לפני כחודש ומחצה כתבתי רשומה שברובה היתה כואבת.
על נקודות הראויות לדיון ציבורי ולתגובה ציבורית/ מנהיגותית הולמת.
כמובן שלא חשבתי שמישהו או משהו באמת יקרה או ישתנה, אבל תמיד יש בפנים איזה גמדון קטן שמקווה.....
"חושבים טוב", הלא הוא רן המלא כל טוב, כתב לי שהעובדה שכתבתי בנקודות ולא כתבתי בכתמים היא זאת שעלולה להוות בעיה, שהרי נקודה היא פרט קטן ושולי (בדרך כלל בסופו של משפט) ובקלות ניתן להתעלם ממנה.
כאמור, למשנתו, אילו הייתי כותבת בכתמים - לא ניתן היה להתעלם מהבעיה - ולכן היתה מטופלת - במיידי! 
טוב, אז המציאות כאן טובה יותר מתגובתי וזריזרה יותר מיידי על המקלדת.....
כתבתי פה אז בין היתר נקודה אחת (הנקודה השנייה):
"איפה? איפה כל המנהיגים החכמים והנאורים שלנו!!!! ראשי ערים, ראשי תנועות חברתיות, איפה כל הרבנים, חובשי הכיפה והציצית, איפה כל מגדלי הפאות והישיבות??? אלה ששומרים על כבודה של תורה וכבוד היהדות? זו הנאורה והמתחדשת וזו האורתודוקסית?!
איך אינם יוצאים בפשקוולים, בקולות קוראים!!! במודעות וראיונות? בראש עצרות והפגנות? כשיש אפילו רק בן אדם אחד שמעז לשרוף או לחלל מסגד או כנסיה במדינת היהודים! ("מעשה חד פעמי", "לא שפוי", "קיצוניים", "עשב שוטה".... הכל תירוצים והצדקות!)
מדינה שנושאת אצבע מאשימה (בצדק), מול כל אלו ששתקו שם כשפגעו ושרפו בתי כנסת.
איך יכול מישהו כאן לצ`קצ`ק בשפתיו ("אני מגנה".....) ולהמשיך הלאה? איך?!
מתביישת במנהיגיי, רבניי והציבור השקט כולו!"
והנה כבר חודש וחצי אחרי, יש מי שהיה מאוד מודאג שאין התייחסות מספקת לתפיסה המעוותת הזו. והנה יוצאים (בבודדים או בקבוצות) ובשם (השם ?!), איזה שהוא ציווי (מלמעלה, מאחור או מכל צד אחר), ומחליטים שלא די לשרוף כנסיה או מסגד,
לשרוף אנשים ותינוקות - עדיף!
לרוץ ברחובות עיר עם סכין שלופה ולטבוח אנשים! זו הדרך לשמור על טהרתנו ("טהרתנו"!!!!!!!!!!!!!?)
עכשיו, יש לנו סיכוי לכתם!
כתם רחב וגדול טבול בדם.
אנחנו - בני ניצולי השואה!
אנחנו, שלא שוקטים 70 שנה! ורק השבוע התבשרנו על שליחתו למאסר של נאצי בן 90!
אצלנו פה, בשם איזו אמונה ותורה לא ברורה, מישהו מעז להשתמש בה (בנו), להכתים בכתם מכוער את פרצופנו!
ואני שוב לא רואה ולא שומעת - גדודים של מנהיגים: אנשי תורה ואמונה, אנשי מפלגות ומנהיגי ציבור ואחריהם מאות אלפים של אנשים פשוטים, יוצאים בקול גדול ואומרים - כאלה לא יהיו ביננו!!! (לא שמעתי אף שר או שרה (למשפטים למשל) שאומרים שצריך לסגור איזו ישיבה או להחליף איזה רב מסית לשנאה או להחליף את הממנים לרבנות בחסידות כזו או אחרת) ....
בתשעה באב, שציינו רק לפני שבועיים, עצרנו כולנו, ובעיקר הציבור האמוני להסתכל לאותה שנאת חינם ההיא בעיניים ולבכות אותה.
איך הציבור הזה ושוב בעיקר מנהיגיו, פחות משבוע אחר כך, לא מקיא בתרועה רמה ובקול שופרות את המציתים ואת מחזיקי הסכין המרצחת.
איך?
דווקא עתה כשאנו עומדים בט"ו באב - אני לא יכולה לסיים כך מבלי להתייחס גם למועד זה:
ט"ו באב נחגג כחג הפיוס והאהבה בישראל:
חמישה עשר באב הוא היום החמישה עשר בחודש האחד עשר (למניין החודשים מתשרי, שהוא החודש החמישי למניין החודשים מניסן) בשנה העברית.
ט"ו באב יום של ירח מלא, יום שכולו אהבה ואחדות ובכך מהווה תיקון של תשעה באב, בו נחרב בית המקדש בגלל שנאת חינם.
ימים טובים!