"ארמניה??! מה איבדתם בארמניה???..." 
אילו רק היה לי שקל על כל פעם ששמעתי את השאלה הזו בחודשים האחרונים... 
ובכל זאת, למה ארמניה?
לפני שלוש שנים בערך, בזמן ביקור משפחתי בניו יורק, סיפרה לנו אחת הדודות הניו יורקיות שהיא ובעלה קנו חלקת אדמה בארמניה, מכל המקומות בעולם. ולא רק שקנו לעצמם אדמה, אלא גם בנו עליה בית קטן בו הם מתכננים לגור בשנות הפנסיה שלהם. כשאותה דודה הראתה לנו תמונות, הבנו גם אנחנו למה דווקא ארמניה... זה נראה מקסים. ובתולי. ולא נגוע. בדיוק מסוג המקומות שאנחנו אוהבים.
כשחזרתי לארץ החלטנו שארמניה תהיה היעד שלנו לחופשת הקיץ המתקרבת. קרוב, לא יקר. לא דומה לשום דבר שכבר ראינו... בקיצור, בול.
כרטיסי הטיסה הוזמנו, המסלול תוכנן, מלונות נבחרו... ואז התערב הגורל וסיבוך רפואי מבאס השאיר אותנו בארץ. ככה זה.
חלפו שנתיים. היו טיולים אחרים בינתיים אבל כשהגיע הזמן לבחור יעד לקיץ הקרוב, שוב עלה הרעיון לטייל בארמניה ומה אתם יודעים?... הנה אנחנו כאן! 
עמיר, אנכי, עידו (16), יעל (13) וענבל ( 8 ) הגענו אמש לארמניה, לטיול של 12 יום במדינה הקווקזית המסקרנת והלא מוכרת.
בהיעדר שפע מידע זמין בניתי את המסלול שלנו תוך נבירה מאומצת למדי באינטרנט. מה שבעצם עשיתי היה סוג של ניסיון להצליב סיפורי טיול ובלוגים שקראתי, עם מסלולים של טיולים מאורגנים שמצאתי ועם חומר ממדריך ארמניה של Brandt שקניתי באמזון. המסלול תוכנן כך שיתאים להעדפות ולקצב שלנו וגם יאפשר לנו להציץ במיטב שיש לארמניה להציע. נראה מה ייצא בסוף.
בקיצור, כנראה שבינתיים לא אוכל לספר לכם מה בדיוק איבדנו פה, אבל אני מאוד מקווה שבעוד 12 יום כבר תשמעו מה מצאנו 
אין טיסות ישירות לארמניה השנה. למה?! אין לי מושג. לפני שנתיים, כשהזמנו בפעם הראשונה כרטיסים לטיול ההוא שנאלצנו לבטל, היו. עכשיו אין. טסנו לפה אתמול דרך קייב. במקום טיסה ישירה של שעתיים וחצי, יצא שטסנו שתי טיסות של שלוש שעות כל אחת. הטיסה הראשונה לקייב, עם האוקראינים, איחרה קצת להמריא ולכן הקונקשן היה קצר במיוחד. הספיק בדיוק למיץ וטוסט.
נחתנו בירוואן בשעה 23:20. השדה קטן, התהלך זריז. תיירים מישראל צריכים ויזה לארמניה. אפשר להוציא בשדה התעופה.
המטוס שלנו היה היחיד שנחת בשדה בשעת הלילה המאוחרת. מתוך המטוס, אנחנו היינו היחידים שנזקקנו לויזה מה שגרם לכל העניין להיות סוריאליסטי למדי. כל הפקידים ואנשי הבטחון מכרכרים סביבנו, רק שנסיים כבר ויוכלו לסגור וללכת לישון.
ממלאים טופס (צריך לרשום בו גם כתובת בה תשהו בזמן ביקורכם בארמניה), משלמים קצת (פחות מ - 10 דולר, אבל זה חייב להיות במטבע מקומי, אז צריך גם להחליף שם, בשדה...) - אגב, רק מבוגרים משלמים. הויזה חינם לבני פחות מ - 18 ומקבלים ויזה יפה ומקושטת שמשתרעת על פני עמוד שלם בדרכון ומאפשרת כניסה אחת ושהות של עד 21 יום בארמניה. בדיקת דרכונים ואנחנו במסועי המזוודות. רק המזוודות שלנו נותרו שם, בודדות ומיותמות. כולם כבר הלכו מזמן...
באולם מקבלי הפנים ממתין לנו, בודד וגלמוד, נהג ההסעה שאירגן לנו המלון. הנסיעה לעיר מהשדה אורכת לא יותר מרבע שעה. בדרך אנחנו מתפעלים מהמראות... מועדוני לילה נוצצים סטייל ווגאס, ליד מכוניות לאדה מקרטעות עמוסות לעייפה באבטיחים, מבפנים וגם על הגג.
כשאני כותבת את זה זה נשמע לי כל כך מופרך, שיש מצב שחלמתי את זה... 
אנחנו מגיעים אל המלון הקטן והחמוד שלנו. סבתא שמציגה עצמה בתור "שומרת הלילה" מראה לנו את שני החדרים (המקסימים!) והולכת לדרכה. שטיף זריז ואנחנו קורסים.
http://villaayghedzor.com/lodging_delenda_en.asp
בבוקר אני יוצאת לרחוב. מגלה להפתעתי שמול המלון ישנו פארק וישנה גם תחנת דלק קטנה (הקוראת ר.ב. במיוחד בשבילך 
) -
וככה נראה המלון שלנו. מלון קטן, "עם אופי", בדיוק כמו שאני אוהבת -
ארוחת הבוקר נהדרת וכוללת, בין השאר, פירות מצוינים. הבטיחו לנו שבארמניה יש פירות וירקות ממש טובים. ההתחלה מבטיחה.
תחילת הבוקר מוקדשת לפרוצדורות. הרכב השכור שאמור היה להגיע למלון, בעצם נסע לשדה התעופה. עד שזה מתברר עובר זמן... ואיפה מחליפים כסף... והטלפון לא מוציא שיחות.... שלל עניינים קטנים ומציקים. הילדים הופכים חסרי סבלנות וגם אני.
בעשר וחצי מגיעה למלון גם טניה, אותה דודה ניו יורקית שבשלל סיפוריה הגענו עד הלום. הבוקר היא מבלה איתנו ביום הראשון שלנו בירבאן. כשסוף סוף האוטו מגיע אנו מחנים אותו אחר כבוד ליד המלון ויוצאים לטייל.
ככה נראית ירבאן -
יש בעיר תערובת ישן וחדש. בנינים ישנים ומוזנחים לצד בנייה חדשה ובוהקת. לכלוך ברחובות לצד שדרות רחבות. גם וגם.
בית האופרה מרשים ביותר -
היעד שלנו הבוקר הוא הקסקד - גרם מדרגות עצום מימדים שמשלב גלריות אומנות עם תצפית נוף מרשימה. הבניה שלו החלה בשנות השבעים ולא ממש הסתיימה עד היום.
במפלס התחתון יש גן פסלים מרשים (כולל שלושה נהדרים של בוטרו) -
ועוד כמה וכמה פסלים מרשימים אחרים -
בין קומות הקסקד זורמים מים משפע מזרקות
אפשר לעלות עד למעלה במדרגות החיצוניות התלות או בשורה של גרמי מדרגות נעות בתוך המבנה. בכל קומה יש תצוגה של פסלים ויצירות אחרות ויש אפשרות לצאת למרפסת תצפית שגם בה פסלים.
חביבים עלי ביותר היו עצי הנירוסטה והזכוכית האלה שהסתובבו אל מול הנוף המרשים -
ככה נראה הקסקד מלמעלה -
וזו הגרסה הארמנית לאהבה
אנחנו ממשיכים לטייל. באחד הגנים יש תצוגה מרשימה של ציורים למכירה.
במקום אחר פסל מחווה לאומנים ושחקנים מקומיים, מפורסמים ככל הנראה. הפסל המסוים הזה קשור לסרט בשם The Men משנת 1972. הסרט לא מוכר לי, אבל הפסל מצטלם מצוין.
מה שעוד רואים כאן בכל קרן רחוב הוא מזרקות מי השתיה האלה. טניה סיפרה שאלה מי מעיינות מצוינים. הם טעימים וקרים.
שעת צהריים, אנחנו עייפים ורעבים. טניה מזמינה אותנו לשווארמה מעולה (או כמו שיעלי אומרת "יותר טעים משמעוני" )
על בטן מלאה כולם שמחים ומרוצים, כולל הסבתא החמודה, מוכרת הפרחים, שלא רק מצטלמת עם יעלי בחדווה- אלא גם מעניקה לה שושנת מים במתנה
אנחנו ממשיכים אל כיכר הרפובליקה המרשימה, אבל קשה לנו להתרשם באמת. חם לנו ועייף לנו ודי.
עמיר והילדים עולים על מונית חזרה למלון. טניה ואני ממשיכות לטייל עוד קצת, אוכלות גלידה במקום שווה וחוזרות גם אנחנו.
עכשיו טניה נסעה חזרה הביתה, עמיר והילדים ישנים כולם שינה עמוקה ואני... תכף אצטרף אליהם.
חצי-יום-ראשון בארמניה הסתיים