בקיצור: תוכנית טלביזיה עם 4 עדויות מזעזעות על אלימות משטרתית. $$$ [4365]
אל רשימת התגיות המסודרת ( <- קליק על)
אל רשימת הפוסטים המסודרת בבלוג שלי ( <- קליק על)
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
לפני זמן מה הוקרנה בטלביזיה, בערוץ "רשת" תוכנית של מיקי חיימוביץ', בסידרת "המערכת", התוכנית "משטרה בחקירה", על אלימות המשטרה ועל חוסר האונים של מח"ש בהגנה על אזרחים תמימים שנפגעים מאלימות משטרתית. בתוכנית כולה ניתן לצפות בכתובת:
אנשים כמונו, אנשים נורמטיביים. מהנדס בן 63, עורך דין צעיר, אח שכול וצעירה שסובלת ממחלה כרונית קשה. כולם קמו בבוקר ליום רגיל לגמרי, כולם הגיעו לערב מוכים חבולים ומזועזעים. כולם היו קורבן לאלימות משטרתית חסרת כל סיבה או הצדקה. מי שאמורה להגן עלינו היא מח"ש. בכל המיקרים הללו מח"ש לא ניסתה, או לא הצליחה, לחקור ולהביא לדין את השוטרים האלימים. 90% מהתלונות נסגרות ללא טיפול. רק 10 אחוזים מהתלונות שמוגשות למח"ש נחקרות לעומק. פחות משני אחוז מהתלונות מגיעות לכדי כתב אישום.
האיש מההפגנה
יהונתן בר-אור, בן 61, מפרדס חנה, אזרח שומר חוק, בעל חברה גדולה לייצור מוצרים רפואיים. בקיץ 2015 השתתף יהונתן בהפגנה נגד מיתווה הגאז. פתאום, במפתיע, התנפלו עליו שוטרים, הכניסו לו מכות, שברו לו בוהן, חנקו אותו ואז הפילו אותו על הרצפה. דחפו אותו לניידת, שברו לו את הטלפון, ואזקו אותו. הוא נעצר ללילה שלם בבית המעצר. הוא הובא לבית המשפט ושם טענו השוטרים שהוא תקף אותם, הוא היכה אותם והוא שבר להם את הטלפון. אדם בן 61 תקף חבורה של כמה שוטרים גברתנים. השופט האמין לשוטרים והאריך את מעצרו של יהונתן, ליום נוסף ואז הוא שוחרר. שלושה שבועות לקח ליהונתן להחלים מהמכות שקיבל מהשוטרים. הוא פנה למח"ש להגיש תלונה על השוטרים שתקפו. שם התייחסו אליו בשלילה. למה לקח לך שלושה שבועות להגיש את התלונה? אתה בחקירה ומח"ש אינה מטפלת בתלונות במהלך חקירה משטרתית. היו צילומים שבהם ניתן היה לראות את הקצין חונק את יהונתן (רואים בתשדיר), אך מח"ש לא זימנו את הקצין לחקירה. אחרי מספר חודשים קיבל יהונתן הודעה ממח"ש שהתלונה נדחתה בעילה של חוסר עניין לציבור. הוא מגיש ערר, ונידחה שוב. זה לא מיקרה חריג. 90% מהתלונות שמוגשות למח"ש נידחות ללא חקירה, או אחר חקירה מינימלית. 8% מהתלונות נסגרות בתירוצים כמו חוסר אשמה. רק 2% מהלנות מגיעות לכדי כתב אישום נגד השוטרים האלימים. זה מהנתונים של שלוש השנים האחרונות שבהן הוגשו למח"ש 6,320 תלונות בשנה (בממוצע) על אלימות שוטרים, תלונות שלא טופלו. ברוב המיקרים של אלימות שוטרים הפרקליטות מעמידה לדין את האזרחים שהם קורבנות האלימות, ולא את השוטרים שתקפו אותם, והשופטים מאמינים לשוטרים, ולא לאזרחים, אפילו כשיש תמונות שמראות את אלימות השוטרים, חמישה שוטרים שמכים אזרח אחד. באותה הפגנה היו עוד אזרחים שהוכו, אך לא הגישו תלונה למח"ש, ונגדם לא הוגש כתב אישום. ענת לב, שהשתתפה באותה הפגנה, ניסתה במהלך ההפגנה לברר מה קורה עם יהונתן. היא צילמה את הקצין חונק את יהונתן ואז הקצין צעק: "זוזי מהניידת!", והעיף אותה במכה אדירה, שפצעה אותה. הקצין שצולם חונק את יהונתן והיכה את ענת לב, הוא, סגן ניצב יצחק מנשי. הוא לא נחקר, והוא קודם להיות מפקד תחנת גלילות.
מח"ש
מח"ש אינה פועלת ולכן עו"ד נועה לוי, אוספת את התלונות, מקבלת את העדויות של עדי הראייה, אוספת את התמונות ואת הסירטונים, מעבירה אותן למח"ש ועוקבת אחר הטיפול בהן. בתיק של יהונתן, היא העבירה למח"ש תיק מלא ראייות. התיק, עם כל הראייות, הועבר לפרקליטות, וזו החליטה שיש לטפל בזה באמצעים משמעתיים. נעשה בירור משמעתי לקצין הזה. הבירור נעשה בלי נוכחותו של המתלונן, וללא ידיעתו. הקצין ששפט אותו זיכה אותו וקיבל את טענתו כי זו היתה הפעלת כוח סבירה בנסיבות העניין. העיף אישה קטנה במכות – זו הפעלת כוח סבירה. גם כששוטר מורשע בדין משמעתי – העונשים הם מגוחכים. יהונתן בר-אור נמצא בתהליך ארוך, שנמשך כבר שנתיים וחצי ועוד יימשך, של התגוננות מול כתב האישום השיקרי. ליתר ביטחון השוטרים השמידו את הראייות בתיק של יהונתן, ולא יועמדו לדין על שיבוש הליכי משפט.
אלשייך כראש האלימות
בשנים האחרונות ניכרת התגברות של אלימות השוטרים בטיפול בהפגנות, גאז מדמיע, כדורי גומי. יש צילומים. כשהגיעו למח"ש תלונות רבות, ניסתה מח"ש לשלוח צלם מטעמה, שיראה מה קורה בהפגנות ויצלם את אלימות השוטרים. אלשייך, המפכ"ל יצא השתולל נגד זה. הוא יצא בתקשורת בהתקפה על ראש מח"ש אורי כרמל, דרש דיון על הגבלת סמכויות מח"ש והוקם מנגנון של הגשת תלונות על מח"ש. הגורמים הפוליטיים לא יצאו לעזרת מח"ש ואורי כרמל התפטר. בהורדות ידיים בין המשטרה לבין מח"ש – המשטרה מנצחת.
העו"ד שהוכה
עו"ד אייל אבולעפיה חווה תקיפה אלימה של תומר, שוטר מתחנת גבעתיים. הוא הגיש תלונה למח"ש וזו, כרגיל, נסגרה מחוסר עניין לציבור. יום אחד כשעמד אבולעפיה על כביש צדדי בגבעתיים ודיבר עם חבר, הגיעה ניידת משטרה, ממנה יצא השוטר תומר להגיש תלונה עליו על הפרעה לתנועה. אבולעפיה התחיל להתווכח איתו והשוטר איים עליו במכות והביא אותו לתחנת גבעתיים. שם הוא נאזק, נעצר, וקיבל מכות מן השוטרים. הגיע קצין שהפריד בין הניצים, שיחרר את אבולעפייה מן האזיקים ושיחרר אותו הביתה עם קנס של מאה שקלים, על חציית כביש שלא כחוק. אבולעפייה פנה למח"ש ונענה שבנסיבות העניין והקושי להגיע לחקר האמת התלונה נדחית. אבל אבולעפייה הוא עו"ד, תבע את המשטרה בתביעה אזרחית, וזכה לפיצוי, 31 אלף שקל. מי ששילם את הפיצויים היה אוצר המדינה ולא השוטרים שהיכו אותו. אבולעפייה החליט להתמחות בתיקים של אלימות משטרתית והוא מייצג כמה אזרחים שחוו אלימות משטרתית, ומח"ש לא טיפלה בתלונתם.
השוטר שמאשר
בתוכנית רואיין גם שי לוי, ששירת שש שנים כבלש במשטרה. הוא סיפר שבעיני השוטרים מח"ש היא האויב, שלא בא לגלות את האמת אלא בא לפגוע בשוטר. הרמה של חוקרי מח"ש מאוד נמוכה. הם לא מבינים מה זאת משטרה. במשטרה לא ממש "סופרים" אותם. גם אבולעפייה אמר שהחקירות של מח"ש מתבצעות בצורה עלובה, וחוקרי מח"ש מקבלים את דברי השוטרי כתורה מסיני ואינם מנסים באמת לחקור אותם ולהגיע לחקר האמת. למח"ש יש הרבה מאוד תיקים עם תלונות, ומעט מאוד חוקרים. אבל לוי מודה שהמשטרה לפעמים טועה, ואז יש למשטרה בעייה לטפל בטעויות שלה, כמו בסיפור הבא:
המכונית שפורקה בפטישים, עם הראש של הנהגת
מרגריטה שולמן, צעירה בת 26 מאשקלון, נסעה יום אחד במכוניתה אל העיר, יחד עם בן זוגה. לפתע חסמו אותם כמה כלי רכב לא מסומנים. מהם יצאו שמונה אנשים, לבושים אזרחי, עם פטישים בידיהם, ורצו למכונית. אלה היו שוטרי בילוש מוסווים, שקיבלו ידיעה מודיעינית שבמכונית יש סמים. הם לא הזדהו, אלא החלו לנפץ את חלונות המכונית בפטישים שבידיהם. היא ניסתה להגן על ראשה בידיה. אז הם משכו את ידיה אחורה והיכו עם פטיש בראשה. אחר הם טענו שהם לא פגעו בה, אלא זאת זכוכית שנםלה עליה ופצעה אותה. הבלשים התעלמו מפציעתה וחקרו אותה על שימוש בסמים. תוך כדי החקירה הם המשיכו לשבור את המכונית ולפרק אותה לחלקים, כדי למצוא בה סמים מוסתרים. קרעו את הכל ושברו לרסיסים – ולא מצאו כלום. בסוף היא הועברה לבית החולים שם גילו אצלה שבר בגולגולת "מרסיסי זכוכית". מרגריטה הגישה תלונה למח"ש, והתלונה נמצאת בבירור מתמשך, ושום דבר אינו קורה. היא הגיעה לכנסת כדי לספר את סיפורה המזעזע. ואז התעוררה מח"ש לחקור את השוטרים הפוגעים, שנתיים לאחר האירוע. התשובה של כולם היתה "לא זוכר, לא יודע". מח"ש החליטה לסגור את התיק, שכן סיכויי ההרשעה בתיק אינם סבירים. צילום של ראש פצוע, שבר בגולגולת בצורת ריבוע של פטיש – זאת לא הוכחה. ענת תובעת את השוטרים שפצעו אותה בתביעה אזרחית.
הבן שנרצח ע"י השוטר ששומר על זכות השתיקה
חאלד אל ג'עאר, ב 48 מרהט, אב לשמונה. שירת במשמר הגבול שמונה שנים ואיבד את אחיו במלחמת יום הכיפורים. לפני שלוש שנים התלונן חאלד במשטרה על פעילות חשודה, אולי סחר בסמים, בבית הספר שמול ביתו. הוא הציע למשטרה להשתמש בביתו כמוקד לפעולה נגד סוחרי הסמים. השוטרים ערכו פשיטה על בית הספר. סמי, בנו בן ה-22 של חאלד ניקלע לפשיטה, כיון ששהה באותו זמן בבית הספר. השוטרים אסרו אותו ואזקו אותו. חאלד בא למקום וניסה להסביר לשוטר שהוא זה שהזמין את השוטרים וכי זה בנו, שאין לו קשר לסמים. השוטר היכה את חאלד באקדח, איים עליו באקדח וציווה עליו להסתלק מהמקום. במקום נוצרה מהומה וסמי, שרוסס בגז פילפל ניסה להסתלק מהמקום. כשהוא הגיע לחצר ביתו ירה בו השוטר מרחוק והרג אותו. השוטרים שהרגו את סמי תפסו את חאלד, עצרו אותו והכניסו לו מכות. הם הפעילו עליו את הטייזר ושברו לו את היד. שוטר אחד דרך לו על הראש ואמר: "רק אחד מת. הלוואי והייתם כולכם מתים". מח"ש החלה לחקור כבר למחרת, אבל השוטרים תיאמו ביניהם עדויות ברשת הקשר המשטרתית. תיאום עדויות הוא דבר נפוץ במשטרה, כפי שמודה שי לוי. מח"ש גילתה מי השוטר שירה בסמי, אבל הוא טען שהוא לא ירה בכלל. כשהתברר לו שיש ראייות שהוא ירה, טען השוטר שהוא ירה באוויר. כשהתברר לו שיש צילום שלו, טען השוטר שהכדור ניפלט לו מנשקו. השוטר סירב לעשות שיחזור, בטענה שהוא חושש מניקמת דם וכך החקירה נתקעה ולא התקדמה. כל השוטרים המעורבים בפרשה שיקרו, כדי להגן על חברם והתיק ניסגר, מחוסר ראיות. המפקדים של השוטר נתנו לו תמיכה מליאה והוא הוחזר לשירות ולהחזקת נשק. חאלד פנה לבג"ץ בעתירה נגד המשטרה, שממשיכה להחזיק את השוטר שרצח את בנו בדם קר.
מסקנה
לא כל השוטרים הם אלימים. כל האינטראקציות שהיו לי ולאישה שאיתי עם שוטרים, הללו היו תמיד טובים ומעניקים עזרה. אבל 6,320 תלונות בשנה, כשניתן להניח שמעט מאוד אנשים מעיזים להתנפל על שוטרים כדי להכות אותם – סימן שיש בסדר גודל של 6,000 שוטרים אלימים, שמשרתים במשטרה וגם המפכ"ל אלשייך וגם חבריהם נותנים להם גיבוי מוחלט. לפיכך עדיף שלא להתקרב לשוטרים ולמקום שיש בו שוטרים. ואם כבר נקלעתם לאינטאקציה עם שוטר, תהיו רכים מחמאה. אל תתווכחו איתו. תגידו לו בהכנעה: אתה צודק, אתה צודק.
לא מדובר על הגשת תלונה בתחנת משטרה. זה עובר בד"כ בשלום. אבל כן מדובר על הזמנת ניידת לטיפול באירוע קשה. יש סיכוי, אומנם קטן, שהשוטרים יפנו נגדכם, ולא נגד הביריון, או השכן, שפגע בכם, וכבר היו דברים מעולם.
מצלמות גוף
אלה היו סיפורים של אלימות שוטרים כנגד אזרחים תמימים לבנים. האלימות של השוטרים נגד אתיופים, כמו דמאס פיקדה, היא סיפור שיצא לתקשורת מזמן.
בעקבות ריבוי התלונות נגד אלימות משטרתית, הוחלט לצייד את השוטרים במצלמות גוף, שיתעדו את מה שקורה, יהוו אמצעי מרסן לשוטרים, אמצעי מרסן לאזרחים שתוקפים את השוטרים, והוכחה לחפותם של השוטרים כשהתלונה אינה מוצדקת.
זאת היתה תמצית קצרה של תוכנית הטלביזיה הנ"ל. מומלץ מאוד לצפות התוכנית כולה (51 דקות). תתרשמו בעצמכם, תראו את הסיפור בשלמותו - ותפנימו. באותה כתובת יש עוד תוכניות של "המערכת" שכדאי לכם לצפות בהן.
עוד
אם אינכם זוכרים את מה שקראתם מזמן, אני ממליץ בפניכם לשוב ולקרוא את היום הפגנת עולי אתיופיה; אורלי לוי אבקסיס בכתובת:
מאמר ש-891 איש כבר קראו אותו.
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 762,892 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
תגובות
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 500 מילים).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
תגיות
את רשימת התגיות מסודרת לפי מספר הפוסטים תוכל לראות אם תרדו למטה.
את רשימת התגיות מסודרת לפי סדר אלפאבתי, ניתן כאמור לראות בכתובת:
חיפוש מאמר, או נושא, בשדה "חפש בבלוג הזה", בפינה הימנית העליונה של החלון הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
תגיות: אוי לנו מן הביורוקרטיה, משטרה, אלימות משטרתית, רוני אלשייך, מח"ש, אתיופים, טלביזיה, מיקי חיימוביץ', סמים, ערביי ישראל, בדואים,