אין ספק שבמדינה כמו שלנו, בה כולם ,טוב כמעט כולם משרתים בצבא, מדינה שהצבא שלה הוא חלק מהותי בקיומה ובמהותה, כולל הצד הטראגי שבזה, והוא חללי צה"ל ובני משפחתם.
משפחות חללי צה"ל ששילמו את המחיר היקר ביותר שניתן להעלות על הדעת, בניהם ובנותיהם שנהרגו במהלך מילוי תפקידם ושירותם הצבאי.
ולכן נורא קשה להתמודד עם משפחות אלו ,כאשר הן מעלות טענות או יוצאות כנגד מעשה כזה או אחר, ויוצרות מן תחושה לא נוחה אם אלו שאינם מסכימים עם דעתם בנושא או ענין כזה או אחר. אמנם כבר זכינו לכאלו שידעו לנצל את חולשתנו מולם, אבל הפעם לא נראה לי שזה המקרה, וגם אין ברשומתי זו לומר זאת,או לרמוז על כך ,לא במישרין ולא בעקיפין.
היום כאשר מרבית כלי התקשורת הכתובה,האלקטרונית,המשודרת והמקוונת עוסקים רק בענין אחד ונושא אחד, והוא מינוי הצפוי של גל הירש לתפקיד המפכ"ל הבא של המשטרה, כחלק מהמתנגדים למינוי זה, קמו חלק מהמשפחות השכולות של מלחמת לבנון השנייה, והקימו קול זעקה כנגד המינוי, ואף הקימו אוהל מחאה מול ביתו של השר, חלקם התראינו בכלי התקשורת, ולאחר ששמעתי את טענותיהם לא יכולתי להבליג .
אז לא איני חלק ממשפחת השכול , אבל כאחד שלקח חלק פעיל במלחמת לבנון השנייה , וכאחד שהיה פקודו של גל הירש, אמנם לא במישרין, אלא כחייל בחטיבה שהיתה תחת פיקוד אוגדתו , אני מוצא לנכון להבהיר את התמונה על אותה מלחמה הזוייה שלקחתי בה חלק.
מלחמת לבנון השנייה , היא תולדה של שתי רעות חולות שפקדו את צה"ל ואת מדינת ישראל טרום המלחמה הזאת.
הראשונה שבהם היא הבריחה הישראלית מלבנון בשנת 2000 כחלק מהבטחת הבחירות של אהוד ברק, ואחרי כן תוכנית ההתנתקות של שרון בעזה שיצרו מן אוירה כזו שהנה אולי אנו צועדים למציאות חדשה ושונה באזורנו, הצבא ערך צמצומים מאסיבים, נסגרו אוגדות, חטיבות שיריון פורקו, חלק מחייליהן הועברו לפיקוד העורף, ונוצרה מציאות של מדינה בהתכנסות, שמצטמצמת לעבר גבולות מוסכמים , ומוציאה את העוקץ מכל הדרישות הטריטוריאליות של שכננו ואוייבנו, משחררת אזורים וחלקים מכיבוש, ומצהירה שכל הפרה או פגיעה בישראל ביום שאחרי תיענה בעוצמה ולגטימיות מלאה מהקהילה הבינלאומית והפנימית, איך אומרים באידיש? אז אמרו.
למה אני מציין כל זאת?, כי חלק מתהליך זה ,והקיצוצים הנרחבים בצה"ל , חיילי מילואים כלל לא התאמנו, חוקק חוק המילואים החדש, מפקדים אמנם זומנו מידי שנה לאימון שילדי או טאקטי וצה"ל סימן וי , ונוצר מצב בו מפקדים לא ראו את חייליהם כמעט שנה וחצי עד שנתיים, לא אימון? לא תעסוקה? ומקסימום אימון של 3 ימים בו מנסים לדחוף כמה שרק ניתן.
מידי שנה היינו מזומנים מפקדי הגדוד לימ"ח, עוברים על פקודת גיוס חירום, הפקודה המבצעית ברוב המקרים היתה חסוייה והיתה ידוע רק לדרגת מג"ד ומעלה, משננים את פקודת הגיוס, עורכים סיור במחסנים, והנה סומן עוד וי.
כחודש וחצי לפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, נקראנו לתרגיל אוגדתי בן 5 ימים, שהחל מעמק יזרעאל לכיוון צפון, במתווה שמדמה את גזרת לבנון, תרחיש הארוע, חטיפת חייל צה"ל ע"י החיזבאללה, הפעלת האוגדה על כל יחידותיה לכניסה ללבנון , כאשר כל גדוד וחטיבה באוגדה ,פועלת ע"פ פקודה סדורה ומתוכננת במתווה האוגדה בהפעלה בלבנון. (אני זוכר ששם בפעם הראשונה נרמז לנו שע"פ המתווה נוכל גם להבין באיזו גזרה אנחנו מיועדים לפעול בזמן אמת).
היתה שיחת פתיחה עם מפקד האוגדה שתיאר את התרגיל, סיפר על הקשיים בהוצאתו של התרגיל לפועל בגלל שיקוליים תקצייביים, על עלויותיו וחשיבותו, תיאר לו את המתווה, סיפר על הקשיים שנכונו לנו ע"פ תוואי השטח בלבנון, וסיים ואמר : " חברה תדעו, מלחמה ותרחיש כזה אינם הזויים או פרי הדימיון, זה לא אם תרחיש כזה יקרה ,אלא מתי, ולכן עלינו להיות מוכנים ליום פקודה".
חודש וחצי לפני ארוע החטיפה של רגב וגולדוואסר ז"ל.
סיימנו את התרגיל שפוכים ורצוצים, וכל אחד חזר לביתו מבלי להבין שהתרגיל הזה היה הקדימון למה שעוד נכון לנו בעתיד לבוא.
ואכן כחודש לאחר מכן, ארוע חטיפה בגזרת זרעית, גיוס חירום של יחידות פיקוד צפון, ומכאן מתחילה מסכת של אנדרלמוסיה צה"לית לא מובנת ולא מוסברת.
ראש ממשלה הזוי שלא מסוגל להחליט מה עושים ? איך? למה? וכמה? כנראה היה עסוק בקבלת מעטפות מזומנים, לצידו שר בטחון טירון שלעולם תיזכר לו התמונה המביכה בה התברר שאפילו אין לו מושג איך משתמשים במשקפת, רמטכ"ל הזוי שהיגיע בכלל מחיל האוויר, ללא הבנה ומושג מהו צבא ירוק,איך מפעילים אותו,משתמשים בו, ולדידו בכלל מדובר בבזבוז משאבים כי ממילא חיל האוויר יכול לסיים כל מערכה בעצמו ללא צורך באחרים, עד כדי כך שהוא בכלל היה עסוק בטיפול בתיקי ההשקעות שלו ומניותיו ולא בצה"ל.
וזה הטריו שהיה אמור לנהל את המערכה.
מישהו מהם בכלל ידע או זכר שלצה"ל יש פקודה כתובה וסדורה לתרחיש כזה של חטיפה? זה בכלל ענין אותם? ראש הממשלה נבהל ממטחי הטילים שהתעופפו לעבר ישראל, מבחינתו היה חשוב רק לעצור זאת, שר הבטחון לא הבין איך הפילו עליו תיק ניהול מלחמה והוא רק רצה להוכיח לעולם שהוא מסוגל להיות משהוא מעבר ליו"ר הסתדרות צווחן וצרחן, רמטכ"ל שחצן ומתנשא שהיה בטוח שהבייבי שלו קרי חיל האוויר יסיים את המערכה תוך יומיים שלושה ולמה בכלל להשתמש בחיילי קרקע?
אז הטילים המשיכו להתעופף ללא הפסקה, חיל האוויר התגלה במלוא מערומיו וחוסר יכולתו לעצור את מטחי טילים אלו, ובממשלה המשיכו לחשוב מה עושים? איך עושים? מה מפעילים? במי משתמשים? כאוס טוטאלי, אלופים, מפקדי אוגדות,מפקדי חטיבות עומדים ולא מבינים מה רוצים מהם? מה נדרש מהם? דבר אחד ברור לכולם, בתוכנית ההפעלה ששוכבת במגירה וממתינה ליום פקודה לא נוגעים ואותה לא מפעילים.
ככה מצאנו עצמנו מתגייסים תחת מטר טילים בסמוך לגבול, כל זאת כדי לרדת לאליקים ולערוך שם אימון בן 3 ימים, קיבינמט למה הבאתם את כל הגדוד לאזור צפת?, משם עלינו לתפוס קו ברכס רמים ולהחליף גדוד סדיר גם זאת תחת מטחי טילים, ואחרי 4 ימים הוציאו אותנו מרכס רמים והעבירו אותנו לגזרת זרעית כדי להתכונן לכניסה ללבנון, ואז נכנסנו ללבנון הליכה של 4 ימים לעבר עיירה בסמוף לחוף הים, כ16 ק"מ בתוך לבנון, כדי לשבת שבועיים בתוך בתים ולהמתין לפקודות להמשך, תחת מטחי טילים והפגזות עלינו, מה שעלה לנו במספר פצועים כולל הסמג"ד שלימים התברר שפציעתו קשה וסבוכה הרבה יותר ממה שהיה נראה אז, חייל שאיבד את רגלו, חייל נוסף שאיבד את מאור עיניו, ועוד מספר פצועים קל כולל כמה הלומים.
האם מישהוא חושב שלגל הירש שהיה מפקד האוגדה שתחתיה פעלנו היה קשר לתוכנית ההזוייה הזאת? שהוא עצמו הבין מה קיבינמט רוצים ממנו? מה נדרש ממנו? זה היגיע למצב ההזוי שאפילו אלוף הפיקוד לא הבין מה רוצים ממנו, עד למצב שהיו צריכים לשלוח את סגן הרמטכ"ל לפיקוד כאילו שהוא הבין מה התוכנית,מה המטרה, ומה המשימה.
עומדים ראש ממשלה,שר בטחון, ורמטכ"ל, ואומרים זה לא וזה לא ו\זה לא, ואולי תנסו לעשות מישמש מזה וזה וזה, וככה בדיוק זה נראה.
הטרגדיה הגדולה והבלתי מובנת היא , איך צה"ל הסכים לקחת על עצמו את האחריות, היחיד בצה"ל שהיה אשם ושאותו היה צריך לזרוק לקיבינמט תחת מטחי עגבנית וביצים סרוחות היה הרמטכ"ל והוא בלבד, ויחד איתו כל הדרג המדיני שהיה חלק בניהול מערכה כושלת ובזיונית זו.
ראש הממשלה הסתתר מאחורי שר הבטחון, שהוא הסתתר מאחורי הרמטכ"ל,והרמטכ"ל ההזוי ניסה לגלגל את האשמה לכפופים לו, וכך היה, אחד מאותם כפופים ששילמו את המחיר על המחדל של שלושת האפסים הללו היה גל הירש, היש פתרון נוח וקל מזה?
הרי מי שהיה מבצע תחקיר אמיתי ורציני היה מגלה שחודש וחצי לפני אותה מלחמה הזוייה, היה זה אותו גל הירש שניהל תרגיל אוגדתי מוצלח בו השתתפו כל יחידות האוגדה בתרחיש חטיפה שמתגלגל למלחמה, האם יחידה אחת שהשתתפה באותו תרגיל נכנסה לגיזרתה בשעת אמת? האם מישהוא עבד ע"פ הפקודה הסדורה במגירה? לימים למדתי והבנתי שאפילו גולני שהיו אמורים לפעול בסמוך אלינו בשעת אמת, נשלחו בכלל לגזרה אחרת, כפי שאנחנו היינו אמורים לפעול בגזרה המרכזית ובכלל נשלחנו לקו החוף, האם הוא החליט מי ילך לאן? מה עושים? איך פועלים?
האם גל הירש החליט שאנחנו נשב שבועיים וחצי בגזרתנו ללא מעש? האם זה היה בסמכותו להחליט שאנחנו מתחילים בטיהור שמורות הטבע כפי שנאמר לנו בתחילה ? האם זו היתה החלטה שלו שמח"טים לא חוצים גדר? מה שלימים הפך לבדיחת הפלאזמות.
לצה"ל היו מספר דפ"אות, אף אחת מהן לא הופעלה, לא פעלו ע"פ שום תוכנית, והבלבול שנוצר למטה היה בלבול שחילחל מלמעלה, כי שם למעלה לא החליטו מה רוצים, ידעו בעיקר מה לא רוצים, וזה לא מלחמה שתיארך חודשים מה שהיה קורה אילו אכן היה מתחיל תהליך של ניקוי וטיהור שמורות טבע, מה שגם היה עולה במחיר דמים יקר, ידעו כבר בתחילה שמוכנים לוותר על גולדוואסר ורגב ז"ל ולהפקירם, כפי שהפקירו קודם לכן את גלעד שליט בגזרת עזה, וכנראה חיי השלושה הללו לא שווים את הפעלת צה"ל ועוצמתו, ובעיקר חשבו וקיוו שבעזרת רעש וצלצולים ומטחים של חיל האוויר יצליחו להכריע את המערכה, כמו שהיה בעופרת יצוקה שחשבו שההרס ומימדיו ע"י חיל האויר הם אלו שיגרמו לצד השני לצעוק די.
ולסיום אני יכול רק לבקש מהמשפחות השכולות שמן הראוי יחשבו שוב לפני שהם ממהרים להפנות אצבע מאשימה, ולהפנותה לכיוון הלא נכון, כי האחראים האמיתיים למלמחת לבנון השנייה ותוצאותיה הם קודם כל אהוד אולמרט וחברי הקבינט שלו, והרמטכ"ל דן חלוץ.