(לפני הכל, אני חייבת להגיד שהשיפ הזה מדהים ושאף אחד לא ישכנע אותי אחרת)
לאחר ההקדמה הנחוצה: היי! אני מפרסמת היום את הפיקצר הזה, ומחר בערב אפרסם כנראה עוד. הסיבה לכך היא שבראשון בלילה אני טסה לפולין, ולכן לא תשמעו ממני בכלל לשבוע (אז סליחה על כל הרשומות שבטח אגיב עליהן באיחור).
לפרטים:
פאנדום: ה"פ
שיפ: נתתי להם להתברבר קצת עם אחרים, אבל דראקו/בלייז.
ז'אנר: הומור, קצת רומאנס
דירוג: PG-13 חזק, על איזכורי מין מעטים
תקופת זמן: HBP
אורך: 2,104 מילים
הערות: כמו שחלקכן בטח יודעות, בסצינת המיון בספר הראשון כתוב: "...כשברקע נהפכה 'זאביני, בלייז' לתלמידה בבית סלית'רין.'' ואז כמובן, בשאר הסדרה בלייז הופכת באורח פלא לגבר, וכך הדמות מופיעה ברוב הפאנפיקשן בפאנדום. רולינג אמרה שזו טעות שלה, אבל ברור שמעריצי-בלייז וסתם קוראים קטנוניים עשו מזה חגיגה שלמה. ובכן, מצאתי כמה תיאוריות קונספירציה די הזויות בנושא. אחת היא שזו הדרך של רולינג להכניס את נושא הטרנסג'דריות באופן סמוי לספרים; אחרת היא שבלייז הוא סוג מיוחד של ויליה, ולכן יכול לשנות את המין של שלו כאוות נפשו (והאהובה עליי: הוא/היא מחליףה מין בכל פעם שהוא/היא מתעטש/ת). בקטע הזה השתמשתי בתיאוריה פשוטה יותר - בכל ירח מלא בלייז נהפך לבחורה במשך שבוע. Image may be NSFW.
Clik here to view.
נכתב לדראבליות גאווה ואתגרים בקומונת Fanfiction 2015.
טיזר: "ראשו נורה מעלה. ''יכולתי להשיג אותו אם הייתי רוצה!'' הוא אמר בתוקף. ''הייתי יכול להשיג כל אחד!''
הנערה חייכה בשביעות רצון. ''אתה מוכן להתערב על זה?''"
מקווה שתהנו,
לורה Image may be NSFW.
Clik here to view.
~
''שמונה.''
דראקו הביט בבלייז בתדהמה.
''זה רק כי את בגוף של אישה, נכון? כלומר, אין סיכוי שאתה באמת חושב – ''
''הוא שמונה. הוא אולי וויזלי חמום מוח, והאינטליגנציה שלו עומדת בספק, אבל העיניים... והידיים הארוכות האלה, והכתפיים הרחבות... מבנה השומר, אתה יודע.'' בלייז בהתה באופק בחולמניות. ''ואני חייבת להודות, אני סקרנית לדעת כמה מתוך המטר תשעים שלו מכוסה בנמשים.'' חיוך זדוני עיקל את שפתיה.
דראקו המשך להביט בחברו הטוב בזעזוע.
''זה בגלל הזמן הזה בחודש, זאביני. אין סיכוי ש – ''
''אני מבטיחה לך, גם כשאחזור להיות בחור עדיין אמצא את הג'ינג'י הזה מושך. תסתכל על אחותו. אין ספק שזה עובר במשפחה. ואתה יודע מה אומרים על בחורים גבוהים.''
פניו של דראקו קיבלו גוון מעניין למדי של ירוק. בלייז נאנחה. ''דרייק, בייב, אתה כולא את הליבידו שלך. תשכח לרגע מאיבת סלית'רין-גריפינדור, בסדר? ראיתי איך אתה מסתכל על פוטר.''
''מה – את – אני לא הומו!''
היא חייכה. ''איזו סיבה אחרת יש לכך שלא זיינת אותי עדיין?'' היא סידרה את חזייתה בהדגשה. ''בצורתי הנשית, כמובן.''
''זה מוזר מדי,'' הוא ענה בזעף. ''העיניים שלך נשארות אותו דבר גם כשאתה אישה.''
היא גלגלה את העיניים המדוברות. ''זו לא בושה לאהוב בנים, דראקו. אני מתכוונת, תסתכל עליי – אני עושה בנים, בנות, בכל זמן בחודש.'' היא קרצה. ''וחוץ מזה, קשה לפספס שיש לך משהו אל הילד ששרד.''
דראקו שילב את ידיו בעקשנות והביט בשלג היורד על גגות הבתים בהוגסמיד. הוא לא נמשך לפוטר. הוא לא.
בלייז החליטה לנסות טקטיקה שונה. ''תראה, העובדה שפוטר לעולם לא ירצה אותך לא אומרת ש – ''
ראשו נורה מעלה. ''יכולתי להשיג אותו אם הייתי רוצה!'' הוא אמר בתוקף. ''הייתי יכול להשיג כל אחד!''
הנערה חייכה בשביעות רצון. ''אתה מוכן להתערב על זה?''
***
בלייז לא אהב להפסיד, מה שהפך את ההתערבות למושלמת.
ההסכם בינו לבין דראקו היה ברור: הראשון שיצליח לפתות גריפינדורי יהיה המנצח. לא שהיה להם פרס אמיתי להתחרות עליו – חוץ מכבוד סלית'רני, וליטוף קטן על האגו, כמובן.
דראקו, לאחר התגרויות חוזרות ונשנות מבלייז – שהיה אפילו יותר חסר רגש בתור אישה – הסכים לסמן את פוטר כמטרה. ''אבל רק כדי להוכיח לך שלא ניתן לעמוד בפניי,'' הדגיש הבלונדיני, זוקר את סנטרו בהתרסה.
''ברור,'' אמר בלייז בחיוך קטן. בהיותו מנוסה יותר (עם שני המינים) הסכים לקחת על עצמו משימה קשה יותר: רונלד וויזלי.
הבחור היה סטרייט כמו סרגל, אבל גם בחורות גרמו לו לאי-נוחות מובהקת ולמילמולים נוסח "צריך ללכת... ג'יני ודין לבד ביחד...'' (מה שתרם רבות להפצת השמועה שוויזלי ג'וניור איבדה את בתוליה לתומאס באחד ממחסני השיקויים של סנייפ. בלייז ידע בוודאות שזה לא נכון, לאחר שפגש את תומאס בבר הומואים בלונדון המוגלגית בקיץ, והאחרון העניק לו וידוי שיכור על כך שוויזלי רק עוזרת לו להישאר בארון – המסכן היה דלוק על שיימוס פיניגן מהשנה הראשונה). אפילו את הקרבה המועטה שיצרה מלמולים כגון אלו ניתן היה להשיג לעיתים רחוקות, מאחר שהג'ינג'י המנומש הלך לכל מקום יחד עם פוטר וגריינג'ר, שהיוו את ההגדרה המושלמת ל"ילדים-טובים-הוגסמיד".
כאן נכנס לתמונה שיקוי תאווה מסוים (שהכיל שערה שחורה מראשו של הילד-שצריך-היה-להיזהר-יותר), שהוכנס באמצעות לחש מסובך אל דפי הספר של גריינג'ר. בלייז צפה בשביעות רצון בדלת הספרייה נפתחת בטריקה ובהרמיוני סמוקת-פנים רצה אל מגדל גריפינדור.
השטח פנוי. בלייז שרק בעליצות בעודו מתקדם אל האגם, במקום שבו חיכה רון וויזלי תמים למדי לשני חבריו, שהיו עסוקים באותה העת במרדף נואש דמוי חתול-ועכבר במסדרונות בית הספר.
המדשאות היו ריקות באופן כמעט מחשיד, אבל רון לא שם לב לכך. נדמה כי השמועה על הרמיוני המשחרת לטרף לא הגיעה לאוזניו המנומשות – הוא שכב על גבו והתבונן בעננים, משוכנע שהענן שבדיוק חלף מעליו נראה כמו ביצת עין.
''ובכן, שלום לך, גזרזר מהמם שכמותך.''
רון מצמץ.
בלייז זאביני – האיש, האישה והתעלומה – התיישב לידו בטבעיות. ''מה אתה עושה כאן לבד?''
רון התרומם לישיבה, משפשף את עורפו במבוכה. מה הסלית'רני רצה ממנו? ''אה, אני אמור להיפגש עם – ''
''פוטר וגריינג'ר? לא הייתי מחכה להם בנשימה עצורה,'' אמר זאביני בקלילות, מתקרב אל רון הלא-מודע שהתאמץ לא להאדים. ''הם... עסוקים.''
''עסוקים? הכל בסדר? אולי כדאי שאלך לבדוק – ''
''ששש, רון-רון,'' לחשש זאביני, שהתקרב אל רון כל כך עד שכמעט ישב בחיקו. ''לא היית מעדיף להישאר כאן איתי?''
''אגפמשל,'' מלמל הג'ינג'י.
בלייז תפס בקווצת שיער כתום ופיתל אותה סביב אצבעו. ''האיטיות שלך כזו סקסית,'' הוא גרגר.
''אההה...''
הסלית'רני חייך. זה עומד להיות כיף.
***
הארי פוטר היה משוכנע למדי שהוא מיצה את החלק הזה בחיים שלו – החלק שבו קוסמים או מכשפות רבי עוצמה ומטילי אימה רודפים אחריו עם ניצוץ של טירוף בעיניים. הוא אפילו חשב שהוא פיתח מיומנות מסוימת כדי להתמודד עם מצבים כאלה.
אבל הפעם זו הייתה הרמיוני.
הילד ששרד לא חשב שיקראו לו כך לעוד הרבה זמן.
הארי האיץ את ריצתו הנואשת, מחליט לקחת את הפנייה הבאה ימינה כדי לנסות להגיע למעבר סודי שרק הוא ידע על קיומו. הוא העיף מבט מעבר לכתפו, ליבו כמעט עוצר למראה הברונטית הנחושה שהמשיכה לרוץ אחריו בעקשנות.
ראשו דהר אפילו מהר יותר מרגליו. זו חייבת להיות מתיחה. איזו קללה ממדור הספרים המוגבלים, או שיקוי – הוא כמעט עצר כדי לדפוק את ראשו בקיר בתסכול. ברור שזה שיקוי. מי חוץ מהסלית'רנים ירצה לגרום להרמיוני לרדוף אחרי ברחבי מסדרונות בית הספר?
הפינה המיוחלת הלכה והתקרבה. רק עוד עשרה מטרים – שבעה –
לפני שהספיק להבין מה קורה, יד חיוורת הושטה מאחורי שטיח קיר דהוי ומשכה את הארי חסר הנשימה אל הגומחה שמאחוריו.
באפלה הפתאומית נותר לו רק לנסות להבין מי היה המושיע שלו. האדם הלא מזוהה אחז בו בידיים מחוספסות, וזרועותיו היו בעלות שרירים גמישים, מוארכים. נשימותיו הכבדות, ויותר מכך החזה השרירי שנלחץ אל גבו של הארי, עזרו לו לבסס את העובדה שזה היה בחור. הבושם שנדף ממנו ומילא את החלל הקטן היה מוכר באופן מתסכל, אבל הארי לא היה מסוגל להעניק לו שם.
צחוק נמוך מילא את אוזנו, ואחרי כמה שניות שבהן הבל הפה הקריר השתהה על צווארו פלט הארי לפתע, ''אתה!''
''אני מעדיף 'סקסי' או 'אליל מין שאין לעמוד בפניו', או לחילופין גניחות לא קוהרנטיות – אבל אני מניח שגם זה בסדר,'' השיב דראקו מאלפוי, חיוך זדוני מעקל את שפתיו – הארי ידע זאת מפני שהן נחו על צווארו.
''אתה – רד ממני!'' הגריפינדורי ניסה להיאבק באחיזתו, אך ללא הועיל.
''הארי, תרגע,'' לחש הבלונדיני, ידיו משוטטות על פלג גופו העליון של הארי שחדל להיאבק וקפא במקומו. ''הרמיוני משחרת לטרף שם בחוץ. אתה באמת רוצה לקחת את הסיכון?''
''ממתי אתה קורא לה הרמיוני?'' הצליח הארי לפלוט מבעד ללסתו החשוקה בחוזקה.
דראקו צחק צוחק רך. ''בערך מאותו הזמן שהתחלתי לקרוא לך הארי.'' בתנועה אחת מהירה הסלית'רני סובב אליו את הנער שחור השיער. עיניו של האחרון התרגלו לאפלה מספיק כדי לראות את המבט בעיניו של אויבו: משהו בער שם. הייתה בהן את הנחישות שאליה הארי היה רגיל, אבל גם משהו אחר, משהו שסקרן והרתיע אותו בו זמנית. ניצוץ מסוים, שהתלקח גם בעינייה של הרמיוני כשאיתרה אותו בחדר המועדון לפני כחצי שעה.
לאחר רגע, הוא הבין.
''מאלפוי, אל – '' הארי נקטע בצליל מופתע שנפלט מגרונו שלו. ''מה אתה עושה?!''
''מנסה לשמור עלייך בחיים בכך שאשאיר אותך כאן, איפה שאתה בטוח.'' הסלית'רני המהם כנגד צווארו של הילד-שנשאר-בחיים-עד-כה. סימן אדום עיטר את עורו הבהיר, ושפתיו ושיניו של דראקו נדדו מעלה אל מתחת לאוזנו. ''קדימה, הארי. אתה מעדיף אותי, או את המכשפה המטורפת שם בחוץ?''
הארי בלע את רוקו, מה שרק גרם ללשונו של הנער האחר ללחוץ על צווארו בעיקשות גדולה יותר. דראקו, מרוצה מעצמו להחריד, החליק את ידיו אל מותני המחפש הצרים של הגריפינדורי.
התנועה הקטנה הזו הצליחה איכשהו לפזר את הערפל מעל מחשבותיו של הארי, ומענה לשאלה של דראקו נחת בעוצמה אל תוך ראשו.
***
''אני לא מאמין שהוא בחר אותה על פניי!'' יילל דראקו, קובר את פניו בכרית הסאטן השחורה שסיפק לו חדר הנחיצות. לפחות החדר לא אכזב אותו.
''הפוץ הקטן,'' הנהן בלייז בהסכמה, מלטף את שיער הפלטינה של הנער האחר. ''הייתי בוחר אותך על פני גריינג'ר בכל יום.''
''זו לא חוכמה.'' דראקו משך באפו, מרים עיניים אפורות דומעות אל חברו הטוב. ''כמעט כל אחד היה בוחר אותי על פני גריינג'ר. חוץ מאולי בנשף של השנה הרביעית. היא באמת נראתה די שווה אז...''
''הייתי בוחר אותך על פני וויזלי בכל יום,'' הציע בלייז, פניו מרצינות.
דראקו הביט בו, עיניו פעורות לגודל של שתי אוניות. ''אתה באמת מתכוון לזה?'' הוא משך באפו שוב בחוסר החלטיות. ''רגע, על איזה וויזלי אנחנו מדברים?''
''הייתי בוחר בך הרבה לפני כל וויזלי, בחור או בחורה, שנמצאים על הפלנטה.'' הבהיר בלייז, אצבעותיו משתהות בשיערו הבלונדיני של חברו.
''ובכן, הגלימות של רונלד בנשף היו די מזוויעות. ושלי היו יוצאות מן הכלל,'' המשיך דראקו בקו המחשבה הקודם, מתרומם על מרפק אחד מרביצתו על הספה.
בלייז חייך. ''אתה צודק, שותף לפשע. עכשיו תיקח כמה נשימות עמוקות ותירגע. כמעט הצלחתי להרוס לך את התסרוקת בלי שתשים לב.''
''באמת?!''
בלייז הנהן. דראקו חזר לקבור את פניו בכרית בייאוש.
נפלא, אידיוט שכמוך. פשוט נפלא. בניסיון לתקן את מה שעשה, בלייז רכן ללחוש באוזנו של הבלונדיני. ''היי, דרייק. נחש מה?''
''מה?'' השיב דראקו אל תוך הכרית, קולו מעומעם אך מתוסכל ללא ספק.
''וויזלי לא זרם איתי,'' הודה בלייז במעט מבוכה. ''אז טכנית, לא הפסדת בהתערבות.''
דראקו קפץ לישיבה, כמעט מתנגש בבלייז שרכן מעליו. הוא היישיר את עיניו האפורות לעיניים הירוקות של הנער האחר – מה שלא היה קשה מאחר שהפרידו בין פניהם מילימטרים בודדים בלבד. ''אבל גם לא ניצחתי,'' אמר דראקו לאט, מעביר את אגודלו על שפתו כמו שעשה בכל פעם שהיה מודאג.
בלייז התקשה לחשוב על מענה להצהרה הדי-נכונה הזו; הוא היה עסוק בבהייה בשפתיים החיוורות מתחת לאצבעו הדקה של דראקו. האחרון בלע את רוקו כשהבחין בכך ושמט את ידו מיד, סומק בהיר פורח בלחיו. השתיקה התמשכה, נעשית מתוחה יותר ויותר.
''אתה יודע מה?'' מלמל בלייז לבסוף, ידו נשלחת לסנטרו של חברו הטוב ביותר, והרים את פניו כך שמבטו העז יפגוש במבט השואל. ''למי אכפת מוויזלי ופוטר.'' הוא לחש, שפתיו מרפרפות על שפתיו הפשוקות קלות של דראקו, אנחה חלושה בוקעת מפיו של אחד מהם כשבלייז העביר את לשונו על שפתו התחתונה של דראקו – הם לא ידעו מי מהם השמיע את הצליל, ולא היה יכול להיות להם פחות אכפת.
''אתה בטוח?'' שאל דראקו בקול נמוך כשהם התנתקו כדי לנשום, ואצבעותיו של הנער כהה השיער פרמו לאט את כפתורי חולצת בית הספר שלו.
בלייז הנהן, תוקף את צווארו של דראקו ומנצל את הפתעתו הרגעית כדי לרתק אותו ביסודיות אל הספה שמתחתם. ''שיזדיינו הגריפינדורים והגאווה שלהם,'' הוא מלמל, ידו מלטפת את שרירי הבטן החיוורים והקשים של הבלונדיני. ''אני מעדיף את הבחורים שלי עם קצת כבוד סלית'רני.''