חם קר לצאת עם לוסי צריך וכך עם משקפים וכובע יצאנו לטיול של בוקר .
בעוד לוסי מרחרחת מסביב לעץ משכה את תשומת ליבי ערמה של חפצים, התקרבתי, וראיתי מסגרת שבתוכה
ברכה ל"סבתא היקרה" מקושטת בתמונות של הילדים והנכדים.
הרגשתי צמרמורת .
מה שעלה בדעתי שהסבתא נפטרה או הלכה לבית אבות סעודי כי אם היתה צלולה לא נראה לי שהייתה מוותרת על הברכה היפה הזאת ואולי אין מקום לכל כך הרבה מזכרות אישיות והיתה צריכה לבחור??
בכל אופן הוחלט ולזרוק !!
השאלה ששאלתי את עצמי האם כך נגמרים חיים של בן אדם אהוב?
האם אי אפשר היה לשמור על הדברים האישיים בתוך קופסא לדורות הבאים?
האם לא יכול להיות שמישהו כן ירצה לדעת ולהכיר ?
האם לא מחובת הילדים לשמר את העבר?
הרגשתי צביטה בלב מה דעתכם??
התמונה מהנט
יום טוב