את הספר "העלמה מקזאן" לקחתי להשאלה מהספריה באמביוולנטיות רבה.
מצד אחד, עמודי הפייסבוק העוסקים בספרים מלאים בהמלצות מקיר לקיר, מצד שני, למרות שמאיה ערד היא סופרת מאוד מוערכת הניסיון היחידי שהיה לי איתה לא היה מוצלח, מצד שלישי חלק מהאנשים שאני באמת מעריכה את טעמם הספרותי הצביעו בעד, אך מצד רביעי הדמות של הגיבורה הראשית מתוארת כדמות מתבכיינת ורופסת וזאת לא בדיוק הדמות החביבה עלי, מצד חמישי ספר חדש פנוי בספרייה ומצד שישי - ספר חדש פנוי בספרייה לא בדיוק מעיד על טיב הספר - בקיצור כל כך הרבה צדדים יש רק בקובייה - אז זרקתי אותה ויצא - קחי!
מאחר והמלכה האם קראה כבר פעמיים את העלילות של ה"נוכרייה" בדלתות המסתובבות של ההיסטוריה והתחילה להשמיע קולות מצוקה דקים, החלטתי לעשות מעשה ולצאת מהבוץ הירושלמי הסמיך של חיים באר בספרו "חבלים" לטובת ה"עלמה מקאזן" וזאת כדי שנוכל להחליפו - פעולה שהתחילה בפתיחת העמוד הראשון בחצות והסתיימה בסגירתו בשש לפנות בוקר.
עידית - היא אישה שיש לה תמונה בראש - של עצמה, של העולם, ושל עצמה בעולם. היא יושבת לה על כסאה המורם מעם, ומחכה שדברים יקרו לה - כי על פי הרומנים הויקטוריאנים זה מה שקורה כשמחכים.
עידית חיה על פי תסריטים שהיא כותבת לעצמה, היא התסריטאית, הבמאית והשחקנית היחידה בסיפור. האחרים הם לרוב סטטיסטים - אך מה קורה כאשר הניצבים שבסיפור מסרבים לשתף איתה פעולה?
בגיל 39 עידית מוכנה לעשות צעד חריג ולאפשר לחברתה, ענת, לשדך לה את מיכאל - רופא ילדים וחבר של יוני בעלה. מהפגישה הראשונה עידית משוכנעת שזה האיש לו חיכתה כל חייה. מיכאל לעומת זאת ממש לא מסכים איתה.
לפתע עידית מוצאת שרקמת החלום שטוותה סביבה מהילדות הולכת וחונקת אותה, אין לה ברירה אלא להתחיל לפרום את הסבך כדי שתוכל לפעול, כדי שתפיסת העולם המקובעת שמקורה במאה ה-19 לא תפריע לה לחיות בישראל של המאה ה-21.
בדרך כלל יש לי בעיה עם גיבורי ספרים שאינם מוצאים חן בעיני - אני לוקחת את המושג הספרותי רומן אל מטבע הלשון שלו - ואם אין לי רומן עם לפחות אחד מגיבורי הספר, הזרימה הטבעית שלי עם הספר משתבשת. לשמחתי דווקא החשש הזה שלי היה מיותר.
אני מכירה אותה - את עידית - אני מכירה את המקום הנוח הזה של חלומות בהקיץ. את הבחירה להתקע בחלום מאשר לפעול. אני מזהה את הכן הזה שבו עידית מושיבה את עצמה - על פניו מתנהלת מתוך אידיאולוגייה ולמעשה היא "ילדה קטנה" הפוחדת להכשל. אני מכירה את ההתמודדות עם ה"אין" בעזרת זלזול ב"יש" של אחרים, את הקפאון שמוביל לפסיביות ואת ההעלבות והפגיעות כאשר התסריט לא פועל כפי שתוכנן - אני יכולה להעיד על עצמי, בצער רב, שחלק מהתכונות האלה מוכרות לי היטב וחלק עוד יותר גדול עיבדתי בנסיון להבין אנשים שיקרים לי.
כל הניסיון לצייר אותה עידית כפסיבית ונעלבת סדרתית לא משנים את העובדה שהסופרת אוהבת אותה. היא לא באמת קורעת אותה לגזרים רק מוציאה אותה למסע כפוי שיאפשר לה לצמוח - מסע התבגרות של אחרי צבא בגיל 39. בשורה התחתונה עידית לגמרי שאקלית! מאיה ערד ממוטטת את כל עולמה, דונם אחר דונם - ולמרות שהחיים מתנפלים עליה היא מתמודדת ומנסה לחלץ את עצמה מתוך קריסת חלומותיה - והם קורסים בלי עין רעה בזה אחר זה.
להפתעתי ממש אהבתי את הספר - התכוונתי לסיים אותו כדי שנוכל ללכת היום לספריה ולחדש למלכה האם את המלאי - אבל הוא הפך להמלצה גורפת "למה נעשה השבת?" גם בעבורה, ואם גם אתם מצליחים לשים יד עליו בספריה - שווה גם עבורכם 
"העלמה מקזאן" - מאיה ערד (2015)
חרגול הוצאה לאור בשיתוף עם מודן,
511 עמ'