אני עדיין מחזיק מעצמי חובב ספר, אפילו שבצורת הקריאה המתמשכת שאליה נקלעתי מאירה באור עגום את תפיסתי העצמית הזו. ובכ"ז, שנים רבות של קריאה אינטנסיבית מסדרות משהו בתודעה. לכן קל לי להבין חובבי ספרים, ובמיוחד כאלה שבינם לביני יש קווי דמיון התנהגותיים. אני בניתי לי בבית ספריה חביבה, ואני מלקט אליה שלל ספרים במבצעים שונים. לעיתים נדירות במחיר המלא, לעיתים במבצעים (4 במאה וכאלה), ולרוב במכירות שונות של משומשים.
ובכן, גם לאדון הנטינגטון הנכבד היתה חולשה לספרים. אז כמוני הוא בנה לו ספריה נאה, ולתוכה קיבץ את הספרים המשומשים אותם ליקט במכירות שונות. ומכיוון שהספריה הזו ממוזגת, היה נעים לבלות בה בהמשך היום העמוס שם באתר, כי בחוץ נהיה ממש חם. זו לא הפעם הראשונה שאני מבקר במקום, אבל הפעם זה עם מצלמה טובה יותר ועם לקחים מהתיעוד של הפעמים הבאות. אז נקווה שתהנו גם אתם מהמראות:
החדר אליו נכנסנו הוא החדר של הספרים המשומשים ביותר. עתיקים ממש.
הנה לקט של כאלה מהעידן של טרום הדפוס, שנכתבו ביד על קלף
הנה לקט של כאלה מהעידן של טרום הדפוס, שנכתבו ביד על קלף
סיפורי קנטנברי, של צ'וסר. עותר משנת 1400 לערך
ספר תפילות, בהתאם לשעות היום. מין סידור תפילה קתולי
עוד ספר מזמורים מהודר (מאוד מהודר), על קלף, 1300 בערך
ספר משפטים עתיק, מימי אדוארד ה-III, גם מהמאה של 1300
למזלם של אוהבי הספרות בפרט, ושל האנושות בכלל, הביא מר גוטנברג לעולם ב-1455, את מהפיכת הדפוס. לא עוד כתבי יד על קלף שכתיבתם אורכת שנים רבות אלא ייצור המוני של ממש.
גוטנברג הדפיס אז מהדורה של כ-175 ספרי תנ"ך. כ-48 על קלף והיתר על ניר. אלה שעל קלף עוטרו אח"כ בעיטורים ידניים מוקפדים ויפים. בעולם כיום נותרו 11 כאלה בלבד, והתמזל מזלו של מיודעמו הנטינגטון למצוא לעצמו גירסה שכזו של ספר משומש. הנה הוא:
מהפיכת הדפוס התפשטה מהר בכל אירופה, ובכל מקום החלו להדפיס ספרים.
ברור שחובב משומשים כמו הנטינגטון אסף לו לא מעט כאלה מאותן השנים:
ברור שחובב משומשים כמו הנטינגטון אסף לו לא מעט כאלה מאותן השנים:
הקומדיה האלוהית של דנטה, מפוליניו (איטליה), 1472
אחד מהספרים המוקדמים שהודפסו באנגליה, ב-1483
ספר מפות מגרמניה מ- 1486
מיודענו לא היה בררן, ואסף אליו ז'אנרים שונים. פה בתמונה ספר שירי וירגיליוס מונציה, 1501
וגם ספר אריתמטיקה מפירנצה 1492
וגם ספר אריתמטיקה מפירנצה 1492
כבר אמרנו שהאיש לא היה בררן, אז כשיכול היה ליקט אליו עותק מהפקסימילה (לא ברור איך עברה אז), של הכרזת העצמאות של ארה"ב, מה-4 ליולי, 1776
עוד באותו החדר, הראשון אליו נכנסנו, כתבי יד נוספים של סופרים ואנשי שם מאותם ימים. ועוד כמה אוספים שכיוון שלא זיהיתי לא צילמתי. הנה כמה דוגמיות:
צילום ומחברת כתבי יד של ראלף ואלדו אמרסון, 1862
מכתב של ג'ון מוייר, איש שמירת הטבע ויוזם הפארקים הגדולים
היו בחדר עוד יצירות, עוד כתבים ועוד שכיות חמדה ספרותיות (ומשומשות). אבל לא הייתי שם לבד, אז קיצצתי מעט ממשך הביקור, כי נכונו לנו עוד חדרים. ועליהם כבר ברשומה הבאה.
המשך שבוע טוב, חברים!