לא באמת ידעו למה.
אני ידעתי גם ידעתי....
זר לא יבין זאת!
ממש לא!!!
למרות הכל יודעת מאד יודעת... שגם הפעם המלחמה הנוכחית הינה בלתי נמנעת!!!
אין לי ארץ אחרת...גם אם אדמתי בוערת!
מוזמנים להאזין...
http://www.youtube.com/watch?v=s-R7lc3Xlz0
תנחומים כנים מעמקי הלב למשפחות הכואבות שאיבדו את אהוביהם.
החלמה מהירה לפצועים וחזרה מהירה למעגל החיים
ולכן המשפחות התומכות הרבה כוח וימים שקטים ושלוים.