קסטרו היא אחת הרשתות הדועות בטווח המידות המצומצם שלהן - ובכך שגם המידות עצמן הולכות וקטנות עם השנים. לכן, חברות בקבוצת הפייסבוק "מידה 42 ומעלה, החליטו להפגש עם המנכ"לית של החברה, אתי רוטר, כדי לשוחח על העניין - ולא היו מרוצות מהתשובות שהן קיבלו. אפשר לסכם את המסר של אתי ב"אני חושבת שבגדים מעל מידה 42 - 44 לא יפים מספיק ולכן אני לא מעוניינת לשים את המידות האלו בחנות".
חשוב לזכור שזכותה של כל רשת לשדר איזה מסר שהיא רוצה וליצור לעצמה תדמית כראות עיניה. אם רוטר רוצה שקסטרו תשדר את המסר של "חנות לצעירות ומאוד רזות" - זו זכותה. אבל לנו כלקוחות שלה - יש את הזכות להביע את דעתנו בכך שנבחר האם לקנות שם - או שלא. באותה מידה, ישנן חנויות שכן ינסו לפנות לקהל הלקוחות המאוכזב וכן ייתן להן מענה לצרכים שלהן.
כי אין מה לעשות - אתי רוטר צודקת בכך שמה שנראה טוב על מידה 36, לא בהכרח יראה טוב על מידה 48. לכל מידה יש את הצרכים שלה, במיוחד כשבמידות גדולות יש שוני הרבה יותר גדול בין מבני גוף שונים (למשל כאלו שיש להן השמנה בטנית לעומת אלו שיש להן בטן יחסית שטוחה ומותן צרה). במקומות רבים בעולם לחנויות שפונות לטווח מידות גדול מאוד - פשוט מעצבים ליינים שונים לטווחי מידות שונים. נגון שבליינים האלו יהיו אלמנטים דומים ופניה לטרנדים של העונה - אבל עדיין הם יתאימו את הליין למידה.
ובנוסף לזה, למה ההטפלות דווקא לקסטרו? "לא מתאים לי" מסתירה כבר שנים את המידות מעל 44 - 46 במחסנים כדי לא להפחיד את הלקוחות במידות הביניים להכנס אליה. רשת "סו סימפל" של המעצבת דפנה לווינסון מדירה את הדגמים במידות 40 ומעלה לחנות מיוחדת ולא שמה אותם ברשת הרגילה שלה "דפנה לווינסון HL" - אלא מפרידה אותם לרשת נפרדתף וגם שם הבגדים מסתיימים במידה 48, בסה"כ שתיים או שלוש מידות מעל קסטרו - ועוד ברשת שמנסה לשווק את עצמה בדיוק לקהל הזה של מידות גדולות יותר שלא מוצאות מקום ברשתות הרגילות...
אבל כנראה להלחם בקסטרו פשוט מושך הרבה יותר כותרות מאשר באמת לדאוג לרווחה של נשים במידות מעלה 38. אולי אצל חברות הקבוצה אין מודעות גדולה לכך שיש גם נשים מעל מידה 50 שמעוניינות בביגוד ובאופנה, ואולי גם ההן (ממש כמו מנכ"לית קסטרו) מניחות שמדובר על נשים זקנות שרק רוצות את המדים של השקים השחורים הכביכול מרזים שמוכרים לנו כאופנה לשמנות. אבל בעצם הן לא ממש שונות כפי שהן היו רוצות לחשוב ממנכ"לית קסטרו...
