שחקי אותה כמו וויזלי - פרק 6

שלום!

אני יודעת שלקח לזה מלאאאא זמן ואני מתנצלת. רציתי להעלות עוד אתמול בלילה אבל תפוז לא נתן לי, מה שהיה די מבאס, כי הבטא התארך ממש עד השעות הקטנות של הלילה כדי שאוכל לפרסם (ותודה ללילי רייט המקסימה! ). יש לי עכשיו כמה ימים רגועים (אני מקווה) לפני הסופ"ש שיהיה עמוס, אז אני מקווה לתת גז ולסיים הרבה דברים - צפו לאוגוסט מלא בפעילות!

אם כבר בפעילות עסקינן, רציתי להדגיש: תצביעו בסקר! אני נוסעת לפולין בסוף החודש, ולכן אם אני רוצה להספיק לערוך פרויקט או אפילו שניים, כדאי שאתחיל לזרז תהליכים. לכן בבקשה תענו כדי שאדע איפה אני עומדת מבחינת הפרויקטים 

ובכן, חסל סדר חפירות - אתן לכם לקרוא. (זה פרק סופר ארוך כמו שתראו, אז כדאי שאתן לכן להגיע אליו כבר.)

מקווה שתהנו,

לורה 

~

פרק 6 - העימות

דראקו ניסה כמיטב יכולתו לא לנוע בעצבנות כשעשה את דרכו במעלה גרם מדרגות שיש לעבר המשרד של דמבלדור. הוא הקדים לפגישה שלו, אבל זה היה מתוכנן. יהיה לו קל יותר להרגיע את עצמו אם יהיו לו כמה דקות לפני שהאחרים יגיעו.

הוא לא היה לחוץ, אבל הוא ידע שההתכנסות עלולה להפוך לעימות. ארבעת הקפטנים יגיבו באחת מתוך כמה דרכים, אבל דראקו היה בטוח שאף אחת מהתגובות שלהם לא תהיה חיובית. הוא נאנח. לשם שינוי, הוא לא ניסה לחרחר ריב. הוא רק קיווה לנצל את ההזדמנות כדי לעצבן את פוטר, מאוד, להוכיח אחת ולתמיד שהקפטן של גריפינדור לא היה התלמיד המועדף על דמבלדור, ושהוא, דראקו, ידע בדיוק מה הוא עושה.

הוא נעצר בפתאומיות, לאחר שכמעט התנגש בגרגויל האבן ששמר על גרם המדרגות ה"סודי" שהוביל למשרדו של דמבלדור. הוא היה צריך לחשוב לרגע, ואז הסיסמא עלתה בראשו.

"הארטיקים של אירווינג שאין לעמוד בפניהם." הוא המתין לרגע, אבל הפסל נשאר דומם.

"לעזאזל!" הוא מלמל, נזכר באיחור שעבר יותר משבוע מאז הפעם האחרונה שביקר שם ושהמנהל ללא ספק החליף את הסיסמא שלו מאז. זה היה הרגל מעצבן שלו שציער את דראקו יותר מפעם אחת. הוא ניסה שוב.

"אה – נטיפי לימון." כלום. "פצצות שיניים כתומות. שרבט לימון. אקליירים מתנפחים. ליקריץ שחור."

"זה השוקולד הטוב ביותר של הדובשנרייה," נשמע קול יבש מאחוריו. הגרגויל הרים את עצמו הצידה כדי לחשוף את גרם המדרגות הספירלי, והארי פוטר נכנס לשדה ראייתו של דראקו.

"שוויצר," מלמל דראקו, עולה על המדרגה המסתובבת הראשונה ועוצר את עצמו מלומר כמה עלבונות גרפיים יותר.

"אתה מדרדר, מאלפוי," אמר פוטר, ודראקו יכול היה לשמוע את הזחיחות בקולו.

"אולי החלטתי שאתה לא שווה את הטרחה, פוטר," הוא ירק, לא טורח להביט מטה אל הגריפינדורי.

"אולי אני לא מאמין לך, מאלפוי," השיב פוטר.

"אולי לא אכפת לי." המדרגות האטו לעצירה ודראקו צעד אל המסדרון הקצר שמחוץ למשרדו של דמבלדור. עם פוטר איתו, לא עמד להיות לו את הזמן הנחוץ להרגיע את עצמו. נו, טוב. הוא פשוט יצטרך ללכת עד הסוף. בכל מקרה, דמבלדור כבר היה בצד שלו. זה כבר לא היה עניין של לנצח או להפסיד.

דראקו נקש קלות על דלת האלון הכבדה.

"יבוא."

דראקו פתח את הדלת בדחיפה וצעד אל תוך המשרד.

"אה," אמר דמבלדור בעודו נעמד מאחורי שולחנו העצום בחיוך קטן ועליז. "ברוך הבא, אדון מאלפוי – ואדון פוטר. הקדמתם."

"כן, אדוני," אמר דראקו, ומאחר שהרגיש שהוא צריך לספק הסבר מתקבל על הדעת להגעתו המוקדמת – או במילים אחרות, הוא לא רצה להיראות כאילו הקדים רק כדי להגיע לפני כל השאר – הוא הוסיף, "יש לי רעיון שרציתי להעלות בפנייך. ה – בנות ואני משתמשים ב... חדר הנוסף כבר זמן מה, ותהינו אם נוכל פשוט לאמץ אותו כשלנו." הוא לא רצה ליידע את פוטר בסיבה שלשמה נקרא לכאן, לכן להזכיר חדרי הלבשה כנראה לא היה רעיון טוב.

"אה, כן," אמר המנהל, "כן, תהיתי לגבי העניין. אין שום בעיה שתיקחו אותו, בהתחשב בכך שאין לנו מבקרים השנה." דמבלדור בבירור הבין את כוונתו של דראקו. "תצטרך, כמובן, לוודא שהאחרים מסכימים לעניין, אבל אני לא חושב שהם יתנגדו. בזמן שאנחנו מחכים להם, למה ששניכם לא תשבו?"

דראקו תפס את הכיסא הקרוב ביותר, מבחין במבט המסוקרן – והחשדן קלות – על פניו של פוטר כשחלף על פניו.

"ואני צריך לדבר איתך גם אחרי הפגישה הזו, אדוני," הוסיף דראקו. "צץ משהו קצת בלתי צפוי."

"בהחלט, אדון מאלפוי," אמר דמבלדור, מעניק לו מבט חודר.

"למי עוד אנחנו מחכים, אדוני?" שאל פוטר את המנהל. דראקו הסתיר חיוך שבע רצון. לבקשתו, דמבלדור לא הודיע לקפטנים האחרים מדוע הוא כינס פגישה דחופה. למעשה, אף אחד מהם לא ידע דבר חוץ ממתי להגיע ולאן.

"רק לעוד שלושה אנשים, אדון פוטר," ענה לו דמבלדור עם ניצנוץ בעיניו הבהירות.

למרבה המזל, הם לא נאלצו לחכות הרבה זמן. ארני מקמילן מהאפלפאף, טרי בוט מרייבנקלו וגאס גודקין מסלית`רין נכנסו אל החדר, שלושתם נראים מבולבלים למדי. מקמילן נראה מעט מתוח. כנראה דואג שהוא בצרות, חשב דראקו בבוז. כולם נראו מופתעים לראות את דראקו.

"מה כל זה, פרופסור?" שאל גאס בקרירות.

"בבקשה, שבו, רבותיי," אמר דמבלדור בנינוחות, מחווה אל שלושה כיסאות נוספים שהוצבו בחצי מעגל מול שולחנו הענק. שלושת הקפטנים התיישבו, מקמילן ובוט מברכים את פוטר לשלום. גאס, כיאה לסלית`רני אמיתי, העמיד פנים שהילד ששרד לא היה שם, ובמקום זאת הניד בראשו אל דראקו. למרות הכבוד שהפסיד עקב פציעותיו בקווידיץ`, הוא עדיין החזיק בכמות הגונה של הערכה מחוץ לספורט. הוא קיווה שאחרי היום, הוא יחזור למעמדו כסמל קווידיץ`.

איכשהו, היה לו ספק שזה יעבוד ככה.

"ובכן," אמר דמבלדור, אחרי שכולם התיישבו והביטו בו בציפייה. "אני מניח שכולכם ניחשתם שהפגישה הזו קשורה לקווידיץ`." ארבעת הקפטנים הנהנו. "למרות זאת, אני לא רוצה שתהיו תחת רושם מוטעה. אני לא זה שכינס את הפגישה הזו. מר מאלפוי עשה זאת. הסיבה היחידה שאני כאן היא כדי לדאוג לקשיים לוגיסטיים במקרה הצורך, וגם כדי להעניק כל סיוע שיידרש." עיניו נצנצו. דראקו ניסה לא להתכווץ. דמבלדור הוסיף את המשפט האחרון כוויתור זכויות, הוא ידע. זו הייתה הדרך שלו לומר לבנים האחרים שהוא לא היה שם כדי להגן על דראקו מפניהם, אלא רק כדי, כמו שאמר, לסייע. דראקו קיווה שההערה לא התפרשה שלא כהלכה כמתגוננת.

"אז," אמר גאס, פונה לדראקו מיד, "מה הסיפור, מאלפוי?"

דראקו לקח רגע כדי להביט סביב על הבנים האחרים, מוודא שאסף את מחשבותיו לפני שפתח את פיו.

"ביקשתי מהמנהל לכנס את הישיבה הזו בגלל שיש לי – הצעה לארבעתכם," פתח דראקו באיטיות. "כמו שאתם אולי יודעים, ישנה קבוצה לא רשמית של בנות שמתאמנת בהוגוורטס. ארבע עשר בנות מכל ארבעת הבתים, כמעט מכל שכבת גיל, שמתאמנות לפחות שישה ימים בשבוע כבר די הרבה זמן. בהתחלה היו להן רק שתי קפטניות והן שיחקו רק בשביל הכיף. עכשיו – " הוא עצר, ואז הגיע לעיקר – "הן הביאו אותי כדי לאמן אותן והן עומדות להפוך לקבוצה רשמית – כאן בהוגוורטס, לפחות."

זו הייתה הפתיחה הכי דרמטית שהוא יכול היה לקוות לה. בוט ומקמילן נראו המומים באופן יסודי. גבותיו של פוטר נעלמו בסבך שיערו והבעתו של גאס התמלאה בחוסר-אמון.

"הנקודה היא," המשיך דראקו, אחרי שנתן לחלק הראשון של החדשות לשקוע, "שהן טובות. גם בלי כל השעות שהן מבלות באימונים, הן מתואמות באופן יוצא מן הכלל ובעלות זיקה טבעית לעבודת צוות. כמה מהן פשוט מוכשרות מלידה. הבעיה היא שאין להן נגד מי להתחרות מלבד אחת בשנייה. הן מכל ארבעת הבתים, אז איך הן יוכלו לשחק נגד אחת מהקבוצות של בית הספר, במיוחד עם הנקודות והכל?" דראקו עצר, מרגיש כאילו הגיע אל קו הניצחון. "בעצם, זו הסיבה שבגללה ביקשתי מכם לבוא הנה. אני צריך שתתנו לי את רשותכם לכך שהבנות שלי יתחרו בגביע הבתים."

שתיקה ארוכה השתררה. דראקו נתן לעיניו לנדוד מקפטן לקפטן. גאס עדיין נראה מתקשה להאמין לחדשות, ואפילו קצת נגעל מהמידע. דראקו ציפה לכך, למרות ששמר בליבו את התקווה הקלושה שחברו לבית יראה את כל העניין כמזימה מרושעת להחזיר את דראקו לאור הזרקורים של הקווידיץ`. לפי מה שהבלונדיני ראה, גאס פשוט השתומם שדבר כזה קרה.

עיניו של דראקו עברו לבוט. הוא לא הסתיר את מבטו הספקני, אבל היה שם גם משהו אחר. משהו שדראקו קיווה שהיה עניין. בהיותו רייבנקלואי, בוט כנראה כבר חישב את חוסר הסבירות של דראקו להשיג את עבודת המאמן מלכתחילה, ובאופן מרשים אפילו יותר, את חוסר הסבירות שלו להתמיד בה. אבל אם מישהו יצדד בו, חשב דראקו, זה כנראה יהיה בוט. למרות שהם נטרו טינה אחד לשני מתוך עיקרון, הרייבנקלואי ודאי יהיה מעוניין לראות מה דראקו עשה עם הקבוצה.

מקמילן נראה מזועזע. דראקו ידע שההפלפאפי לקח את עצמו ברצינות רבה (הסיבה לכך עדיין נשגבה מבינתו של דראקו), והוא כנראה נקרע בין עצבנות על דראקו שהציע משהו כה לא שגרתי, לבין עלבון מכך שחלק מחברותיו לבית נרשמו לקבוצה מבלי שהתייעצו איתו, באופן אישי. לא שמשהו מכל זה שינה. המדריך הטיפש היה חד בערך כמו אלה. אם שלושת הקפטנים האחרים ייתנו את הסכמתם (למרות שהייתה חסרת ערך – רשותו של דמבלדור כבר ניתנה), מקמילן לא יצליח למצוא טיעון נגדי משל עצמו.

הבעתו של פוטר הייתה מסוגרת באופן מוזר, אבל דראקו עמד מול הממזר מספיק פעמים כדי לזהות סימנים ראשוניים של התנגדות. פוטר היה הרבה דברים, אבל הוא לא היה טיפש. הוא בחן את הנושא באופן עמוק יותר מאשר כל האחרים. הוא ראה צביעות. למה שדראקו יתנדב למשהו כזה אלא אם היו לו מניעים נסתרים?

הו, לדראקו היו מניעים נסתרים, כמובן. אבל הם לא היו קשורים בשום צורה לאתה-יודע-מי, אוכלי מוות, או ללשכב עם חברות קבוצה שונות. דראקו פשוט רצה תהילת קווידיץ`. זה הכל. הוא עבד קשה כדי להפוך לטוב ביותר, והסיכוי להצליח לבדו אבד לו בשנה שעברה.

"תגובות, רבותיי?" קולו של דמבלדור חתך את השקט הטעון.

"למה אתה?" שאל בוט מייד.

דראקו נאנח. לא היו הרבה דרכים להציג את הסיטואציה בלי לגרום לעצמו להיראות חלש, אבל הוא ניסה בכל מקרה.

"חבר המליץ עליי לאחת הבנות בגלל שאני כבר לא בנבחרת הבית שלי – "

"בגלל הפציעה שלך – " גאס השחיל בנבזות.

"כן," אישר דראקו, מתאמץ לשלוט בכעסו. גאס ניסה לערער אותו ולגרום לו להיראות רע מול שלושת הבנים האחרים, ודראקו לא עמד לתת לו להצליח. "אז הבנות ביקשו ממני לאמן אותן, וחשבתי שאתן לזה ניסיון. כשהאימון התחיל, התברר לי שהן לא רק טובות – יש להן פוטנציאל אדיר ואני מתכוון לפתח אותו בכל כיוון שכולנו נראה לנכון."

הנה. גאס לא נראה כל כך זחוח עכשיו. הוא קיווה לערער את דראקו ונכשל כישלון חרוץ.

"מי בקבוצה שלך?" זה היה פוטר, בוטה כמו הערבה המפליקה.

עוצר את עצמו מלהשיב באימפולסיביות ובסרקסטיות, דראקו ענה בקרירות: "זה משנה בדיון המסוים הזה?"

"אני מניח שלא – אבל אני רוצה לדעת, בכל זאת." עיניו של פוטר הבזיקו וגבותיו התרוממו כקוראות תיגר.

"בהחלט – גם אני מעוניין לדעת," אמר מקמילן די ביהירות.

"זה לא ממש סוד," אמר דראקו, מחניק אנחה. אז רעיון מרושע עלה במוחו. "אבל אני אדון בכך אתכם עכשיו רק אם תבטיחו לי שלא תעזבו את הפגישה ותרוצו להציק להן לגבי זה. אתם אולי לא תאהבו את זה שבנות מהבית שלכן משחקות עם בנות מבתים אחרים במקום בשביל הבית שלכם, אבל זה היה ההפסד שלכם בכך שלא קיבלתן אותן לקבוצות שלכם מלכתחילה. הן בחרו בזה ואין לכם זכות לנטור להן טינה על כך."

מבט מהיר לעבר דמבלדור העיד כי המזימה עבדה. המנהל הניד בראשו לעברו באישור וחייך קלות. עיניו של פוטר הוצרו, לא מסגירות האם זה מה שתכנן או לא. מקמילן, שקוף כמו חלון נקי, הסמיק ונראה נבוך.

"בסדר," מלמלו הוא ופוטר.

"הקבוצה, נכון לעכשיו, בנויה מארבע גריפינדוריות, ארבע הפלפאפיות, שתי רייבנקלואיות וארבע סלית`רניות – אנחנו מחולקים באופן די שווה, לדעתי. החובטות שלנו הן מיליסנט בלסטרוד, נטלי מקדונלד, ג`ולס בוט ופווארטי פאטיל. המחפשות שלנו הן בטינה ג`ונסון וג`ס בנטלי. השומרות שלנו הן חנה אבוט וסוזן בונז. והרודפות שלנו הן אננדה מאלפוי, אדריאן אבוט, פנסי פרקינסון, פאטריס פאטיל, ג`יני וויזלי והרמיוני גריינג`ר. בונז ובוט הן שתי הקפטניות."

לסיפוקו העז של דראקו, לסתו של פוטר צנחה ועיניו התרחבו. דראקו לא הצליח להחליט אם הפוץ היה יותר בהלם מכך שפווארטי פאטיל דאגה למשהו חוץ מלמניקור שלה או מכך שהרמיוני גריינג`ר לקחה חלק בקווידיץ`. בוט נראה מעט מופתע מכך שהתאומה שלו משחקת קווידיץ` – ושהיא קפטנית, לא פחות – אבל לא נראה שהמידע הפריע לו.

"יש לכם שאלות נוספות?" דראקו שאל בקרירות, משאיר במכוון את השאר המומים מכל השמות שזרק עליהם. הוא קיווה שזה יסיח את דעתם מכמה שאלות מביכות יותר שלהן הוא ציפה.

בוט דיבר שוב.

"אתה אומר ש`נכון לעכשיו` הבנות האלה נמצאות בקבוצה," הרייבנקלואי אמר בחשדנות. "אתה מתכנן לעשות שינויים?"

זו הייתה שאלה קשה – אחת שדראקו קיווה להימנע ממנה. הוא עדיין לא דן בהתנגדות ההורים עם דמבלדור. לרוע המזל, דראקו ידע שאפילו אם הוא רצה להעלות את הנושא, הקפטן הרייבנקלואי לא היה מעוניין. מה שהוא רצה לדעת היה האם לדראקו יש תוכניות לעקור את כל הבנות שהוא לא אהב בזמן שעדיין פיתח את הקבוצה.

"כל שינויים שיערכו," השיב דראקו בזהירות, "יהיו תלויים בקבוצה. הבנות חופשיות לפרוש מתי שירצו, כמובן. אם אתה שואל האם לי, באופן אישי, יש תוכניות לשלוח כמה בנות הביתה, זה לא משהו שאני לבדי יכול או רוצה לעשות. אני רק המאמן – החלטות גדולות כמו אלה ידוברו בין השחקנית עצמה לקפטניות הקבוצה."

הנה – זה חייב לערער חלק מהם. בהחלט, בוט נראה מרוצה מהתשובה ומקמילן נראה מאוכזב. פוטר, באופן לא מפתיע, עדיין נראה חשדן, וגאס מלא בבוז. דראקו ידע שהם עומדים להיות האתגר עכשיו. בוט ומקמילן אולי לא אהבו אותו, אבל אם הם יהיו משוכנעים שהוא מתנהג בהגינות ובמוסריות יחסית בנוגע לעניין, הם לא יתנגדו לו.

"ומה לגבי אליפות הבתים?" שאל מקמילן לאחר רגע נוסף. "איך יחולקו הנקודות? איך הקבוצה שלך תשתלב בלוח הזמנים?"

"הקבוצה שלנו," תיקן דראקו – שיחשבו שהוא מוסרי, "פשוט תורשה לאתגר כל אחת מנבחרות הבתים באותה הדרך שהבתים נוהגים בדרך כלל. בעיקרון, הן יהיו הבית החמישי. תחשבו על כך בתור כמה משחקים שאחרת לא תהיה לנו הזדמנות לערוך."

"והנקודות?" שאל בוט. רוב ההסתייגות שלו נדמתה להיעלם ועתה הוא נשמע סקרן.

"בכל פעם שננצח במשחק – באופן היפותטי, כמובן," הוא הוסיף בצניעות מאולצת (הוא כמעט יכול היה לראות את עיניו של פוטר מתגלגלות), "הנקודות שבהן נזכה יחולקו באופן שווה בין הבתים. כל בית ירוויח מהנצחונות שלנו, כי כולם יקבלו משהו."

"למה שתרצה לעשות את זה?" שאל גאס, כאילו שלקבל נקודות אם הקבוצה שלו הפסידה היה רעיון פוגעני לחלוטין.

"מה נעשה עם הנקודות?" השיב דראקו. "אין לנו שימוש בהן. ואנחנו לא עושים את זה בשביל תהילה. הבנות זקוקות נואשות לאימונים מול קבוצות מעורבות יותר. תחשיב את זה כחוב שלנו על כך שאנו משחקים באליפות. תחשוב על זה כתשלום, אם תרצה."

שתיקה ארוכה השתררה כשהקפטנים הרהרו בכך. דראקו עצר את נשימתו, מקווה שענה על מספיק מהשאלות שלהם כדי לסיים עם זה.

"יש לכם התנגדות כלשהי, רבותיי, לכך שקבוצת הבנות תתחרה נגדכם?" קטע דמבלדור את השקט במתינות.

הו, ברור שהייתה להם. אבל אף אחד מהטיעונים שלהם לא יהיה תקף בוויכוח. דראקו היה בטוח שאף אחד מהם לא אהב את הרעיון של ארבעת הבתים מחוברים באופן כה הדוק, אבל זה לא היה טיעון שדמבלדור יעריך וכולם ידעו את זה.

כשהשקט המשיך, דמבלדור מחא כף וחייך לעברם. דראקו התחיל לנשום שוב.

"הייתה לי עוד בקשה," אמר דראקו, נזכר לפתע בחדר ההלבשה. "הבנות השתמשו בחדר ההלבשה הנוסף שנועד לקבוצות מבתי ספר אחרים. תהינו, מאחר שלא הייתה לנו קבוצה אורחת כבר מעל לחמישים שנה, אם למישהו מכם יש בעיה שניקח אותו לעצמנו."

אף אחד לא דיבר, מה שדראקו לקח כתשובה חיובית. כך גם דמבלדור, מסתבר.

"ובכן," אמר המנהל בעליזות. "עכשיו שהנושא טופל, אארגן שמדאם הוץ` תסדר מחדש את המשחקים שנקבעו ותשלב את קבוצת הבנות בלוח זמני האימונים, וכמו כן תדאג לשפץ את חדרי ההלבשה עם צבעי הנבחרת שלכם."

"זה לא הכרחי, אדוני," אמר דראקו במהירות. הוא לא רצה להתגרות במזלו. "התאמנו מסביב ללוחות הזמנים של הקבוצות האחרות, ואנחנו יכולים פשוט להמשיך לעשות את זה. ואנחנו פשוט נישאר עם חדר ההלבשה כמו שהוא." הוא לא ציין שהם עדיין לא בחרו צבעים או קמע.

"שטויות, אדון מאלפוי," אמר המנהל בלבביות. "אתם צריכים זמן להתאמן בדיוק כמו האחרים, וחדר ההלבשה הזה די חשוף. ועכשיו, רבותיי, אני מאמין שלכולכם יש שיעורים אחר הצהריים שעליכם להגיע אליהם. יום טוב."

הקפטנים האחרים נעמדו ונעו לעבר הדלת, חוץ מפוטר שנשאר בנחישות בכיסאו.

"אני צריך לדבר איתך, אדוני," הוא אמר בשקט, נותן בדראקו מבט אפל, "כשיהיה לך רגע."

"בהחלט, הארי," אמר דמבלדור, מעניק לגריפינדורי ניד ראש קל. "רק תן לי לסיים עם דראקו. היה לך משהו אחר לדון בו?"

"כן, אדוני," הוא אמר. הוא שנא את המחשבה לדבר על כך בפני פוטר, אבל לא הייתה לו ברירה מכיוון שהממזר לא הראה כל כוונה לעזוב. "היה לנו – אה, מכשול קטן."

"אכן?" שוב, המבט החודר. דראקו שנא את זה.

"כן, אדוני," הוא אמר בזהירות. "הבוקר, כמה מהבנות שלי קיבלו מכתבים מהבית, חלקם מתנגדים בתוקף לכך שהן ישחקו."

"אה, כן," אמר דמבלדור, מהנהן ומשלב את אצבעותיו מתחת לסנטרו. "תהיתי אם זה יקרה."

הוא בהה אל החלל לרגע ארוך, ואז החזיר את עיניו אל דראקו. "ומה אתה צריך ממני?"

"ובכן," אמר דראקו, מופתע מעט. הוא חשב שזה היה ברור. "אני צריך לדעת איזה כוח יש לי – לנו, לקבוצה – במצב הזה. הן יכולות להמשיך לשחק, לדוגמא?"

"אה, אדון מאלפוי," נאנח דמבלדור, והוא נראה באמת מודאג. "אני חושש שפגענו בסוג של קיר. אתה מבין, יש לי כוח מסוים בגבולות הוגוורטס, אבל לעולם לא מעל זה שיש להורים בנוגע לילדיהם. אם הורים מכריזים שהילד שלהם לא יכול לשחק, אני חושש שכך יהיה."

"מה?" התפרץ דראקו, בוהה בו בחוסר אמון. "אבל – אבל, אדוני," הוא אמר, מנמיך את קולו ומנסה לשלוט בעצמו. אחרי הכל, פוטר היה שם, לעזאזל איתו. "זה אומר שיכול להיות שיותר מחצי מהקבוצה תפרוש."

"אני מצטער, דראקו." ודמבלדור באמת נראה כך. "אתה יודע שאני תומך באופן מלא במטרות הפרויקט שלך. אבל אני לא יכול לעקוף סמכות הורית." הוא עצר, נראה אבוד במחשבה שוב. לבסוף הוא הביט מעלה, הבעה זהירה על פניו.

"יש לכם פרצה קטנה, למרות הכל," הוא אמר לאט.

"והיא...?" שאל דראקו בחוסר סבלנות.

"חלק מהבנות שלך בגירות, הלא כן?"

"כן, אדוני." דראקו תהה מה זה משנה.

"ובכן, אני מאמין שבמקרה שלהן, אולי יש לנו יתרון."

"למה אתה מתכוון, אדוני?"

"הוא מתכוון שהבנות האלה הן כבר מבוגרות באופן טכני," אמר פוטר.

"בהחלט." ודמבלדור הרים את גבותיו לעבר דראקו, מחכה שיגיע לתשובה. רגע לאחר מכן, הסלית`רני הבין.

"אז הן עדיין יכולות לשחק, כי הן מבוגרות לפי החוק ויש להן זכויות מסוימות," אמר דראקו, מרגיש את ליבו קופץ בתקווה. זה אולי יציל את הקבוצה!

"אם הן יבחרו לעשות זאת, אז כן," אמר דמבלדור בזהירות. "אבל להחלטה הזו עלולות להיות השלכות, לכן הייתי מייעץ לבנות לחשוב טוב עד כמה הן רוצות לשחק."

"נכון." דראקו ידע טוב מדי מה ההורים של מיליסנט או פנסי עלולים לעשות – שלא לדבר על הוריו שלו. "אנחנו נפגשים הערב לאימון, אז אני אדון איתן בעניין. תודה, אדוני."

"הלוואי שהייתי יכול לעשות יותר, דראקו," אמר המנהל, נראה מצטער באמת ובתמים. הוא שילב את ידיו ונעמד. "ובכן. אם זה הכל, אאחל לך אחר-צהריים נעים."

"אחר-צהריים נעים, אדוני," ומבלי להביט בפוטר, דראקו הסתובב ועזב את החדר בפסיעות מהירות והחלטיות. הוא מעולם לא היה מודה בכך, אבל זו הייתה הקלה לסיים את השיחה הזו.

הוא ירד במדרגות במהירות, והספיק רק לצעוד החוצה מאחורי גרגויל האבן כשעטו עליו שלוש בנות נרגשות.

"נו?" דרשה ג`ולס, ידייה על מותניה. "מה קרה?"

"אתן לא אמורות להיות בכיתות?" הוא שאל, מפנה להן את גבו במכוון וצועד במורד המסדרון.

"הו, באמת, המאמן!" שדלה אדריאן אבוט בלהיטות. "אנחנו יכולות לשחק בגביע הבתים?"

"ומה היה לכל הקפטנים לומר על זה?" דרשה נטלי מקדונלד, מדלגת בהתרגשות לצידו.

הוא עמד לומר לכולן להתחפף, כשהוא הבחין בשיער אדום מעוור במרחק פחות מעשרים מטרים ממנו. לא מטיל ספק לרגע בכך שזו הייתה הסמורה הקטנה שחיכתה לעוט עליו גם היא, דראקו חישל את עצמו לומר לה משהו עוקצני במיוחד. למרות זאת, כשהם התקרבו, הוא ראה שראשה היה רכון מעל מה שנראה כמו כמה מגילות קלף. מתקרב מעט יותר, עינו צדה שביב של רטיבות על לחייה שנצנץ באור השמש הסתווית, שהאירה דרך החלון שממול.

"תראו," הוא אמר, עוצר בדיוק מחוץ לטווח השמיעה שלה ונועץ מבטים מאיימים בג`ולס, אבוט ומקדונלד. "יש לנו אימון בערב ונדון בכך אז. אלא אם כן אתן רוצות לעשות חמישים הקפות כל אחת בזמן שאני מסביר הכל לבנות האחרות, אני מציע שתחזרו לשיעורים. כן, זה כולל גם אותך, גברת קפטנית."

היא העניקה לו מבט זועף שלא החזיק מאחוריו הרבה משמעות.

"בסדר," היא מלמלה לבסוף. "קדימה, בנות. לטרלוני לא יהיה אכפת שאיחרתן אם תלכו עכשיו. למעשה, תאמרו לה שכמעט נהרגתן בגלל מנוסת בהלה במסדרון בקומה החמישית – היי, ג`ין – ושרק תודות למערך הכוכבים של מאדים ושבתאי חייכן ניצלו. לא, רגע, היא לא תאהב את החדשות הטובות..." קולה התפוגג.

"תודה למרלין," מלמל דראקו, עיניו חוזרות לג`יני, שהביטה בו בציפייה.

"אני יכול להוריד חמישים נקודות מגריפינדור בגלל שאת מבריזה משיעור," הוא ציין. הוא התעצבן כשהיא לא הגיבה, רק המשיכה לבהות בו בקדרות.

"אני מניח," הוא אמר בחדות, "שגם את מחכה לשמוע מה קרה."

"לא ממש," היא אמרה, קולה צרוד מעט. "אני מתכוונת, אני יכולה לחכות עד הערב. זה פשוט – חשבתי שתרצה לדעת – ההורים שלי – " קולה נשבר. דראקו ראה אותה בולעת את רוקה בחוזקה בעוד שעינייה נשמטו חזרה אל הקלף שבידה.

"מה, וויזלי?" הוא שאל בחרדה מסוימת. הייתה לו הרגשה רעה שהוא יודע מה היא עומדת להגיד.

"מה אתה חושב?" היא התריסה בשקט. "ההורים שלי לא רוצים אותי בקבוצה."

למרות שציפה לכך, דראקו הרגיש משהו מוזר מתעורר בחזהו. הוא נתן לשקט להתמשך לרגע, ואז שאל, "מתי קיבלת את המכתב?"

"הו, הבוקר באולם הגדול!" היא ירקה, נראית זועמת פתאום. "מיוני ידעה מה לא בסדר, כמובן. היא נתנה לי את המבט הזה, כאילו `אל תעשי סצינה`, אז הלכתי משם. רון עקב אחרי כי הוא רצה לדעת מה לא בסדר, והתפרצתי עליו ועכשיו אני מרגישה רע – אבל בכל מקרה, מיוני מצאה אותי אחרי ארוחת הבוקר, ומסתבר," היא לחלוטין לחששה עכשיו,"מסתבר, שההורים שלי סיפרו לאחד או יותר מהאחים שלי על הקבוצה המסריחה הזו וכל אחד ואחד מהם שלח לי מכתב התנגדות, שאותם מיוני חיכתה ברוב טובה לתת לי בהפסקת הבוקר כדי שאוכל לעשות סצינה ראויה לשמה בחדר המועדון של גריפינדור!"

"אלוהים, איך היא הצליחה לסחוב את כולם לבדה? היא שכרה סוס עבודה?"

מבטה של ג`יני הפך למעט פחות טעון ושפתיה אפילו התעוותו בחיוך חלש.

"בכל מקרה," היא אמרה אחרי שתיקה של רגע, "רק רציתי שתדע איפה אני אם אני לא באימון הערב."

"חכי, סמורה," דראקו קטע אותה. "אולי אני מפספס משהו. למה שלא תהיי באימון?"

"ובכן – " ג`יני נראתה מופתעת מעט. "אני לא יכולה לשחק יותר, נכון? אלא אם כן," ועכשיו היא נראתה מלאת תקווה פתאום, "אלא אם כן דמבלדור אמר שאנחנו לא באמת צריכות רשות מההורים."

"תמשיכי לחלום," נחר דראקו.

ג`יני נראתה מובסת.

"למה ההורים שלך לא מרשים לך לשחק?" שאל דראקו לאחר רגע נוסף.

ג`יני צחקה צחוק נטול הומור.

"זה די פתטי, למען האמת," היא אמרה. "אמא שלי אמרה שכשהיא רק קראה את המכתב של דמבלדור, היא שמחה שאנחנו עובדות כל כך קשה כדי `לשפר את היחסים בין הבתים`. כאילו זו הסיבה היחידה להתחיל לשחק קווידיץ`! אבל אז היא גילתה שאתה מאמן ופתאום היא דורשת שאפרוש מיד ואשאר מוחבאת בבטחה בגריפינדור, במקום שאליו אני שייכת."

"זה היה בגללי? זו הסיבה היחידה שאסור לך לשחק יותר?" דרש דראקו, בוהה בה בחוסר אמון.

"הו, באמת, מאלפוי – "

"המאמן!"

"שיהיה. המשפחות שלנו הן אויבות מושבעות. כמה פעמים אבא שלך ניסה להרוג את המשפחה שלי ואת החברים הקרובים שלנו? הוא ניסה להרוג אותי בשנה הראשונה שלי, בשם מרלין! אמא שלי מבועתת שזו איזושהי מזימה כדי לפגוע בי ובהרמיוני. היא אפילו כתבה להורים של מיוני והמליצה להם לחזור בהם מההסכמה שלהם. היא רוצה שאני אשלח הביתה את המטאטא שלי." ג`יני נראתה אומללה. "היא אפילו איימה לשלוח את ביל או צ`ארלי לבוא להשגיח עליי."

דראקו עמד ללא תנועה. הוא לא יכול היה להאמין למה שהיא אמרה. הוא נע לסירוגין בין ייאוש למחשבה שהוא עלול לאבד שתיים מהרודפות הטובות ביותר שלו, לבין זעם מוחלט על האישומים שהנחיתה עליו אמה של ג`יני.

"אז זהו זה?" הוא אמר, קולו שקט וקטלני. "היא והאחים האידיוטים שלך לא עומדים לתת לך לשחק כי הם חושבים שאני גרסה קטנה של אבא שלי ושאני מתכוון להרוג את כולכן?"

"זו ההסכמה הכללית, כך זה נראה," אמרה ג`יני בבוטות. היא עדיין נראתה אומללה.

"מה לעזאזל לא בסדר עם אנשים?" מלמל דראקו בזעם. "מה עשיתי כדי שיגיע לי החרא הזה?"

"אתה רוצה את הרשימה הארוכה או את הרשימה הקצרה?"

"מאה הקפות, חתיכת פרחחית מעצבנת – "

"הו, תניח לזה, דראקו!" התפרצה ג`יני, מפתיעה את שניהם בכך שהשתמשה בשמו הפרטי כנראה בפעם הראשונה אי פעם. "יש להם הרבה סיבות לא לבטוח בך. גם לי, אם מדברים על זה. אבל," היא הוסיפה, מרימה את ידה, "אני גם יודעת שאנשים יכולים להיות שיפוטיים. למרות שעד מאוד לאחרונה התייחסת להרמיוני כמו לזבל ויצאת מגדרך כדי להכניס את רון והארי לצרות ובאופן כללי נחשבת לאדם הכי מרושע בהוגוורטס והאמונה הרווחת הייתה שאתה עומד להיות אוכל מוות – בוא נודה בזה. אתה לא אבא שלך, ואלא אם כן תוכיח אחרת, אני לפחות מוכנה לתת לך להנות מהספק. עד עכשיו היית מאמן טוב. אני מעריכה את זה והייתי רוצה לראות אותך נשאר בתפקיד הזה."

"תודה, סמורה – הבטחון שלך הוא בהחלט משקל שירד מהכתפיים שלי," הוא אמר, נותן בה מבט מזרה אימים. למרות זאת, הוא לא היה יכול שלא להרגיש מעט הקלה. למרות העובדה שהוא באמת נתן לג`יני הרבה סיבות לא לבטוח בו והעובדה שהמשפחה שלו היו האויבים של שלה, ללא ספק במשך דורות, היא בטחה בו שיעשה את עבודתו.

היא בטחה בו.

"ידעתי שזה מה שיקרה," היא אמרה בחיוך קטן. מביטה מטה אל הקלף המקומט שבידה, היא נאנחה. "הלוואי שהם היו מניחים לזה."

"הו, אמרת את זה בעצמך, וויזלי, הפכתי את עצמי לדי לא פופלרי ולא אמין," הוא אמר במשיכת כתפיים. "יש להם כל סיבה לא לרצות שתבלי עוד זמן בקרבתי יותר ממה שלגמרי נחוץ."

"מה – זה זבל!" התפרצה ג`יני, כאילו זו הייתה אשמתו שהוריה התנהגו באופן מגוחך. "אם היית רוצה לפגוע בי, זה לא היה כל כך מסובך לעשות את זה. אפילו הוגוורטס לא כזו גדולה."

"את מטיפה למקהלה, וויזלי," הוא ציין.

"הו, שתוק," היא מלמלה. היא המשיכה לבהות בגלף המקומט לרגע, ואז נאנחה. "ובכן – טוב, אני מניחה שכדאי שאחזור לכיתה. לבינס לא יהיה אכפת, אבל אנחנו לומדים על אמנת זאבי-האדם ואני אצטרך לדעת את זה לבחינת אמצע השליש."

היא הסתובבה וצעדה בכבדות במורד המסדרון.

"וויזלי!" הוא קרא אחריה.

ג`יני הסתובבה, עינייה די אטומות.

"כן?"

"תדאגי להגיע לאימון הערב," הוא אמר, קולו חד. "את אולי מחוץ לקבוצה באופן זמני, אבל אין סיבה שלא תמשיכי לבוא, אפילו אם את לא טסה."

"מה הטעם?" היא שאלה.

"הטעם הוא שעד שתפרשי אני עדיין המאמן שלך ואני אומר לך להיות שם," הוא התריס.

חיוך קטן הרעיד את שפתיה.

"בטח – המאמן."

הוא עמד וצפה בה הולכת, מרגיש תחושה עגומה של חוסר צדק לגבי כל המצב. עדיין, כמו שאמר, היא לא הייתה מורחקת מהקבוצה באופן רשמי עד שהיא תפרוש, והיא עוד לא עשתה זאת. היא יכלה לבוא ולצפות, לעזור לגריינג`ר ולפנסי לשפר את הזריקות שלהן ואם יפול בחלקם מזל יוצא דופן, היא תורשה לחזור לקבוצה אם היא תציק למשפחתה מספיק לגבי זה.

עם המחשבה מלאת התקווה הזו עדיין בראשו, דראקו פנה למרתפים כדי להספיק לסוף שיעור השיקויים שלו.

- -

ג`יני עדיין הרגישה אומללה בארוחת הערב באותו לילה. כל כך אומללה, למעשה, עד שלא היה לה אכפת מהמבטים הפחות-מנעימים ששלחו אליה רבים מהגריפינדורים האחרים. הרמיוני, שהייתה ישובה לשמאלה, לא דיברה הרבה גם היא, וביצעה עבודה טובה באופן יוצא מן הכלל בלהתעלם מרון, שנעץ בה מבטים זועפים מקצהו השני של השולחן, ומהארי, שדקר את ארוחת הערב שלו בחוסר עניין.

תגובתם של שאר בית הספר לחדשות על קבוצת הבנות, שהובלה על ידי דראקו ועמדה לשחק בגביע הבתים, לא הייתה חיובית. ג`יני יכלה לראות את חנה, סוזי, בטינה ופאטריס יושבות בקצה שולחן הפלפאף כשכל הסובבים אותן התעלמו מהן בהפגנתיות.

הן באמת היו בצרות אם ההפלפאפים הנאמנים נטשו בנות משלהם, חשבה ג`יני בדכדוך. הרייבנקלואיות והסלית`רניות הוחרמו באופן דומה, אבל היא לא הייתה ממש מופתעת. ההסכמה הייתה שארבע עשר הבנות האלה היו בוגדות ובזה זה נגמר.

"אלוהים, זה מדכא," מלמלה נטלי אל ג`יני מעברו השני של השולחן. "עכשיו אני יודעת איך הארי הרגיש בזמן המשימה הראשונה בטורניר הקוסמים המשולש." היא זרקה מבט אל דניס קריווי, שמלמל אל אחיו ומדי פעם נעץ בה מבטים נוקבים.

"חוץ מזה שהם לא הכינו תגים שמשמיצים אותנו עדיין," ציינה הרמיוני בקדרות, דוקרת את בשר החזיר שלה באכזריות.

"אני חושבת שהוא כבר מת," אמרה פווארטי, מעניקה להרמיוני חיוך חלוש. הרמיוני נאנחה והפילה את המזלג שלה, משעינה את ראשה על ידה ומשיבה לפווארטי חיוך מאולץ.

"לא משנה – הם יתאוששו כשהם יתרגלו לזה," היא אמרה, בבירור מנסה לעודד את תלמידת השביעית האחרת.

"וכשנכסח להם את הצורה," אמרה נטלי עם ארס מסוים.

"אני בספק – גאווה גריפינדורית ארורה," אמרה פווארטי, נועצת מבט בשולחן הארוך שאליו היו ישובים חבריה לבית. היא, החליטה ג`יני, ספגה את המכה הקשה ביותר. לבנדר, חברתה הטובה ביותר והשותפה שלה לחדר, לא דיברה איתה. היה להן ריב מפלצתי בחדר המועדון קצת לפני ארוחת הערב – לבנדר האשימה את פווארטי בכך ש`הפכה לבוגדת` ופווארטי התעקשה שלבנדר מתנהגת כמו פרה עקשנית לגבי כל הסיפור – ובסוף, לבנדר הורידה את צמיד החברות שלה וזרקה אותו לתוך האש. פווארטי כנראה הייתה מכה אותה אם הרמיוני לא הייתה צוללת מצידו השני של החדר ומושכת אותה משם, אומרת במכוון ובקול רם שפרחחים אנוכיים פשוט לא היו שווים את זה. זה היה אולי הדבר המרושע ביותר שג`יני אי פעם שמעה את הרמיוני אומרת, ובניגוד לרצונה, הג`ינג`ית התרשמה.

לא הרבה לאחר מכן, הרמיוני הובילה את פווארטי הרועדת אל החדר שלהן וג`יני מצאה אותן שעה מאוחר יותר, יושבות על מיטתה של הרמיוני בזמן שפווארטי התייפחה בהיסטריה אל כתפה של המדריכה הראשית.

עכשיו תלמידת השביעית נראתה עצבנית כמו שג`יני הרגישה.

"יש משהו לא בסדר בבית הספר הזה," מלמלה הנערה אדומת השיער לתוך הפירה שלה.

"בכנות, למה ציפית, ג`ין?" שאלה הרמיוני בעגמומיות. "אנחנו זורקות הצידה מאות שנים של יריבות, מתעלמות מכל החוקים הלא כתובים של `גאוות בית`," היא סימנה מרכאות מוגזמות באצבעותייה, "`ובאופן כללי לא מספיק מלאות בשנאה. ברור שמשהו מאוד לא בסדר איתנו."

"הו, ברור," אמרה ג`יני, מביטה על חברתה בהערכה.

"את צריכה להיות קפטנית, מיוני," אמרה נטלי, גם היא מתרשמת. "את מתמודדת עם דברים טוב."

הרמיוני נראתה מוחמאת ולחייה האדימו מעט, אבל היא אמרה, "נע. ג`ולס וסוזי מצוינות. אני רק יודעת-כל שתלטנית."

"את לא!" שלושה קולות קראו כה חזק עד שחצי מהשולחן הפנה אליהן מבטים מלאי טינה. הן התעלמו מהם.

"מיוני, את מנהיגה מלידה!" התעקשה ג`יני. "הארי ורון לא היו יכולים לעשות כלום כמו שצריך בלעדייך."

היא אמרה את זה די בחוזקה, וראתה את המואשמים מפנים אליה מבטים מלוכלכים. היא צמצמה לעברם את עינייה והסתובבה. הם שוב חברו נגד הרמיוני, פשוט כי הם לא אהבו את מה שהיא עושה, וזה ממש עיצבן את ג`יני. אבל לא כמו בפעם הקודמת, להרמיוני הייתה חבורה שלמה של חברות לפנות אליהן במקום להיות לבד, כמו שהייתה בשנתה השנייה של ג`יני עם הסיפור של אש המחץ/סקאברס.

"זה מצחיק," אמרה הרמיוני, נראית מהורהרת ומתעלמת מהארי ורון לחלוטין. "בדרך כלל, אני אוהבת להיות אחראית והכל, אבל עכשיו – עם הקבוצה, אני מתכוונת – אין לי בעיה רק לשחק. אני לא מרגישה כאילו אני צריכה להיות בשליטה או משהו. אני בוטחת בג`ולס, סוזי ומאלפוי שיעשו עבודה טובה."

"הם צוות די טוב, לא ככה?" הנידה נטלי בראשה.

"ואנחנו נראים טוב באופן יוצא מן הכלל," נשמע קול מאחורי ג`יני. היא חייכה מעט ופנתה אל המאמן הבלונדיני המדובר.

"כן?" היא אמרה, מרימה את גבותייה.

"אימון בעשר, וויזלי," הוא אמר, העצלות בקולו במלוא כוחה. "ואת חייבת לי מאה הקפות, אז אני מציע שתגיעי מוקדם."

"אבל – אבל המכתב שלי – " היא התחילה, בוהה בו.

"נעמיד פנים שלא קיבלת אותו עדיין," הוא אמר חלקות. "מה, לא מתחשק לך לעוף?"

"שתוק – המאמן," היא אמרה, חיוך כנה מופיע על פניה.

"אלה יהיו מאה ועשר הקפות, וויזלי," הוא חייך לעברה בזחיחות. לאחר שהסתובב, הוא נעץ מבט בשאר השולחן עם "טוב – על מה כולכם מסתכלים?" לפני שצעד משם בביטחון, הבעת לעג ראויה לשבח על פרצופו החיוור.

נטלי צחקקה.

"הוא פשוט נהנה מעוינות, לא?" אמרה פווארטי, בוהה בו במבט של כבוד מלא בטינה לנוכח קור הרוח שלו.

"נהנות מקסמיו של מאלפוי?"

ארבעת הבנות פנו להביט ברון, שפניו היו אדומות לגמרי. הוא נעץ מבט מזרה אימים בהרמיוני.

"הו, תתחפף," היא אמרה בקרירות, מנערת במכוון את דפי מטאטא למכשפה ומעמידה פנים שהיא קוראת. ג`יני יכלה לראות את לסתה מתהדקת.

"את יודעת, עכשיו שאת והוא כל כך קרובים, את יכולה פשוט לעבור לסלית`רין," אחיה המשיך בזעם.

לפתע, הרמיוני עמדה על רגליה מולו, מבט זועם ומסוכן מקובע על פניו.

"הכיתי אותו פעם, רון," היא סיננה. "אני יכולה להכות גם אותך."

רון נראה מזועזע. ג`יני ידעה שהרמיוני כמעט קללה את מאלפוי בשנה השלישית שלהם ובהחלט החטיפה לבלונדיני. האיום לעשות את אותו הדבר לרון, היא הניחה, היה עלבון מהסוג הגרוע ביותר.

רק כשרון התיישב בלסת שמוטה כמו דג מחוץ למים והארי נראה המום מהארס שלה בעצמו, הרמיוני הסתובבה והלכה משם.

"קדימה," היא אמרה בחריפות לשלוש האחרות. "יש לנו אימון."

"היא נעשית יותר ויותר קוצנית בכל יום," מלמלה נטלי לג`יני כשהבנות קמו ועזבו את האולם הגדול. בחצי הדרך אל הדלתות הצטרפו אליהן ההפלפאפיות, הרייבנקלואיות, ובאופו מדהים, הסלית`רניות.

"החרא פגע במניפה, אז אין סיבה להזעיף פנים ולהתנהג כאילו שאנחנו לא מכירות אחת את השנייה," אמרה פנסי, כתשובה למבט השואל של ג`יני.

מבט אחרון מעבר לכתפה חשף בפני ג`יני חדר מלא במבטים נוקבים.

"איזה סימן טוב לתחילת הדרך שלנו בתור קבוצה מתחרה," אמרה אדריאן באי-נוחות, עינייה עוקבות אחרי מבטה של ג`יני.

"שיהיו מגעילים," אמרה מיליסנט בקרירות. "הם יתגברו על זה."

"ואם הם לא, אנחנו נקלל את כולם," הוסיפה אננדה בעליזות. היא נדמתה להנות מהאווירה העוינת לא פחות מבן דודה.

הקבוצה חצתה את אולם הכניסה וצעדה במדשאות לעבר המגרש, רובן משוחחות בעקשנות, כאילו היו נחושות לשכוח מכך שרוב בית הספר שנא אותן נכון להרגע.

למרות מצב רוחה הקודר, ג`יני לא הייתה יכולה שלא לחייך.

הן היו, בסופו של דבר, קבוצה.

דראקו חיכה להן בחדרי ההלבשה, נראה יהיר כרגיל.

"כולכן מאחרות," הוא אמר בעצלות כשהן התיישבו בחצי המעגל הרגיל שלהן מסביבו. "זה שאנחנו לא האנשים הכי פופלריים בהוגוורטס זה לא תירוץ לנוע בחבורה."

חלקן רטנו לעברו בחצי-פה, אבל ג`יני ראתה שכולן התעודדו מגישת ה`למי אכפת` שלו.

"אז," אמרה ג`ולס כשכולן השתתקו, "מה נסגר עם דמבלדור, המאמן?"

ג`יני ראתה שפרקיה אצבעותיה של הקפטנית הלבינו היכן שהן אחזו בספסל. זה לא היה סימן טוב כשעיניו של דראקו האפילו.

"אני עומד לעבור על זה פעם אחת, אז כדאי שתקשיבו טוב," הוא אמר. "קודם כל, חדר ההלבשה הזה הוא עכשיו שלנו באופן רשמי ודמבלדור עומד לדאוג לכך שהם ישופצו בצבעי הקבוצה ובקמע שלנו, שאת שניהם עוד לא בחרנו. נצטרך להחליט בנוגע לשניהם מתישהו בשבוע הבא, אז תחשבו על מה ייצג את הקבוצה בצורה הטובה ביותר. כמו כן, אנחנו אכן נשחק בגביע הבתים – " הוא נקטע על ידי סערה של תשואות ורקיעות רגליים.

"תשתקו!" הוא קרא מעל המהומה, אבל היה רמז קלוש לחיוך על שפתיו. לשאון לקחו כמה רגעים לגווע. "כן, אלה החדשות הטובות. הקפטנים האחרים לא שמחים לגבי זה, אבל אין ממש משהו שהם יכולים לעשות. אז אנחנו נשחק בקרוב מאוד. ואני מזהיר את כולכן עכשיו," הוא אמר, קולו מונמך – כולן רכנו קדימה כדי לשמוע, "הם טובים. לרייבנקלו יש מערך מצוין. וגריפינדור במסלול הבטוח לזכות בגביע הבתים השנה." הוא הצליח לומר זאת עם רק מעט בוז. "אז תתכוננו למשחקים קשים. זה אלים, וגריפינדור וגם רייבנקלו משחקים קשוח. אני יודע שחלקכן שיחקתן בנבחרות הבתים בעבר," הוא העיף מבט בג`יני, "אז תזכרו את זה בזמן שנתאמן."

הוא עצר, וג`יני ידעה שהוא מתקרב לחלק הקשה ביותר בנאומו.

"יש חדשות רעות," הוא המשיך, פוגש את המבט של כל אחת מהן בתורה. "חלקכן קיבלתן מכתבים מהמשפחות שלכן שמתנגדות לכך שתשחקו בקבוצה. דיברתי עם דמבלדור על זה, והוא אמר שאין לו יכולת להתנגד לרצונם של ההורים שלכן."

בניגוד עז לתגובתן הראשונה, החדר נשאר דומם לחלוטין. דראקו המשיך הלאה.

"עכשיו, אני יודע שחלק מכן חשבתן על לדבר עם ההורים שלכן ולשכנע אותם לשנות את דעתם," הוא אמר, מעיף מבט בג`ולס, "ואני מעודד את כולכן לנסות עכשיו. בינתיים, אין חוק שאומר שאסור לכן לצפות, ואתן לא רשמית מורחקות מהקבוצה עד שתפרשו. כל מי שחושבת שיש לה סיכוי להמשיך לשחק צריכה להישאר עד שתהיה בטוחה במאה אחוז, לכאן או לכאן."

הוא עצר לרגע.

"יש פרצה אחת," הוא אמר באיטיות. "חלק גדול מכן בגירות, או עומדות להיות בגירות. בגלל שאתן תהיו מבוגרות על פי החוק, יש לכן את הזכות להישאר בקבוצה – נגד רצונם של ההורים שלכן. דמבלדור לא יכול לעקוף את התנגדות ההורים שלכן – אבל אתן יכולות." הוא הביט בכל אחת מהסלית`רניות. כולן השפילו מבט כשהן פגשו בעיניו.

"בכל מקרה, כולן עפות הערב," הוא אמר ברכות. "זו אולי הפעם האחרונה שנתאמן כולנו יחד, אז כדאי שזה יהיה האימון הכי טוב שאי פעם היה לנו."

אחרי שתיקה רגעית, כולן החלו להריע, העצבים המרוטים שלהן משתלטים עליהן לבסוף.

"אוקיי, בנות, כולן להתלבש!" קראה סוזי מעל ההמולה.

"זה אולי היה הנאום הכי טוב של מאלפוי אי פעם," אמרה פווארטי, עוקבת אחרי ג`יני בדרכה אל הלוקרים שלהן.

"אם לא הייתי מכירה אותך, פווארטי," אמרה ג`יני בחיוך ערמומי, "הייתי אומרת שאת מתחילה לחבב את המאמן."

"איו, ג`ין!" היא יללה, סוטרת לזרועה של ג`יני. "זה מגעיל."

מחליפות קינטורים הלוך ושוב, הן התפשטו לטרנינגים ולגופיות ויצאו בעקבות מיליסנט וחנה אל המגרש.

"אני מאמין שאת בחוב של מאה ועשר הקפות, סמורה," נשמע קולו של דראקו מאחוריה. "אני מציע שתתחילי עכשיו."

"הו, תקפוץ לי," מלמלה ג`יני, אבל מספיק בשקט כך שהוא לא ישמע.

זה היה, ללא ספק, האימון הכי טוב שלהן אי פעם. כולן שיחקו חזק יותר, מהר יותר, וביותר מיומנות מאי פעם.* הרמיוני, שכנראה עדיין זעמה על רון בגלל הסיפור בארוחת הערב, הצליחה לקלוע שלוש פעמים מתוך החמש בשביל הקבוצה שלהן באופן מושלם. היא אפילו ביצעה את התרגיל האווירי הראשון שלה, אפילו שלבסוף הוחלט שהם אכן נחשבו כתמרול.

ג`יני הצליחה לא להפיל או לפספס אף מסירה או תפיסה, ואפילו הפריעה בטעות לתפיסת-סניץ` פוטנציאלית של המחפשת היריבה, בטינה, בכך שצללה ישר בינה לבין הסניץ` בזמן שרדפה אחרי הקואפל.

כשהן נחתו, אחרי ארבעה משחקים, הקפות רבות מספור וכמה כמעט-התרסקויות בגלל החשכה היורדת, דראקו רק הביט בכולן ואמר, "נפלא. פשוט נפלא. תתמתחו."

הן עשו זאת, בשקט; כולן מודעות היטב לכך שעד מחר, רבות מחברותיהן אולי יפרשו מהקבוצה לתמיד.

דראקו, מסתבר, חשב את אותה מחשבה.

"אני הולך לקחת אתכן הצידה אחת כל פעם בזמן שתתמתחו," הוא אמר להן. "אני צריך לדעת, עכשיו, מי תחזור לאימון מחר."

האווירה המפוכחת התקדרה מעט.

"בוט," הוא אמר. סוזי נתנה לידה לחיצה והבנות האחרות הנידו בראשן בעידוד כשג`ולס עקבה אחרי דראקו לקצה המגרש. כשהיא פישקה את רגליה ומתחה את זרועותיה לפינה, ג`יני צפתה בהם. ג`ולס נראתה רצינית, ודראקו קודר. אבל אחרי כמה דקות, ג`ולס חייכה ודראקו הנהן.

"אני חושבת שג`ולס כאן כדי להישאר," לחשה חנה לג`יני. ג`יני חייכה והנהנה. ג`ולס הייתה בת שבע עשרה, ולפיכך יכלה לפעול נגד רצונם של הוריה אם בחרה בכך.

עינייה של ג`יני נדדו חזרה אל ג`ולס ודראקו, בדיוק בזמן לראות, להפתעתה, שזרועו של דראקו הייתה מסביב לכתפיה של ג`ולס. אז, להפתעתה הרבה אפילו יותר, הוא הציע לה חיוך, בלי הגוון הזדוני הרגיל. אחרי רגע, זרועו של דראקו נשמטה וג`ולס צעדה אל חדר ההלבשה.

"אבוט – הנמוכה," קרא דראקו. כולן צחקו מעט כשחנה (המבוגרת יותר, אבל לא קרובה לגובה של אחותה הקטנה) נעמדה ורצה לצידו השני של המגרש.

וכך זה המשיך. ג`יני ניסתה לאמוד על טיב התגובה של כל נערה ככל שיכלה. היה קל יותר להבחין כשאלה היו הבנות הצעירות יותר, שמדי פעם פרצו בבכי. למרות ההזדהות שלה והכעס על כמה שהמצב היה לא הוגן, היא לא יכלה שלא להיות משועשעת נוכח חוסר הנוחות הברור של דראקו כשהתמודד עם חלק מהבנות. אדריאן התרגשה כל כך עד שהיא זרקה את זרועותיה סביבו והחלה למרר בבכי – ג`יני לא יכלה להחליט אם היא הייתה עצובה או מאושרת. הבעתו של דראקו הייתה מצליחה לזעזע קדוש, וג`יני צחקקה כה חזק עד שהיא החלה לשהק.

לבסוף, היא הייתה היחידה שנותרה במגרש. הרמיוני בדיוק נעלמה אל חדרי ההלבשה, נראית עייפה אך מרוצה, וג`יני ידעה שחברתה עומדת להישאר באופן ודאי בקבוצה.

"בואי, וויזלי," קרא לה דראקו. מרגישה די לא יציבה אחרי כמעט חצי שעה של התמתחות, ג`יני קמה לאט וצעדה בכבדות לאורך המגרש. היא ניסתה לא לחשוב על זה, אבל היא ידעה שהאימון הזה עלול להיות האחרון שלה עם הקבוצה.

"אז," אמר דראקו כשהיא נעמדה מולו.

"אז," השיבה ג`יני, לא מביטה בו ובוחרת במקום זאת לבחון את החישוקים בצידו השני של המגרש. "אני מניחה שזהו זה."

"יש סיכוי שההורים שלך ישנו את דעתם?" הוא שאל, לא נשמע כאילו הוא מאמין בכך בעצמו.

"כנראה שלא," היא נאנחה, מרגישה את הבטן שלה מסתובבת בכעס ובתבוסה. "אמא שלי כל כך עקשנית. ואני עדיין הילדה הקטנה של אבא. אני מניחה שאם צ`ארלי היה מדבר איתם בשבילי – אבל זה לא יקרה אלא אם כן הוא יראה אותנו משחקות."

"אז תכריחי אותו לבוא לכאן," אמר דראקו בכוח. ג`יני היישירה אליו מבט מופתע. הוא נראה רציני. "אני מתכוון לזה, וויזלי. אין סיבה שתשבי בצד ותקבלי את זה."

"למה אכפת לך כל כך?" היא שאלה בסקרנות. ראשה חזר באופן לא-רצוני אל מילותיו של בלייז.

"הוא ירצה לאמן אותך."

"כי אני לא יכול לחכות לראות את הפרצופים של אחיך ושל פוטר כשתבקיעי כל קליעה במשחק הראשון שלנו," הוא אמר בבוטות. זו לא הייתה תשובה אמיתית, אבל ג`יני הניחה שזה כל מה שהיא עומדת לקבל.

"בטח," היא אמרה. "כל קליעה."

"באמת, וויזלי – עד כמה את רוצה את זה?"

"אל תעשה את זה!" היא התפרצה, מסתובבת. "אני רוצה את זה יותר מכל דבר! תמיד רציתי לשחק! מאז שהייתי קטנה וצ`ארלי התקבל לנבחרת. אני רוצה להראות להם שאני יכולה לשחק טוב יותר מכל אחד מהם! אני רוצה – " היא עצרה כשקולה נסדק. היא לא הבינה עד כמה היא באמת רצתה את זה.

"אז תגרמי לזה לקרות," הוא אמר ברכות. ג`יני מחתה דמעה מלחיה בכעס כשהיא פנתה למעוץ בו מבט. הוא נעץ בה מבט בחזרה, וללא אזהרה תפס את כתפיה בחוזקה. מנער אותה, הוא אמר, "את יכולה לעשות כל מה שתרצי, ג`יני. כל דבר. אם תרצי אותו מספיק. את יכולה לשכנע את ההורים שלך. את חכמה – מה ילחץ על הכפתורים שלהם כך שהם יחשבו כמוך? אם את חושבת שאחיך יוכל לעזור, תמצאי דרך לשכנע אותו." הוא נדמה להבין פתאום שעינייה היו רחבות ומבהיקות, כי הוא עזב אותה במהירות וצעד אחורה.

"בינתיים," הוא אמר, קולו ענייני שוב, "תמשיכי לבוא ולצפות באימונים. את יכולה לעבוד עם גריינג`ר, פאטיל ופנסי על גרסאות לתרגיל האווירי כך שהוא לא יהיה עבירה ולהתאמן על הקרקע לבדך."

ללא מילה נוספת, הוא פנה וצעד משם אל צדו השני של האיצטדיון.

 

ג`יני צפתה בו עד שהוא נעלם אל תוך החשכה.