בקיצור: האלפיון העליון. לא תיאוריה כלכלית. הסבר לאן החיים שלכם הולכים. $$$ [3305]
- 261 איש כבר קראו את המאמר הזה -
אל רשימת התגיות המסודרת ( <- קליק על)
אל רשימת הפוסטים המסודרת בבלוג שלי ( <- קליק על)
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)זה הסיפור להיום. אם זה מוצא חן בעיניכם, תבואו גם מחר. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יחכה לכם סיפור חדש.
הנושא שאני רוצה לדון בו היום, התיאוריה של פיקטי, הוא אולי הנושא הכי חשוב, אולי חשוב יותר מכל הנושאים האחרים שדנתי בהם עד היום בבלוג שלי. אולי קראתם על פיקטי בעיתון, ואולי עברתם הלאה, משום שזה דיון כלכלי, נושא שאינכם מבינים בו דבר ואינכם מתעניינים בו. אז בכ"ז – תקראו ותפנימו.
במידרון
החברה בעולם המערבי מידרדרת במידרון. החברה שלנו צועדת לקראת אי-שיוויון אדיר בין העשירים, והכוונה לעשירים מאוד, לבין כל יתר האזרחים בחברה. זה קורה בישראל. זה קורה בארה"ב וזה קורה בכל מדינות המערב. בשלושים השנים האחרונות הפער בין העשירים מאוד לבין כל יתר האנשים הולך וגדל באופן ברור. הפוליטיקאים מנסים לשכנע אותנו ב"תיאורית החילחול": אם נקטין את נטל המס על העשירים, זה יגדיל את הצמיחה במשק והכסף הזה יחלחל למטה ויגדיל את ההכנסות של כל האזרחים - שיזכו בעבודה בזכות העשירים, וייצרו את המוצרים שהעשירים יקנו. תיאורית החילחול נשמעת הגיונית. אבל בדיקה של כל הסטטיסטיקות, הסטטיסטיקה על התפלגות השכר של השכירים במשק, התפלגות ההכנסות של כל האזרחים, התפלגות הבעלות על רכוש – בדיקה כזאת מראה איך העושר הולך ומתרכז אצל העשירים, אצל העשירון העליון, אצל המאיון העליון – אצל האלפיון העליון, אצל פרומיל אחד מן האוכלוסיה. והמדובר לא בתהליך שנחלש, אלא בתהליך שהולך ומתחזק. "בעלי ההון מתעשרים מהר יותר מאלה שהכנסתם מבוססת על עבודה" אומר פיקטי, שעליו נרחיב את הדיבור בהמשך. התופעה היא שמי שעובד – איננו מתעשר. מי שיש לו מנייות של החברה – אינו מתעשר. מי מתעשר? מי שמנהל את החברה, מי שיושב בדירקטוריונים שלה, מי שיש לו בעלות על החברה. התשואה על ההון גדולה יותר מקצב הצמיחה הכללי. עבור בעלי הון גדול במיוחד, התשואות גדולות עוד יותר, מה שמוביל לריכוזיות עושר גדולה אף יותר. כלל ההכנסות של כל האנשים במדינה הולך וגדל רוב הזמן, אבל כל הגידול הזה הולך בעיקר אל האלפיון העליון. כל יתר האזרחים נהנים רק מעט מאוד מן הגידול בתל"ג, מן הגידול בהכנסות. מסתבר שהתהליך הזה אינו מעודד את הצמיחה, אלא להיפך. בתהליך הזה מעמד הביניים הולך ונשחק. רוב האנשים במעמד הביניים הכנסותיהם יורדות, ומתקרבות להכנסות של העשירונים התחתונים. רק מעטים הכנסותיהם עולות – והם מתקרבים לעשירון העליון. ומעמד הביניים הוא זה שאחראי לצמיחה. אנשים במעמד הביניים הם אלה, שאם יש להם יותר כסף – הם הולכים וקונים יותר. העשירים, אם יש להם יותר כסף, כבר אינם משתמשים בו לקניות.
תיגמול
האם ראוי שהחברה, כלומר המדינה, תטיל מיסוי גבוה, כלומר תגזול חלק נכבד מהכנסותיהם של האנשים שמרוויחים הרבה? מס ירושה, מס הכנסה גבוה, מס מותרות – על בעלי ההכנסות הגבוהות? באוכלוסיה ישנן שש קבוצות של משתכרים: העובדים הרגילים, המומחים הגדולים, המנהלים, בעלי המנייות הקטנים, היזמים והטייקונים. העובדים הם אלה שמייצרים את המוצרים שמביאים את ההכנסות. היזמים הם בעלי הרעיונות שמקדמים את הכלכלה. המומחים הם אלה שמקדמים את החברות שבהן הם עובדים, או להן הם מיייעצים, שלוש קבוצות אלה הן הפרודוקטיביות. המנהלים מקבלים משכורות של מיליוני דולרים, כאשר תרומתם לכלכלה היא שולית, ולרוב לתיגמול שלהם אין שום קשר לתוצאות שהם מביאים לחברות. הטייקונים, נוטלים הלוואות מהבנקים, קונים את החברות – ומרוויחים עליהן הון עתק. בעלי המניות הקטנים זוכים לדיבידנדים על מניותיהם, שהם חלק קטן ממה שמגיע להם, כי הרוב הלך למנהלים ולבעלי השליטה. בדרך הזאת עובר ההון מידי כלל האזרחים אל העשירים מאוד. כפי שכתבתי בכותרת "העשיר יתעשר והדל ידולדל". כך אנו מתקדמים אל המצב שהיה ברוסיה הצארית ובמערב אירופה הפיאודלית. כמעט כל האנשים עובדים קשה וחיים בעוני - ומיעוט זעיר חי חיי עושר מדהים. "העשירים יהיו עשירים ביותר, ולמשפחות הרגילות לא יישאר כמעט דבר", כך מתנבאים הכלכלנים עמנואל סאאז וגבריאל זוקמן, שהלכו ובדקו את הדברים בעיקבותיו של פיקטי. מי הוא פיקטי?
פיקטי
פרופ' תומס פיקטי (Thomas Piketty), כלכלן צרפתי, פירסם את התיאוריה שלו בשנת 2014 בספרו "הון במאה ה-21". בספר הזה הוא הוכיח את קיום התהליך הזה בעזרת טבלאות סטטיסטיות מפורטות. הספר עורר התרגשות גדולה בעולם. אבל כל הכלכלנים בעולם, למדו במחלקות לכלכלה בכל האוניברסיטאות במערב, את התיאוריה של "היד הנעלמה של השוק החופשי", שאמורה להסדיר כל בעייה ללא צורך בהתערבות ממשלתית. לכן כל הכלכלנים וכל הפוליטיקאים הימניים – כולם יצאו נגדו בחריפות וקראו לו "מרקסיסט". פיקטי איננו מרקסיסט. הוא אינו קורא להלאמת כל אמצעי הייצור, כפי שמרקס דרש. פיקטי קורא לשינוי המדיניות הכלכלית של הממשלה, להעלות באופן דראסטי את המסים על העשירים, ולהגדיל את תשלומי ההעברה, כלומר את מה שהמדינה נותנת לאזרחים. הספר של פיקטי זכה להצלחה פנומנלית, ודבריו עוררו ויכוחים ערים בתקשורת – אבל שום דבר לא קרה מעבר לזה. כל הפוליטיקאים קשורים עם בעלי ההון, שתומכים בהם, תורמים להם כסף לצורך תעמולת בחירות, גם בבחירות המוקדמות וגם בבחירות הכלליות. לכן הפוליטיקאים, גם בישראל וגם בארה"ב, אף פעם אינם פועלים כנגד בעלי ההון.
כמה דוגמאות לתהליך שפיקטי מדבר עליו. המאיון העליון בארה"ב: בשנות השבעים היה הנתח שלו מההכנסה הלאומית כ-10%, ארבעים שנה אח"כ הנתח שלו הוא כ-25%. חישובים מראים כי 58% מפירות הצמיחה של ארצות הברית ב-30 השנים האחרונות הגיעו למאיון הזה. האלפיון העליון בארה"ב: חלקו בעושר עלה מ-7% בשנות השבעים, ל-22% בשנת 2012, ועוד היד נטויה. והדברים הם דומים, גם בצרפת, שפיקטי עסק בה וגם בישראל, שמאז 1977.
העתיד
האם יוכל התהליך הזה להימשך עוד ועוד? המחאה של קיץ 2011 בישראל ותנועת Occupy Wall Sreet בארה"ב, הן דוגמאות של התנגדות עממית להתרכזות העושר בידי המעטים. אבל אנשי הימין הצליחו למוסס את שתי המחאות הללו – והשיירה ממשיכה בדרכה. יש הטוענים שהדבר יגיע לכלל התפוצצות, כמו המהפכה הצרפתית, כמו המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, וכמו המהפכות במזרח אירופה שמוטטו את הגוש הסובייטי - כאשר למיליוני העובדים המנוצלים יימאס. אבל התופעה של התקוממות עממית איננה תופעה הסטורית שניתן לנבא מתי תתרחש. בקוריאה הצפונית, באיראן של האייאתולות, ברוסיה הפוטינית, בקובה של קסטרו, בסעודיה הווהאבית ובמדינות אחרות, קיים משטר דיקטטורי, שמקפח את מיליוני האזרחים – אבל הוא מתקיים ואין לנבא מתי תהיה, אם בכלל, התקוממות עממית בכל אחת מן הארצות הללו בנפרד. העניין איננו במישור האובייקטיבי, אלא במישור הסובייקטיבי. כפי שראינו בבחירות האחרונות בישראל בשנת 2015, השילטון יודע לשכנע את מיליוני האזרחים לתמוך בכל ליבם בשליט ש"דופק" אותם, ובמיוחד כשיש מיליארדר שתומך בו ומממן את "שטיפת המוח" שהוא עושה לאזרחים - במיליוני דולרים בכל חודש.
אולי אי פעם תקום תנועה פוליטית, שתשים את תורתו של פיקטי כבסיס לאידיאולוגיה שלה. אולי פעם תצליח תנועה כזאת לבצע את הרפורמות שפיקטי מדבר עליהן, וכך למנוע את הצורך במהפכה ובשפיכות דמים. בינתיים אני לא רואה תנועה כזאת באופק. השמאל בישראל בכל 38 השנים האחרונות עוסק יותר מידי בנושא של שלום עם הערבים, ושם הוא חוטף מפלות שוב ושוב.
המשך
המשך המאמר הזה, בכתובת:
עוד
עוד על פיקטי ועל תורתו תוכלו לקרוא בכתובות:
עוד על האלפיון העליון בכתובת:
מאמר של יאיר לפיד, עוד לפני שהלך לפוליטיקה, בכתובת:
האם אני צודק? אל תעיזו לא להסכים אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 569,293 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול לכתוב את שמו – ולהגיב (עד 17 שורות).
אם האותיות קטנות וקשה לכם לקרוא – לחצו על מקש ה-CTRL ביחד עם מקש התו "+" (פלוס), ואז האותיות יוגדלו.
הפונקציה "חפש בבלוג" אינה פועלת כהלכה. כדי לעשות חיפוש בבלוג הזה אחר רשומה שמכילה מילה מסוימת, או צירוף של מילים – היכנסו לגוגל, או לשדה של גוגל בדפדפן, וחפשו את המילה המבוקשת, או את צירוף המילים בתוך מרכאות, יחד עם המילה regevj, שמופיעה בכל אחד מהקטעים שבבלוג הזה.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
אל רשימת המאמרים הכי נצפים שלי ( <- קליק על)
תגיות: כלכלה ועסקים, פיקטי, כלכלה, האלפיון העליון, עניים ועשירים, לפעמים זה כל כך נכון, ציטטות, תובנות, פתגם, ביבי, קפיטליזם חזירי, מרקסיזם, מחשבות והגיגים, תקשורת - שקרים,