לקראת נישואיהם של חברי האהובים רן ועירית, שגרמו לי אושר והתרגשות רבים, הכנתי כמה דברים שאותם תראו ברשומות הבאות.
אתחיל במקבילה הדתית למסיבת הרווקות: "שבת כלה". 
זו הפעם הראשונה שפגשתי את המנהג הזה. חברותיה של הכלה באות ביום שישי לפני כניסת השבת עם סירים מלאי אוכל ומתנחלות אצלה עד מוצאי השבת.
נחמד? מאד.
מתיש? בהחלט.
לשמחתי אני לא החברה החילונית היחידה של עירית כך שהעובדה שבאתי, ביליתי בחברת הכלה המופלאה וחברותיה הנחמדות ואז נסעתי הביתה, התקבלה בטבעיות רבה.
לכבוד הסופ"ש המיוחד הזה הכנתי כמה פריטים לקישוט השולחן.
צנצנת שעיטרתי קלות בורוד ולבן, צבעי הארוע (כך החלטתי באותו רגע...ולא ידעתי כמה ההחלטה הזו היתה טובה
), בתוכה שמתי נר קטן מצופה בוואשי טייפ.
ורוד כמובן...
המטרה של העניין הזה היתה ליצור משהו שיקשט את שולחן האוכל בתאורה נעימה.
מילאתי את הצנצנת במים כדי לגרום לנר הקטן לצוף, ובעודי עומדת ליד השיש במטבח ומכינה אותו, גם הדלקתי את הנר.
אופס! חילונית שכמוני לא ידעה מה היא עשתה.... 
מאותו רגע, הסבירו הבנות, הדלקתי נר לכניסת השבת וכעת הצנצת לא יכולה לשמש לנו כמאור רומנטי ליד השולחן.....
הצנצנת שלי הצטרפה לחבריה נרות השבת האחרים על אדן החלון. 
אבל תודו שזה מראה מרהיב ואף מרגש.
מצד אחד, זה היה מראה מאד יפה, אבל מצד שני קצת התאכזבתי שהשולחן יהיה עירום... מזל שכמויות הכלים עם האוכל לא הותירו אותו עירום זמן רב...
אלו הן המפיות שהכנתי באותו סגנון לחמש הסועדות. בהמשך המספר גדל ל 7 אבל אני לא ידעתי את זה מראש ולכן ערכתי את השולחן לחמש.
זוכרות שאמרתי שבמזל בחרתי ורוד? אז זה זר פרחים וממתקים שעירית קיבלה באותו יום.
הוא משתלב בול עם הדברים שהכנתי. איזה כיף!
בעזרת פאנצ' הפרחים החדש שלי הכנתי המון פרחים ורודים (עוד תפגשו אותם בהמשך) וחלק פיזרתי על השולחן.
תחילת עיצוב השולחן.
לא, אין המשך מצולם.....
הכנתי שרשרת דגלונים לקשט את העוגה שחיכתה בסבלנות לסוף הארוחה.
אוי כמה שהיא היתה טעייייייימה!!
: עירית אהובה, אני מזכירה לך (ולי) לבקש את המתכון ממיטל.
את השולחן הערוך כולו אי אפשר היה לצלם כבר, ואת העוגה היפהפיה עם הדגלונים עליה...גם לא. נכון, כבר היינו בתוך השבת והמצלמה נימנמה לה בתיק שלי ליד הטלפון הכבוי.
וזו... שתמיד שמחה לקראתי ובאה לבקש ליטופים, התנהגה בסנוביות ואפילו לא הסתכלה לכיוונינו....
אני עוצרת כאן למרות שיש דבר נוסף הקשור לשולחן ושאני רוצה להראות לכם, אבל אני לא רוצה להעמיס. הוא יחכה לרשומה הבאה.
היה ממש כיף בערב המיוחד הזה, וכך גם למחרת כשהצטרפתי לארוחת הצהריים.
אגלה לכם סוד קטן: אני מאד אוהבת את היהדות, כל מיני מנהגים ומסורות. כמובן שהכי אני אוהבת את החברים הדתיים שלי. יש לי כאלה במנעד רחב מדתים "לייט" ועד חרדית שאני משוגעת עליה (היי ציקוש). אני נהנית לבלות איתם, לנשום את ה"אידישקייט" שחסר לי בחיים היומיומיים. אבל הכי אני נהנית... לחזור לחיים שלי. החיים החילוניים או כפי שיש לכנותם "החופשיים". כן, אני אוהבת לבקר שם, אבל מקומי הוא כאן. מקום בו אני מחליטה מה מהמסורת לאמץ, מה לציין ומה לא. בלי חובות ואיסורים שחלקם נראה לי קצת מוזר. מקום בו אני "נחה מעבודה" בשבת כפי שאני מגדירה מנוחה, מקום בו אני מתיחסת לצניעות על פי האישיות של העומד מולי ולא על פי אורך השרוול של חולצתו. אז למי שאמרו בחיוך ש"בסוף עוד תחזרי בתשובה", רק לעדכן אתכם שאין שום סיכוי.החוקים שאני נשמעת להם הם חוקי המדינה ואין לי ספר, "manuel", למה מותר ומה אסור לעשות. ככה, במקום החופשי הזה שבו אני אחראית על ההחלטות, טוב לי. 
מחכה כבר להראות לכם את ההמשך...
כ"ח בתמוז תשע"ה.