רמה מסינגר, אני אולי לא מכירה אותך באופן אישי, אבל אני כן מכירה אותך דרך המסך. את תמיד הקרנת חום, מין קסם אישי כזה, מעינייך תמיד יצא אור מקסים כזה. אתמול ראיתי את ההודעה על מותך, איך זה יכול להיות? בסך הכל בת 46, אמא לשלושה ילדים, שבטח אוהבים לצפות בסרט אלדין ולהקשיב לאמא שלהם שרה להם מתוך הסרט. מה יהיה עליהם עכשיו, מה הם יצטרכו עכשיו לעשות, לא משנה בני כמה הם, אמא זו אמא. קשה לי עם הנושא הזה, בתור אמא לילד מקסים, הנושא הזה תמיד מפחיד אותי, אז נכון שהתוצאות בינתיים טובות, אני אופטימית, כמו תמיד אבל זה מלחיץ.
זה מעציב אותי בכל פעם שמישהו נפטר מסרטן, אני נכנסת לתוך עצמי, כי זה כואב לי, בתור אמא, אני עושה ככל יכולתי בכדי לגרום לבן שלי ולעשות לו ילדות רגילה ונורמלית ככל שניתן. אנחנו הולכים להצגות, סרטים, מזמינה חברים, לאחרונה בזכות הפייסבוק ובעיקר בזכות אנשים רבים וטובים התחלתי להפגיש בינו לבין ילדים חדשים. אני תמיד אופטימית, אבל כאמור, גם רמה מסינגר הייתה אופטימית. אז אומרים לי שאני מלאת חיים, אני אכן אוהבת מאוד את החיים, ועושה כל האפשר בכדי שאני אהיה שמחה, שאני אהנה מהחיים, אם זה ללכת לסרטים מצחיקים, לבלות עם חברות, אני עושה את כל זה, אפילו רכשתי לי ביום שני הליכון עם מושב למנוחה, באמת הליכון מעולה, רולס רוייס כמו שאני אוהבת לקרוא לו, עכשיו סוף סוף אני אוכל ללכת לגינה הקרובה מבלי להתעייף, כי אני אוכל לנוח בדרך, כי אצלנו בשכונה אין אפילו ספסל אחד לרפואה. גם רמה הייתה מלאת חיים ואוהבת את החיים. כן, אני מכירה כבר את כל התגובות, את שונה, המקרה שלך שונה, זה לא אותו הדבר. אבל זה קשה לי מאוד, כי אני אומנם לא מכירה אותה, אבל היא תמיד נתנה תחושה של אור, של שמחה, אבל הנה, גם היא נפטרה.
אני מקווה שלא נשמע עוד על המחלה הזאת, שימצאו כבר תרופה למחלה הארורה הזאת, נמאס כבר לשמוע כל הזמן על המחלה הזאת. שסרטן יהיה רק בצלחת. שימצאו כבר תרופה לסרטן, אני רק מקווה שעכשיו רמה לא סובלת, זאת אולי קלישאה, אבל זאת התקווה של כולנו. תנחומיי למשפחתה, אני רק מקווה שלא יידעו צער.
