אמצע חודש אוגוסט. יום חם ויבש. הרחובות והבתים לוהטים מחום. זבוב לא מעיז להתעופף בחוץ. הוא מעדיף כנראה לקנן מעל הגללים בקרבת תחנת האוטובוס. מדי פעם מגיחה לה דבורה מענף של עץ האורן בסביבה. אחת מהן במרוצת המעוף מתעכבת לידי ומזמזמת סביבי, נמשכת לניחוח קרם הגוף שמרחתי בבוקר על גופי וזרועותי. אני מבהירה לה בתוקף שאינני האובייקט אותו היא מחפשת ומעיפה אותה ממני.
אני ממשיכה בדרכי. מנגבת מדי פעם בטישו את הזיעה שניגרה על מצחי, מתוסכלת מגל החום שפוקד את הארץ ומשתף פעולה נגדי עם גלי החום ההורמונליים שגם ככה תוקפים אותי. אני מתנשפת בכבדות, עוצרת להפסקות, לוגמת כמה שלוקים מבקבוק המים שלקחתי איתי בתיק. מיישרת את קצוות השיער הדבוקות בעורפי, מרגישה שאני יכולה לסחוט מהם כמות מים כזאת שיכולה להספיק לי לכביסה בצהריים. מוציאה את המראה מהתיק, מתקנת בעדינות את הפס השחור שנמרח בזויות העיניים ומפדרת שוב קצת את הלחיים. למרות שיצאתי ממקלחת רעננה ומבושמת, מטופחת ומאופרת, תוך כמה דקות אני מרגישה מוזנחת. נראית כמו אחרי שיעור במכון כושר עם המאמן הכי קשוח ואגרסיבי שיש. אני תמיד מקנאה/מעריצה נשים מטופחות שגם בימים עם אחוזי לחות כאלו קיצוניים, נראות עם הופעה מתוקתקת ומוקפדת ושיער מסודר עם פן, כאילו יצאו זה עתה מהמספרה..אלוהים יודע איך הן עושות את זה..
עוד יום לח ובלתי נסבל עבר על ארצנו ועלי. אף פעם לא חשבתי שחודש אוגוסט יכול עוד להתחמם ממה שהוא. כל כך חם שהשמש בעצמה מתחילה להזיע..כל כך חם שבתחזית מזג אויר בטלויזיה ציור השמש כבר נראה כמו כדור אש..כל כך חם שצריך להחליף לשמש את הכינוי מהמאור הגדול למאור השורף..כל כך חם שבפעם הראשונה בחיי אני מוכנה לשמוע על טיול לאיסלנד..בקיץ אנחנו מתגעגעים לחורף, בחורף מתגעגעים לקיץ. טוב שיש בין לבין עונות מעבר שיאזנו לנו קצת את החיים. אוכל להפסיק לחפש את הצורך ל"התמזגן" ולהתלונן..
החום הכבד משפיע גם על הכתיבה שלי. מייבש את ההשראה, מכווץ לי את תאי המוח ומשבש את יכולת הריכוז שלי. בכל זאת החלטתי להכריח את עצמי לשבת ולכתוב. הצטברו לי כמה המלצות טובות שבא לי לשתף אותכם. אולי זה יעזור לכם להעביר קצת יותר בנעימים את ימי הקיץ החמים. ולא, למרות החום הכבד אני לא מתכוונת להמליץ לכם על אטרקציות כמו בריכות שחיה או פארקי מים ושעשועים למיניהם, עם זה תסתדרו בעצמכם..לי יש כמה מילים טובות להגיד בנושאים אחרים..
אתחיל עם כמה מילים טובות דווקא על רשת אופנה. בהמשך למחאת "מילכוד 42, מחאה שפרצה ברשתות החברתיות נגד רשתות האופנה, שלא מציעות למכירה מידות גדולות מעבר למידה 42, אז למרות שכידוע לכם הבלוג שלי הוא לא בלוג פרסומי ואני לא מקבלת אחוזים ממכירות של אף בית עסק, בכל זאת חשוב לי לציין לטובה את H&M. בחנויות הרשת שלהם ניתן למצוא בגדים גם במידות מעל 42 וגם כל שאר המידות אצלם הם מידות סטנדרטיות ולא של אנורקטיות והרבה מהקולקציות שלהם הם בגדים רחבים ונוחים. אז אחרי שרכשתי לי כמה פריטים אצלם ואני מאוד מרוצה מהבדים הנעימים למגע ומהמידות המתאימות, הרגשתי צורך להביא לידיעתכן, נשים יקרות, ששם אתן יכולות למצוא מה שאתן מחפשות. אז במקום להמשיך ולקטר שאין לכן מה ללבוש, פשוט תקפצו לקנות..הפריט הלוהט של הקיץ הוא השראוול. מכנסיים קלילים, נעימים, עם גומי, שבשילוב עם חולצה מתאימה עושים לך את ההופעה למושלמת גם לעבודה וגם ליציאה בערב. הנה כמה תמונות לדוגמא:
ואפילו את מיכל אנסקי הבאתי לכם עם שראוול..
חוצמזה יש לי כמה מילים טובות להגיד גם על שני סרטים מומלצים שחובה לדעתי לראות אותם הקיץ הזה:
1. "המילים הטובות". אני בטוחה שחלקכם לפחות, ספקנים כמוני ובעלי דיעות קדומות על סרטים ישראלים, אבל אני מבטיחה לכם שתופתעו לטובה. להגיד עליו סרט טוב, זה אנדרסטייטמנט. הוא מדהים! סרט אנושי, מרגש, שנון ומצחיק .הוא יכול בשקט לעמוד בסטנדרטים של הקולנוע האירופאי של סרט דרמטי איכותי. מדובר על שלושה אחים ממשפחה ירושלמית, שלאחר מות אימם מתגלה להם סוד אפל מעברה והם מחליטים לצאת למסע חיפוש לקבל תשובות לשאלות. משחק מצויין, אמין ומשובח של השחקנית רותם זיסמן-כהן במיוחד, של צחי הלוי, אבל גם של כל שאר השחקנים. בקיצור, מהנה ושווה כל דקה!
2. "הקול בראש". סרט הנפשה אמריקאי, מתוק ומהנה לכל המשפחה. לכולנו יש מחשבות בראש והסרט עם תסריט מבריק ממחיש בצורה גאונית מה מתחולל לנו במוח במצבים מסויימים. העלילה מתרחשת בראשה של ילדה, שעוברת לגור בבית חדש עם הוריה והמשבר שהיא חווה בעקבות כך. חמשת הרגשות: שמחה, עצב, כעס, פחד וגועל, שולטים בה ומנהלים אותה. מרתק לראות את הרגשות שלנו בתור יצורים שבריריים וכל כך מפוחדים. אני מבטיחה לכם הנאה צרופה. אחרי שנים שנטשתי את הקולנוע ההוליוודי כי מאסתי בסרטים הממוחזרים שלהם, הסרט הזה בא והחזיר לי את האמון בהוליווד, במיוחד בחברת וולט דיסני. סרט מקסים וכייפי למבוגרים לא פחות מלילדים.
ואסיים עם עוד כמה מילים טובות על שני ספרים. מאחר ויותר מחצי מדינה נמצאת בחופשת הקיץ, ובהתאם לכך גם מבלים הרבה מהזמן בטיסות ובתי מלון, יש שני ספרים שיכולים לתת לכם מענה כחומר קריאה מעניין בזמן הזה. למרות שהם לא מוגדרים כ"ספרי טיסה". אגב, ההגדרה הזו לא עלבון לספר לדעתי, כי מי אמר שספר טיסה אמור להיות רדוד וחסר משמעות? זהו שלא. להיפך. הוא כזה שקוראים אותו בשקיקה חסרת מעצורים. וזה בדיוק מה שהספרים האלו. הם לא עבי כרס במיוחד, אפשר לזרוק אותם לתיק הנסיעות מבלי להתבאס שזה תופס מקום, הם כתובים בסגנון קריא ורהוט, מרתקים ומסיימים אותם בשקט בטיסה אחת ארוכה, או במהלך השהות במלון. אז מי צריך יותר מזה בחופש?? הספרים האלו לא זוכים ליחסי ציבור, לצערי, אז זו הזדמנות מצויינת בשבילי לעשות לכם הכרות איתם:
לא לשוא/ד"ר עדה אהרוני– ספר שהוא מסמך חשוב. יומן אישי של אחות שעבדה בבית חולים יהודי באלכסנדריה שבמצרים, בתקופת מלחמת העולם השנייה וחושפת פרטים חדשים על העזרה שנתנו אנשי ממשל מצרים לפליטים יהודים שהגיעו ממזרח אירופה. ספר שממחיש עד כמה דק יכול להיות ההבדל בין אוייב לחבר.
המורדת/ דבורה פלדמן - אוטוביוגרפיה וסיפור אישי על חייה של הסופרת. רגע, אל תשללו! נכון שספרים כאלו נשמעים כבדים ומשעממים, אבל הוא לא כזה. יש אומנם כמה חלקים פחות מעניינים, כמו בכל ביוגרפיה אחרת, אבל הם כתובים בסגנון כל כך קליל, רהוט וזורם, שאפשר להעביר גם את העמודים האלה בסבבה.. כמה מילים על התוכן. דבורה נולדה בקהילה של חסידי סאטמר, הוריה התגרשו, אמא שלה נטשה אותה, אביה מוגבל שיכלית והיא גדלה אצל סבא וסבתא שלה. בספר מתארת דבורה את חייה מאז ילדותה בקהילה עם חוקים נוקשים ומחמירים, את נישואיה, ובהמשך גם את גירושיה ועזיבתה באומץ רב את הקהילה. הספר מקנה לנו הצצה על חיי הקהילה החרדית המאוד סגורה, אבל גם גם לחייה האישיים של הסופרת. היא מצליחה בכנות וברגישות לחשוף גם פרטים אינטימיים ואישיים על חייה. ספר מקסים וכייפי.
תהנו והמשך קיץ נעים לכולם!!
* התמונות נלקחו מ- Google