סיפור בהמשכים מאת אפרים שוורץ
פרק 4 - התחלה חדשה
(קישורים אל הפרקים הקודמים , בסוף הפרק.)
אימי נולדה וגדלה בכפר ושמו סוליצה על יד העיר בוטושאני.
היא היתה הבת הבכורה מבין שני אחים וחמש אחיות. חלק מאחיה התגוררו אצלינו בבית עד ליציאתם לפלשתינה.
אבי סיפר לנו בלצון, איך הכיר את אימא - דרך קרובת משפחה. נודע לו על בחורה נחמדה השואפת להנשא ולברוח מהכפר בו התגוררה.
הוא עצמו היה תושב בוקרשט. הוא הגיע לכפר והתפעל מאוד מהכלה המיועדת שהיתה עדינה למראה, שערה שחור וחומת עיניים. בעיקר התפעל למראה הכפר והבתים בעלי גגות הקש בו טיפסו תיישים על מנת לטעום מהגג.
הם התחתנו ועברו להתגורר בעיר הבירה והחלו בחיים משותפים בדירות שכורות.
הורי נרשמו באחד המועדונים הציוניים והפכו לפעילים. יוצאים לפנות ערב- חוזרים מאוחר בלילה.
יום אחד פתחה אימי ואמרה שמוטב לנו לנסות ולמכור את מטלטלינו, ציוד שלא נוכל לסחוב לדרך הארוכה, כי מי יודע מתי יגיע תורנו לעליה לישראל, זה יכול להגיע מחר, או בעוד חודש... מוטב להיות מוכנים. לכן כדאי להוציא את הציוד שברצוננו למכור לפתח החצר - חוץ מהציוד שנארוז ונקח איתנו לדרך הארוכה. בכך אולי נוכל להרוויח סכום לא מבוטל. ההצעה מצאה חן בעיני אבי - כי בו ביום הוצאנו את החפצים הגדולים והקטנים שלא יהיה לנו עוד צורך בהם, כגון מיטות, סירים למיניהם, בגדים ישנים וחדשים מיותרים.
אני שמרתי על כל הציוד הזה והתמקחתי עם קונים פוטנציאליים על ערכם - ונדמה לי כי שלטתי יפה בעניינים על אף גילי הצעיר (כבן שמונה וחצי).
שמחתי מאוד לחידוש שבדבר, לפעילות. הייתי מלא התלהבות לבצע את המטלות הקטנות הגדולות אשר הוטלו עלי.
התחרינו בזמן, לכן התחלנו בהכנות ליציאה. אימי ארזה כל ציוד בעל ערך אשר חפצנו לשמור כגון ביגוד יקר , מזכרות, תמונות משפחתיות באלבום, שטיח פרסי גדול- נדוניית החתונה של אימי , את צלחות החרסינה היקרות וכול הכלים השבירים למיניהם, כפות כסף עתיקים בעלי פיתוחים נאים דחסנו בין הקש והבגדים, ולאחר מכן אטמנו היטב בארגז גדול.
הארגז נועד להשלח איתנו באותה ספינה בדרכינו לארץ - - אך הגורל יכול לתעתע בך ולשבש את כל התוכניות ..ולהלן יסופר.
......המשך יבוא בפרק הבא.......
רשימת הפרקים הקודמים: