זה היה יום רגיל בבה"ד. החיילים נתנו את ההקשב שלהם בשש בבוקר. אני התעוררתי ובהיתי במיטה עד שמונה , כשהרס"פ דפק על החלונות וסימן לקום, כי עוד יום התחיל. אם זה היה תלוי בי הייתי נשאר לשון עד סוף השרות. גם ככה הייתי יעיל באותה מידה.
בשרותי הבנים היה את אותו תור כמו כל בוקר. רותם, שהגיע לפני שבוע עוד נסה להיות נחמד אלי.
"יש לך חברה?"הוא שאל אותי, ואני חצי מנומנם ושבוז מכך שנשארו רק שנה ועשרה חודשים והזמן לא זז בבסיס הנוראי הזה , עניתי "כן"
"כן???" התפלא.
שיט. מה עשיתי.
"איך קוראים לה?"
"דניאל" עניתי. וחפשתי בעיני את הכיור הקרוב ורצתי אליו.
השמועה עשתה לה כנפיים. לחובש השקט והשבוז יש חברה!!!!! זה היה אחד הנושאים המסעירים בבסיס . פאק, הוא לא מדבר עם אף אחת, לא מתמזג בח'ברה, ופתאם כולם רצו לדעת מי זו, ולראות תמונה שלה, שכמובן לא היתה לי.
אולי הגיע הזמן לבקש מדניאל תמונה. גם אני רוצה להסתובב עם תמונה של הבן זוג על הדיסקית..
בערב התקשרתי לדניאל.
"מה שלומך ,חמוד?" הוא אמר לי ואני נמסתי, כרגיל.
התחשק לי לספר לו על מה שקרה, אבל דניאל נהל את רוב השחות שלנו :" יש אצלי אורחים, אבל אני לא יכול לדבר עכשיו" אמר."נדבר מחר".
שקרתי לרותם במצח נחושה. לא היתה לי חברה, היה לי בן זוג. דניאל היה גבר מושך, סקסי והיה כיף לדבר איתו, היה עוד יותר כיף לשכב איתו., בפעמיים שזה קרה רחפתי בחזרה הביתה, מאושר. נכון שהיינו ביחד רק שבועים, אבל הוא קרא לי החבר שלו. אף אחד לא עשה את זה לפניו, ואני ידעתי שזכיתי מן ההפקר. סך הכל לפני דניאל היו רק שני דייטים. חבל שלא שמרתי את עצמי כדי שהוא יהיה הראשון שלי.
ביום חמישי אחרי שחצי מחיילי הבסיס הלכו מצאתי פנה חשוכה וסודית כדי שאוכל לדבר איתו.
דניאל בקש שאטלפן עוד עשר דקות.
אחרי עשר דקות הוא נתק אוטומטית.
אחרי עוד עשר דקות הפלאפון שלו כבר היה סגור.
ישבתי בבסיס בפנה חשוכה ולא הבנתי מה עושים. הייתי רק בן עשרים. חדש וטרי בעולם הזיווגים. לא ידעתי אפילו שיש פעולה שנקראת "לסנן". לא הכרתי דברים בסיסיים. כל מה שחשתי אל דניאל באותו ערב התנפץ. אולי אני לא בנוי לדברים האלה. אולי בכל זאת לא ממש מגיעה לי זוגיות. ואולי דניאל פשוט עסוק. כן עסוק. זהו, זו הבעיה.
יום אחד ישבתי לי במרפאה, תוהה מתי כבר נגמר היום הנוראי מיני רבים ואוכל לסמן עוד איקס בטבלת היאוש, עם מוזיקה ברקע ,החדר מוחשך כולו, והאנ"מ נכנס. כולו שמחה ואושר וחיוכים מזויפים. (אנ"מ= אחראי נהול מרפאה) .
"מה קרה?" הוא שאל אותי
"כלום"
"כלום". חבל שאתה לא מספר לי, אתה יודע. חברים מספרים אחד לשני את הכל. אם היינו חברים גם הייתי עוזר לך, אתה יודע יש תלונה על מכונת הצלום ששברת, ממש חבל. התלונה יכולה להעלם, אם היינו חברים אולי יכול להיות שהייתי מבקש מהפקל"שית לעזור"....
המסר הובן. סחיטה היא אמצעי מאד יעיל להוציא ממני סודות.
"חבר שלי זרק אותי"
"חברה" תקן אותי האנ"מ.
"חבר".
התלונה דרך אגב, נעלמה ולא הוגשה מעולם.
השמועות בה"ד התעופפו מהר. האנ"מ ספר לפקידה, הפקידה ספרה לכל מי שרצתה ועד מהרה כל מי שהסתובב עם שרוך ירוק שמע את הבדיחה החדשה. רותם מצידו התעקש שמדובר בבחורה. הרי לא יכול להיות ששקרתי לו והוא ספר לכולם. שתי השמועות נלחמו זו בזו, אבל רק סימונה החליטה לעשות מעשה.
מעולם לא הכרתי בחורה כמו סימונה.
כמו כולם גם היא היתה נחמדה בהתחלה, ואז שקלטה שמבחינה חברתית עדיף לה להיות כמו כל המדריכים התרחקה ובחרה את הנישה שלה.
הי, אני התרגלתי. סך הכל מה זה משנה, עוד שנה ושמונה חודשים הסיוט הזה נגמר -חשבתי. מסמן עוד יום עד לשחרור מהגיהנום הנצחי.
אומרים שסימונה היתה סקסית, היו לה עיניים גדולות ושדיים גדולים עוד יותר, ואף אחת מהמדריכות לא אהבה אותה.
אמרו שהיא זנזונת, שהיא שוכבת עם כולם, אמרו שהיא כלבה, ואחרי 3 בני זוג שהיו לה בבסיס- אמרו גם שאין לה שום גבולות . אבל לי לא היה אכפת. לא סבלתי את כולם שם. בנים או בנות, בתולות או פרוצות. חתיכים או מכוערים. לא צריך לעשות אפליה, כולם חארות.
אחרי שהעבירה שני קורסים לבנות ,סימונה בקשה לקבל את הקורס של הבנים.
"אני מתרגשת" אמרה לי
"אני בטוח שתצליחי" אמרתי לה
"אני לא יודעת. עם בנים זה יותר קשה".
ואז גיליתי לה את הסוד.. את רוצה משמעת? בנים מבינים רק כוח. את צריכה להפיל אותם למצב 2. שידעו לא להתעסק איתך. סימונה לא ידעה מה זה מצב 2. הראיתי לה. היא קלטה מהר. תוך שתי שניות היא כבר הפילה אותי למצב 2 , תרגלנו "פול קום". היא נהנתה מכל רגע. הפחד תובל בהתרגשות ובטחון עצמי מהול במקצועיות. תרגלנו התעללות, קאדר, ומה לא.
באחת הפעמים הבודדות בשירות שלי היה מישהו שהסתכל עלי בהערכה כי למדתי אותו דבר חדש.
בחודשיים של הקורס , מכל צוות המרפאה, סימונה פנתה רק אלי. זה התחיל במבטים, בקשות טובה ובארוחות הצהרים בהן היא ישבה לידי והעבירה לי כל מנה בלי שאבקש, אבל השיא היה בבחירות 2001.
סימונה העמידה את כל החיילים מול המפקדה שיצביעו. שבעים חיילים חיכו ואז מרחוק היא אתרה אותי
"חובש!!!חובש!!!" זעקה.
"כן מפקדת?" פניתי אליה.
תמיד נהגנו לעשות דברים כאלה. לא היו לנו שמות, רק תפקידים. דיסטנס עד הסוף. סימונה באה אלי "אתה רוצה להצביע?"
האמת היא שלא רציתי. בבחירות בין ברק לשרון לא היתה לי החלטה ברורה. אבל המבט שלה עשה לי משהו.
סימונה נסתה להראות אכפתיות ,חבה, לקמבן אותי איכשהו. וזה ריגש אותי. עד היום אני נזכר בזה.
שבעים חיילים עמדו בשלשות וחיכו עד שאני אתלבט ואצביע.
אף אחד לא זז בגלל שהוד מלכותו, החובש, צריך להתלבט עכשיו.
והוד מלכותו זה אני.
היה לי חבר אחד בבה"ד. המפ"ט.
שרציתי לברוח המהרפאה, מהאנ"מ, מהעולם, הייתי בורח למפ"טיה. היינו ישובים שעות ומדברים על הכל.
"סימונה דלוקה עליך? נראה לך?" הוא צחק.
"ככה נראה לי"
"סימונה?? בחורה ברמה שלה, עליך?? אתה הומו בכלל. מה לך ולה?"
"אני לא יודע!!"
"אתה יודע היא חברה של אדיר שפרינצק. אדיר שפרינצק,!!!למה שהיא תנסה משהו איתך?"
שאלה טובה. אדיר היה הסמ"פ של פלוגת נץ. גבר-גבר, בלונדיני, גבוה, מהסוג הזה שרק מסתכל עלי ואני מאדים. אם הבחירה של סימונה היא בין אמיר וביני- היא כמו להתלבט בין מייקל לואיס לעמנואל הלפרין.
המפ"ט התחיל להסתכל מהצד. אחרי יומיים הוא היה בהלם. "יש שם משהו" הוא אמר. "נו? אז מתי אתה עושה אותה?"
"אני לא. אנחנו לא. אני הומו, זוכר?"
"אם אדיר יקלוט הוא יפרק אותך במכות"
"אני יודע"
"בוינה אם היא עוזבת את אדיר בשבילך....וי זה קטע. כל המעמד שלך בבה"ד יעלה"
"נראה לך??? מי תעזוב את אדיר?"
"אז אולי תנסה פעם אחת? מה אכפת לך? זו סימונה!!!! ווי ווי , אם היא היתה מתחילה איתי לא הייתי חושב פעמיים" הוא ספק את כפיו "למה איתי היא לא מתחילה ? למה?? תגיד לה שתבוא אלי, גם אני הומו , שתבוא אלי ותרפא אותי!!!!!"
שטח.
רק שבעים חיילים, הסגל שלהם, ואלוהים.
ובשטח- לסגל אין אלוהים.
אני כרגיל, ככל חובש ,לא עושה דבר אחד חיוני. ספרים ושינה הם העברת הזמן האפשרית היחידה.
וסימונה....
סימונה ישנה עם הבנים באוהל. מדברת בטלפון עם החבר שלה ורבה איתו.
אדיר שפרינצר.
שפרינצר הבלונדיני הגבוה והשווה בטירוף.
אפילו השם שלו היה שם הורס : אדיר. שפרינצק (והשם האמיתי לא פחות הורס,אבל סודיות , בט"ש וזה, אתם יודעים) לא הבנתי על מה היא רבה איתו, ומה "הוא לא מבין". עדיין, היא באה אלי ונסתה להסביר לי.
היו רק מיטות באוהל. רק אני וסימונה , וההסברים שלה על מה לא הולך עם אדיר. שהוא אטום, חסר רגש.
אוירה של אינטימיות. היא ישבה לידי מבליטה את החזה הענק שלה ונגעה בירכי "אולי אני לא צריכה חבר כמו אדיר. אולי אני צריכה מישהו רגיש שיבין אותי" היא לטפה את ירכי.
"את צריכה מישהו שיהיה לך טוב איתו" אמרתי לה.
"זה מה שאמרת לה?" המפ"ט התפוצץ.
"מה הבעיה?"
"מה לא הבנת? היא רצתה אותך!!! זאת היתה ההזדמנות שלך!!!!! אתה כזה הומו!!!"
מתברר שאלוהים כן היה בשטח, והוא חלק אגוזים למי שלא היו לו שיניים.
פה נגמר הספור ביני לבין סימונה,
אחרי אותו קורס הויא עזבה את הבה"ד.
השרות בבה"ד היה רע וקשה יותר ויותר. הסחיטה של האנ"מ היתה רק חלק מהמחדלים שהיו במרפאה ובהתנהלות של הבסיס. הרוע האנושי טפטף מכל פינה, וגם אלה שעוד גילו איזה שביב של חיוביות נבלעו בהמולה הקשה ואוירת "אדם לאדם זאב". הרכילויות על החובש ההומו הצחיקו את כולם. רק בשלב מאד מאוחר קלטתי עד כמה הבדיחה הזו הסתובבה, ושהאנ"מ ידע מהכל.
לצד אירועים מזוויעים אחרים, לא יכלתי יותר. בקשתי לעבור לכל מקום , כי לא יכול להיות יותר גרוע.
הועברתי לחרמון, שם סגרתי 21 על בסיס קבוע במקום חמשושים. חטפתי פצמ"רים על הראש במקום סכין בגב.
הייתי מאושר.
דניאל ואני ניסינו שוב ואז נפרדו דרכינו.
המפ"ט ואני המשכנו להיות בקשר כמה שנים טובות לאחר השחרור.
לימים פגשתי חניכים של סימונה. אמרו לי שהיא היתה הקשוחה והרעה מכולם. שהיא כל הזמן הפילה אותם למצב 2. שהשעור הקצר שקבלה ממני בנה אותה לכל השירות.
הפלרטוט של סימונה נשכח עם הזמן, מידי פעם אני נזכר בה, מתגאה על כך שפעם אחת, לפני כמה שנים טובות, לא רק שהיתה לי קומבינה, אלא אפילו לי היתה מחזרת.