זאת אני יפעת רוזלס, בת 34, ואני שוקלת בערך 100 קילו. אני לא רזה, לא נעלמת בפרופיל, ואם תקרא לי שמנה אני לא אעלב, כי זאת אני וזה מה יש. אני אוהבת לאכול, אני אוהבת מאוד אגב לאכול ירקות, חולה על ירקות, בקיץ בעיקר אני מעדיפה סלט טעים במיוחד על אוכל אחר, זה קר, זה טעים מאוד ומשביע. תמיד סבלתי מבעיות במשקל, אבל תמיד, כשהייתי קטנה, סבלתי מבעיות במשקל אבל מהכיוון ההפוך, הייתי רזה מאוד, אמא שלי הייתה מקבלת כל הזמן מכתבים שאני בתת משקל, שאני צריכה להשמין. עד גיל 12 כמעט הייתי ממש רזה, עד שהתחלתי להשמין. אני לא הייתי מהטיפוסים שאוכלים יותר מדי, אבל הייתי ואני עד היום קשקשנית להחריד, לפעמים אני מעדיפה את הקשקושים על פני האוכל, הנה תמונה שלי בתור ילדה ביום הראשון ללימודים:
אני מודה שאני הייתי רוצה להיות רזה יותר, כי יותר נוח מבחינת בחירת בגדים, ובמיוחד במצב שלי עדיף לרדת במשקל בכדי לא להכביד על העצמות. אבל אני עדיין לא מפחדת מאף אחד, לא מעניין אותי אחרים, מעניין אותי איך אני מרגישה כלפי עצמי, ואני מוכרחה לומר, שפעם לא אהבתי את עצמי, רזה, שמנה, לא אהבתי את עצמי, תמיד חשבתי שאני לא בסדר, לא מספיק יפה, לא נראת טוב, פשוט לא. כאן אני מודה לסרטן, מדהים כמה למדתי בזכותו, למדתי לאהוב את עצמי כמו שאני, שרק אני כאן חשובה ולא אף אחד אחר. אז נכון שגם פעם לא חישבנתי למה שאומרים עליי, תמיד אמרתי שאם לא מתאים להם שלא יסתכלו. פעם האמת לא אהבתי להצטלם. אבל למדתי שאני כאן וכאן להשאר. לכן אנשים כמו הבחור הזה שעשה שיימניג לבחורה בבלוג שלה, הוא פשוט איש קטן, שלא אוהב את עצמו ומקבל סיפוק בכך שיורד על אחרים. אז אני רוצה לומר לאותו אדם, תלמד לפרגן לאחרים, תלמד לאהוב את האחרים, ואז תראה איך שתרגיש טוב. ברגע שאתה נותן יחס שכזה לאחרים אל תתפלא למה אותך לא אוהבים. תתן אהבה לכולם, לא רק שאתה עצמך תרגיש טוב יותר, ככה אני אוהבת, אני אוהבת לפרגן לאחרים, אם זה לשתף פוסטים של אחרים בכדי שיוכלו להגדיל את העסק שלהם או לקבל עוד עבודות. אם זה לפרגן על תמונה מקסימה, או פשוט לומר לאחרים בוקר טוב, או לומר אני אוהבת אותך ומעריכה ומעריצה את כל העבודה שאת עושה. תאמין לי שאם תתן לאחרים תקבל הרבה יותר בחזרה. ולך מר שיימניג, הנה התמונה שלי, כן אני לא נעלמת בפרופיל, זאת אני וזה הכל. יום נפחא שיהיה לך.
