אנחנו נפגשים פעם בשנה.
אחת לשנה, למשך חודש שלם, הוא מגיע אלי והוא שלי ואני אוהבת אותו והוא אוהב אותי בחזרה כפי שהוא יודע לאהוב- אהבה חמה, מטלטלת, לפעמים קצת חונקת אבל מלאה באור ובשמחה.
במשך כל השנה אני כמהה אליו, מתגעגעת לחום גופו המשכר, מפנטזת על הדרך שבה הוא עוטף אותי בחיבוק עוצמתי, ואיך שאני נמסה לתוכו, מסתחררת מנשימותיו החמות המהבילות על צווארי.
במשך כל השנה אני מסתובבת קפואה, עצובה, סופרת את החודשים, השבועות, והימים עד שישוב אלי.
ואז הוא מגיע.
ובכל פעם אני נדהמת מחדש מהעוצמות שהוא מביא איתו. כאילו שגם הוא כל השנה, אגר וצבר את האנרגיות המטורפות שלו כדי לבוא אלי בכל כוחו, ולהתפרץ עלי באהבתו החמה והתובענית. וזה חזק ממנו וממני, ואני נמסה לתוכו והוא לתוכי. וגם אם לפעמים אני מחפשת ממנו מפלט, במקום חשוך וקר כדי להרגע- הוא ממתין לי בשקט מעבר לדלת, והוא תמיד תמיד מוצא אותי ואוחז בי בזרועותיו החמות וממיס אותי לתוכו ולא משחרר ואני מתמסרת אליו, כל כולי.
ואני אוהבת אותו. אני יודעת שהוא לא מושלם, אני יודעת שהוא תוקפני, ותובעני וחסר רחמים ומעורר אימה אבל אני מעריצה את מעלותיו.
אני לעולם לא חוקרת אותו מה הוא עושה בחודשים שהוא איננו איתי ואת מי הוא מחמם חוץ ממני, כי אני יודעת שפעם בשנה, כמו שעון- הוא ישוב אלי, שנה אחר שנה במסירות אין קץ. ואני סומכת עליו תמיד תמיד שיחזור.
כי כשהוא כבר כאן - הוא נאמן לי. עומד בהתחייבותו לאהוב אותי כפי שאני אוהבת- בעוצמה, בלי הפוגה, בלי היסוסים, מהבוקר עד הלילה.
אני יודעת שזה נשמע כמו מערכת יחסים מעט סאדו, אבל לנצח אזכור לו את השנה שבה הוא הגיע להיות איתי בלידה של הבת שלי. הוא התייצב כאן לפני הלידה, חימם אותי בזמן הלידה, ונשאר עוד שבועיים אחר כך ןעטף אותי באהבתו המהבילה. אחר כך הוא נעלם. אבל זו היתה השנה הכי טובה שלנו ביחד.
אני אוהבת שהוא כאן. על אף האגרסיביות שלו, הוא מאפשר לי להשתחרר, לקחת חופש. והבילוי המועדף עלינו הוא לשתות ביחד קורונה קרה בערב מול הים.
אבל אני חוששת ממה שיהיה כשילך. מהבור שייפער, מהשלכת העצובה שתבוא אחרי לכתו.
*
*
*
אוגוסט, אהובי:
אני אוהבת את העוצמות שלך. אני אוהבת אותך בכל לבי,
אבל השנה בא לי שתירגע. יש לנו עוד 24 ימים ולילות לבלות ביחד,
אז תאט קצת את הקצב, מאמי.
(אוגוסט אהובי המטורף, אילוסטרציה)
#מתה_מחום.