סוףסוף, ההגשה לפרויקט של מיטל!
כתבתי לאתגר הז'אנר השנוא, ובחרתי בז'אנר סמאט - לא כי אני שונאת אותו, להפך; אני קוראת באנגלית, פשוט לא יצא לי לכתוב כזה אף פעם, וזה בהחלט לא היה קל. תודה ללילי רייט כרגיל, שהצילה אותי. אני לא בדיוק מרוצה במאה אחוז ממה שיצא, כי היה לי ממש קשה בסוף ופשוט רציתי לסיים עם העניין בצורה הטובה ביותר, אבל אני מקווה שבכל זאת עמדתי באתגר. ^^
לפרטים:
פאנדום: פ"ג', אבל זה יותר הפאנון של "שדים", הפאנפיק הארוך שאני כותבת.
שיפ: ואלרי/טובי
דירוג: NC-17
ז'אנר: סמאט (עם קצת הומור ורומאנס בצד). אם אתן לא אוהבות, אל תקראו - מזהירה מראש שיש תוכן מיני מפורט.
אורך: 1,871 מילים
הערות: איחדתי את האתגר הזה עם אתגר התפקדות יולי בקומונה.
מקווה שתהנו 
~
ואלרי החניקה פיהוק. היא יכלה לראות – מבעד לתריסים החצי סגורים שהתמשכו על קירות בית הקפה – את השמיים המחשיכים שבחוץ, ואת הכוכבים שהחלו לצוץ עם בוא הלילה. לרוע מזלה, מחזור הירח בדיוק התחיל, וסהר דקיק נתלה בשמיים. נוכח היותה בת ארטמיס, התקופה הזו בחודש תמיד השאירה אותה חסרת כוחות, אפילו בשעות החשכה. אם להוסיף על כך את התור שהתמשך מולה עד אינסוף, את הטלפון שלא הפסיק לצלצל (''שלום, במה אוכל לעזו – אנבת', פרסי בסדר! לא, אני לא נותנת לו להתקרב למכונת הקפה. גם לא לשירותים. הוא מנקה בחו – ברור שלא עם סמרטוט ודלי, אני נראית לך משוגעת?'') ואת אחראי המשמרת שנשף בעורפה, התקבלה נערה חסרת סבלנות במיוחד.
אבל נוראה מכל הייתה העובדה שהיא לא ראתה את טובי כבר עידנים.
יהיר ומעצבן ככל שיהיה, היא התגעגעה אל הפוץ הקטן. הוא יצא לאיזו שליחות לפני שבוע בשביל אביו – כנראה בודק בשבילו מכונית חדשה, היא חשבה וגלגלה את עינייה – ועוד לא חזר. היא מעולם לא חשבה ששבעה ימים יכולים להימשך זמן רב כל כך.
ואם זה לא הספיק, בשבוע לפני שעזב היא הייתה במחזור. חשבון פשוט: ואלרי לא קיבלה סקס כבר שבועיים שלמים. היא הייתה בת כמעט שמונה עשרה וגרה עם החבר שלה בדירה משלהם – סקס היה מצרך חיוני, לעזאזל.
אבל כל הבעיות שלה היו צריכות להידחק הצידה, בגלל שהיו מולה לקוחות, מספר בלתי מבוטל של לקוחות, וללקוחות לא אכפת מהבעיות של העובדת עם תג השם העקום שמולם. היא עטתה על פניה את החיוך המזויף הכי אמין שלה והושיטה לקשיש שמולה את הקבלה והעודף שלו.
''קפוצ'ינו כפול עם נקטר בצד, בבקשה.''
ואלרי מיקדה את מבטה בלקוח הבא, שרכן לעברה מעל סלסילת הקוראסונים בחצי חיוך מוכר, ופלטה אנקת הפתעה.
''טובי!''
השעתיים הנותרות של המשמרת עברו באיטיות מכאיבה.
הלקוחות לא הפסיקו להגיע, וטובי נשאר לשבת בכורסת העור האפורה, מדי פעם מעיף בה מבט משועשע או ניגש להזמין ספל נוסף של קפה. ''פשוט תבקשי מפולוקס שישחרר אותך מוקדם יותר,'' אמר בקול נמוך בעודו מושיט לה את כרטיס האשראי שלו בפעם השלישית. ואלרי הנידה בראשה והקישה על 'מעבר לתשלום'. ''יצאת מדעתך. הוא יוריד לי את הראש אם אפילו אעז לבקש.'' היא נאנחה. ''זה מה שאני מקבלת על הטעות ההיא עם הקפה הקר שהיה אמור להיות על בסיס מים...''
טובי צחק, אבל עיניו נשארו אותו הדבר – בוערות ועיקשות, ולא הרפו מעינייה. ''אז אחכה לך עד שתסיימי.'' קולו היה שונה הפעם, מלא בהבטחה ואפילו במעט איום, ואת ואלרי תקפה חולשה מסוימת שלא היה לה שום קשר למולד הירח.
היא הנהנה, ממלמלת 'תודה' קטן. כשצפתה בו צועד חזרה אל שולחנו שמול הקופה חיוך שונה מכל אלה שהציגה עד כה ללקוחות התגנב אל שפתיה.
***
טוביאס קיינסטון שנא לחכות. הוא גם שנא חושך ומוזיקה ים תיכונית, אבל הוא בעיקר שנא לחכות.
ההמתנה הרגה אותו לאט וביסודיות, במיוחד לאחר ששם לב שוואלרי משתמשת באגן שלה כדי לסגור את המגירה של הקופה, כלומר אחרי כל הזמנה ארורה. לא עזרה גם הצורה שבה היא רכנה כדי למקם את ההזמנות על המגשים בקדמת הדלפק (אם רק עוד כפתור אחד היה פתוח, הוא מצא את עצמו חושב), או איך שהיא ניקתה את משטח השיש של הבר – מתמתחת כדי להגיע עד לקצהו, חולצתה הלבנה נצמדת לקימורי גופה. בכל פעם שתפסה את מבטו וחייכה אליו – כלומר, בכל פעם שלא הייתה עסוקה עם לקוחות – הוא הרגיש כאילו עובר בו זרם חשמלי קטן. הוא היה צריך לרסן את עצמו במודע מלצעוד אל מאחורי הבר, לתפוס את הנערה הסקסית באופן מייסר ולגרור אותה אל מקום שבו יוכל לזיין אותה חזק כל כך עד שהעיר השכנה תשמע.
הוא הביט בשעון שעל הקיר ודפק את ראשו בשולחן בייאוש, מתעלם מהמבטים שנעצו בו שאר הלקוחות. נשארו לו עוד עשר דקות שלמות לחכות.
זה היה עינוי טהור.
''אחי, תרגע. אתה נראה כמו חיה מורעבת.'' מלמל לעברו פרסי בעודו עובר בין השולחנות ועורם כלים מלוכלכים על המגש שבידו.
''זה בגלל שזה מה שאני,'' נאנק טובי בתגובה. ''והטרף שלי ממש כאן, ואני עוד לא יכול לקחת אותו.''
''שמעתי את זה,'' אמר קולה של ואלרי מאחוריו. הוא הסתובב וראה אותה עומדת בזרועות משולבות, תיקה תלוי על כתף אחת בעודה נשענת על מדף העיתונים. ''ואתה הטרף שלי, בייב.'' שפתיה התעקלו בחיוך מתגרה בעודה מתקרבת אל כיסאו. חיוך התפשט על פניו.
''אם כי,'' היא המשיכה, בזמן שטובי כרך את זרועו סביב מותניה – מתי הוא בכלל קם? ''אני מוכנה שנצוד יחד.''
פרסי השמיע קולות הקאה קלים בעודו מתרחק עם המגש העמוס. ואלרי צחקה בזמן שהיא פתחה בשבילם את הדלת.
''אני מקווה שאת יודעת שאני נוהג הביתה,'' אמר טובי, קולו מחוספס ונמוך. תחושת סיפוק עלתה בו כשראה אותה נושכת את שפתה. ''אני רוצה להגיע לפני שהימים יתחלפו.''
''שתוק,'' היא התריסה, אם כי הרושם הכעוס נעלם כשהיא חבטה בכתפו בידידותיות. ''אני נוהגת בסדר גמור. אתה זה שכמעט עשה תאונה בפעם ההיא, ועיקם את מכסה המנוע – ''
''אני יודע שאת נהגת זהירה, ואל,'' הוא גלגל את עיניו. ''אבל אני מעדיף את זה מהר.'' ידו החליקה ממותנה אל הכיס האחורי של מכנסיה. ''את אמורה לדעת.''
''אולי אצטרך תזכורת קטנה,'' היא השיבה בחיוך מתגרה, חוטפת את המפתחות מידיו.
***
ואלרי החניקה אנקה כשהרגישה את הלחץ שהפעילו שיניו ושפתיו של טובי על גרונה – כנראה שלא ביותר מדי הצלחה, מאחר שהוא גיחך בשקט כשעבר לנשוך את התנוך השמאלי שלה.
תופסת מלוא החופן שיער כתום, היא הרימה את פניו אל שלה לנשיקה עזה, לשונותיהם מחליקות זו סביב זו במאבק על השליטה. היא הניחה שניצחה לאחר שנשכה את שפתו והוא פלט גניחה מופתעת לתוך פיה. ''זה תמיד עובד איתך,'' היא לחשה בחיוך, שותלת עוד נשיקה קטנה על שפתיו.
''אני שומע תלונה?'' הוא מלמל, מחליק את ידו אל מותנה ומעביר אותה מתחת לחולצתה, חש סיפוק שלוו לתחושת עורה המוכר.
''לא. אני די נהנית מהיתרון.'' היא כרכה את רגלה סביב ירכיו, הופכת אותם בתנועה חזקה של האגן שלה (ותודה לאלים שהפעם אף אחד מהם לא נתקע בקיר). היא הסתירה ממנו את החיוך המרוצה שלה בכך שהרימה את חולצתו מעל לראשו וזרקה אותה על הרצפה בחוסר זהירות.
''מישהי מתלהבת,'' אמר טובי בחיוך. נחוש לא לפגר אחריה, הוא פשט ממנה את חולצתה הבהירה, שהצטרפה לשלו על רצפת העץ.
ואלרי הביטה בו לרגע ארוך. הוא הרים גבה.
''אתה מדבר יותר מדי.'' היא קבעה לבסוף, מעמעמת את מחאתו בנשיקה שהייתה כמעט פראית.
כל צורך להשיב לה בשנינות נמחק מראשו כשידה התגנבה מטה, במורד חזהו ובטנו שעלו וירדו במהירות, מרפרפת על השיער הבהיר שמתחת לטבורו ומגיעה לבסוף למקום שבו הבוקסר שלו פגש את העור החשוף. אצבעותייה החליקו מתחת לפס הגומי, חוקרות את האזור שמתחת לתחתוניו, אבל לא מתקרבות למקום שאליו רצה יותר מכל. הוא הרים את ירכיו מעלה בדחיפה, מקווה שתבין את המסר.
שפתיה התעקלו על עצם הבריח שלו, והיא החליקה את ידה ותפסה בבסיס איברו. הוא שאף בחדות, מה שרק גרם לוואלרי לחייך חיוך רחב יותר בעודה לוחצת את דרכה מעלה. ''זה חייב לעוף,'' היא מלמלה באוזנו, מחווה על חלקו התחתון, שעדיין היה מכוסה. ידיו של טובי, שעד אותו הרגע נחו על מותניה, בקו שבין מכנסיה לעורה, התירו ללא שהיות את כפתור מכנסיו ופתחו את הרוכסן, דוחפות את מטרד הג'ינס מטה. הוא התרומם קצת מהמזרון, ניצל את ההזדמנות לדחוף כנגד ידה של ואלרי, ובעט את שאר הדרך. היא הביטה בו דרך ריסייה הארוכים, אצבעותיה עדיין סביבו, והוא פשט מעליה את מכנסיה כמעט באותה מהירות.
גניחה רמה מילאה את החלל שבין התנשמויותיהם הכבדות כשהוא הרים את אגנו לפגוש את שלה, בחוזקה בלתי מתפשרת. הוא הניח יד אחת על מותנה, משאיר אותה במקום, והשנייה מצאה את דרכה לתוך תחתוניה. אצבעותיו ליטפו אותה בזהירות; הוא סירב להיכנע, גם כשהיא דחפה את עצמה אליו בחוסר סבלנות. רק כשנרגעה לחלוטין, הביטה בו בעצבנות ופתחה את פיה לדבר הוא החדיר אצבע לתוכה, ומיד אחריה עוד אחת.
''הו, אלים...'' היא נאנקה, ידייה נורות מעלה לתפוס בכתפיו בחוזקה.
מבטו לא עזב את פניה: עפעפייה היו שמוטים, שיערה האדמדם נפל בגלים על כתפיה החשופות, ושפתה התחתונה המלאה הייתה לכודה מתחת לשינייה בחוזקה. הוא צפה בעינייה מתרחבות ובנשימתה מאיצה כשאצבעותיו הגבירו את הקצב, מחליקות פנימה והחוצה בעודו מרגיש אותה מתהדקת סביבו.
נחוש לגרום לה להגיע לקצה, טובי הבריש קלות באגודלו את הדגדגן שלה, והגניחה החנוקה לא איחרה לבוא. הוא החל ללטף את הנקודה במעגלים, יותר ויותר מהר בהתאם לדחיפות האגן שלה כנגדו. הצלילים הלא-קוהרנטיים מפיה של ואלרי התגברו. ''אל תפסיק,'' היא הצליחה להתנשם באוזנו, אצבעותיה אוחזות בו כאילו חייה תלויים בכך. ''אל ת – הו, פאק – ''
היא עמעמה את הזעקה בכתפו, גופה נרפה מעליו. נשימותיה היו כבדות, והיא הרגישה כאילו כל פלג גופה התחתון פועם בעוז; היא הסיטה את שיערה הדביק ממצחה, מתנשפת.
גופה הצמוד לשלו, יחד עם נשימותיה המהירות וציפורנייה שהברישו את עורו, גרמו לו להיכנע לדחף שרצה להיכנע לו כבר שעות. הוא התיר את סוגר חזייתה, מעיף אותה למקום לא ידוע ברחבי החדר. אצבעותיו ליטפו את פטמתה הימנית בהתגרות (היא נשכה את שפתה התחתונה בעוז, אבל לא הצליחה להחניק את האנקה הנואשת שנפלטה מפיה) וידו השנייה יצאה ממנה לאט, אצבעותיו מכוסות ברטיבות שלה. כמה משיכות והתפתלויות מהירות ושניהם נפטרו משאר פיסות הביגוד שעצרו בעדם.
''את בסדר? אני יכול – ?'' לפני שהספיק להשלים את השאלה היא הנמיכה את עצמה אליו, ושניהם התנשמו בחדות כשהוא נכנס לתוכה. היא חייכה כשהוא הניח את ידיו על מותניה.
דחיפותיו היו איטיות בתחילה, נותנות לה זמן להתרגל לתחושה שלו בתוכה. אחרי כמה רגעים כאלה היא הזדקפה, מניעה את ירכיה סביבו כדי להגביר את הקצב. היא חזרה על התנועה שוב ושוב, והוא החל להלום בתוכה במהירות הולכת וגוברת, מקרב את פניה אל פניו ולוכד את שפתיה בנשיקה עזה כדי להשתיק את אנחותיה הרמות.
''אלים, ואל,'' טובי כמעט נהם, אחיזתו בגבה איתנה. אצבעותייה שחפרו בעורו לימדו אותו שהיא עמדה לגמור שוב, והוא העמיק את דחיפותיו בתוכה עד שכל גופה רעד. כמה שניות לאחר מכן הוא הצטרף אליה, גומר בנשיפה חדה.
הם שכבו כך כמה רגעים, נשימותיהם הצליל היחיד שמילא את דממת הלילה. ''אני אוהבת אותך,'' היא מלמלה חרישית אחרי דקות ארוכות.
טובי העביר את ידו בשיערה. ''גם אני אוהב אותך.''