בקיצור: מילשטיין: בן גוריון ניצל את ההזדמנות כדי לפגוע ביריבו הפוליטי, זאב ז'בוטינסקי. $$$ [3317]
אל רשימת הנושאים שלי ( <- קליק על)
קטע זה הינו דף מתוך הספר "רצח ארלוזורוב עוד חי", ספר על פרשת רצח ארלוזורוב, אותו אני כותב חלקים חלקים, ויתפרסם בדפוס כאשר יהיה גמור. כל הקטעים שכבר כתבתי מופיעים בבלוג הזה, ורשימה שלהם מופיעה בכתובת:
כאשר הרשימה מסודרת לפי סדר הופעתם בספר לכשיופיע.
אורי מילשטיין מספר
בכתובת:
בתאריך 17.4.2015 כותב ד"ר אורי מילשטיין:
"רוצח" ארלוזורוב היה סוכן של ארגון ההגנה
קונספירציית רצח ארלוזורוב
בן גוריון ניצל את ההזדמנות כדי לפגוע ביריבו הפוליטי, זאב ז'בוטינסקי, ובמפלגה הרוויזיוניסטית שבראשה עמד. למחרת התפרסם בעיתון ההסתדרות "דבר" מברק מבן גוריון ששהה בווילנה. במברק הביע בן-גוריון רגשות צער ואבל, ובסופו המלים: "אל נקם". לפי החוקר יוסי רגב, "בן גוריון בווילנה כבר החליט שהרצח הוא מעשה ידי הרביזיוניסטים. זאת הייתה 'הגושפנקה לעלילת הדם' " [29]. שלושה שבועות אחרי הרצח פרסם בן-גוריון מאמר בעיתון ההסתדרות "דבר", בשם: "אני מאשים", ובו תקף את ז'בוטינסקי וחבריו על שהסיתו לרצח.
...
אותי מעניין במחקר זה לא מי רצח את ארלוזורוב, שזה נושא נקודתי שחשיבותו ההיסטורית מוגבלת, אלא האם הייתה קונספירציה לניצול הרצח, כדי לחסל פוליטית את זאב ז'בוטינסקי ואת הימין הישראלי, כפי שסיכם יוסי רגב במחקרו הנ"ל: "ארלוזורוב המֵת הרס את הלגיטימיות של הימין הציוני, העניק לתנועת העבודה הגמוניה בלתי מופרעת של 44 שנה, ושלח את הרוויזיוניסטים ואת יורשיהם אל ישימון האופוזיציה. הם יצאו משם רק ב-1977" [הערה 3 בהערות שלי י.ר.].
ב-1982 מינתה ממשלת ישראל, שבראשה עמד מנחם בגין, ועדת חקירה ממלכתית, בראשות שופט בית המשפט העליון דוד בכור, לחקור "מי רצח את ארלוזורוב?". בתום שלוש שנים קבעה הוועדה שסטבסקי ורוזנבלט לא רצחו את ארלוזורוב, ושלא היה בסיס לחשדות נגדם. היא לא הצליחה לקבוע מי כן רצח [32]. אם לא היה בסיס, איך קבע בעל פרס ישראל (אביגור) [33] "על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה", שהשניים רצחו ומה המשמעות ההיסטורית של קביעה זאת?
במחקרי על המודיעין בארגון ה"הגנה" ראיינתי את זאב שרף, שבתקופת היישוב היה, בין היתר, מזכיר שירות הידיעות של ה"הגנה", ואחראי על המחלקה שעסקה ביהודים, ושתלה בין השאר סוכנים בארגונים יהודיים, כברית הבריונים, קומוניסטים, אצ"ל, לח"י וכו'. סוכנים אלה נקראו "חסידים". שרף העיד כי אברהם סטבסקי, שנידון למוות על רצח ארלוזורוב, היה "חסיד". מידע זה, שלא פורסם עד כה, (2015)_ שופך אור חדש על הפרשה, ומחזק את הגרסה שמדובר בקונספירציה של בן-גוריון עם הבריטים, לרקום עלילת דם על ז'בוטינסקי ומפלגתו, וה"חסיד" סטבסקי נבחר למשימה. העובדה שסטבסקי גם נידון למוות וגם זכה בערעור ושוחרר לאחר שמילא את משימתו מחזקת את המידע שמסר שרף.
התפקיד שמילא שאול אביגור בפרשה הכשיר אותו להתמנות באוגוסט 1933 לנציג ההסתדרות במפקדה הארצית של ה"הגנה". הוא מינה את ראובן זסלני (שילוח) לרכז הידיעות המודיעיניות שזרמו מן הסניפים ומן המומחים. תקציב למשרה זו לא היה. ולפרנסתו עבד שילוח גם במחלקה הערבית של ההסתדרות [34]. אחרי מלחמת העצמאות הטיל בן-גוריון על שילוח להקים את "המוסד", ובמקביל מינה אותו כממונה על שירותי המודיעין. הקשר: בן-גוריון-אביגור-שילוח, מלמד שארגון ה"הגנה" והמודיעין שלו היו בראש ובראשונה פוליטיים. בן-גוריון ניצל אותם בהצלחה לחיזוק מעמדו. המחיר ששולם היה - מודיעין לא מקצועי, שלא רק הטעה את בן-גוריון לקראת מלחמת העצמאות, אלא שמורשתו מסבירה בין היתר את המחדל המודיעיני הגדול, לקראת מלחמת יום הכיפורים.
הערות (של א.מ.)
[29] יוסי רגב, המברק של בן-גוריון מווילנה, אתר תפוז 4 באפריל 2014
[30] "דוח יהודה ארזי" על עיוותי החקירה, מעריב 15 ביוני 1973.
[30] "דוח יהודה ארזי" על עיוותי החקירה, מעריב 15 ביוני 1973.
יוסי רגב, פרויקט ארלוזורוב – רצח ארלוזורוב עוד חי, אתר תפוז
שבתי טבת, רצח ארלוזורוב, תל אביב: הוצאת שוקן, 1982
ח. בן-ירוחם, העלילה הגדולה - לפני רצח ארלוזורוב ולאחריו, תל אביב: הוצאת מכון ז'בוטינסקי, 1982
[31] אריה יצחקי, מי רצח את ארלוזורוב? הבריטים?, ראיון בערוץ 7 עם שמעון כהן 17 ביוני 2012
[32] מנחם שריד, לשלטון בחרתנו, הוצאת אורן, 2005
[31] אריה יצחקי, מי רצח את ארלוזורוב? הבריטים?, ראיון בערוץ 7 עם שמעון כהן 17 ביוני 2012
[32] מנחם שריד, לשלטון בחרתנו, הוצאת אורן, 2005
יוסף אחימאיר, הרהורים בעקבות דוח ועדת החקירה של רצח ארלוזורוב. בתוך: האומה, במה למחשבה לאומית, גיליון 80, עמ' 155-160, 1985
[33] אביגור קיבל את פרס ישראל על מפעל חיים ב-1973 ובאותה שנה גם תואר דוקטור לשם כבוד מן האוניברסיטה העברית. סמלי הדבר שבמלחמת יום הכיפורים באוקטובר אותה שנה, קרסו תורת הביטחון ומערכת הביטחון שכוננו שאול אביגור ובני דורו. הלקח: מי שזורע רוח קוצר סופה.
[33] אביגור קיבל את פרס ישראל על מפעל חיים ב-1973 ובאותה שנה גם תואר דוקטור לשם כבוד מן האוניברסיטה העברית. סמלי הדבר שבמלחמת יום הכיפורים באוקטובר אותה שנה, קרסו תורת הביטחון ומערכת הביטחון שכוננו שאול אביגור ובני דורו. הלקח: מי שזורע רוח קוצר סופה.
הערות (שלי י.ר.)
[1] תגובה כללית שלי: מדבריו של ד"ר מילשטיין, מתקבל הרושם שהרוצח היה אכן אברשה סטבסקי, אלא שהוא לא עשה זאת בשליחות "ברית הביריונים", אלא בשליחותו של דוד בן גוריון, במסגרת קונספירציה של בן גוריון עם הבריטים, לרקום עלילת דם על ז'בוטינסקי ומפלגתו. מילשטיין מסתמך על עדותו של זאב שרף. זה היה סיפור עסיסי. למה לא פירסם זאב שרף את הסיפור לפני כן? שרף כתב ספר זיכרונות, אומנם לא על התקופה הזאת, אלא על קום המדינה, אבל אני מניח שבמסגרת קידום מכירות ספר זיכרונותיו הוא התראיין, וסיפור כזה, היה מועיל מאוד לעורר תשומת לב, גם לשרף וגם לסיפרו.
אברשה סטבסקי היה רביזיוניסט שרוף, קיצוני, גם לפני הרצח, וגם אחרי כן, עד מותו על שפת הים של תל אביב בפרשת "אלטלנה". בסיפרו "המשפט" מתאר אב"א אחימאיר את סטבסקי, אותו פגש כבר בפולין, ועימו חלק חדר. מי שקורא את התיאור של אחימאיר יתקשה מאוד לקבל את התיאוריה שסטבסקי היה בוגד בתנועתו, שרצח את ארלוזורוב, כדי להעליל על חבריו.
נקודה נוספת, אברשה סטבסקי היה בליל הרצח בירושלים. אחת הנקודות שהמשטרה הבריטית התקשתה בהן היתה להוכיח שסטבסקי הלך לישון במלון בירושלים, יצא דרך החלון, נסע לתל אביב, רצח את ארלוזורוב, נסע חזרה לירושלים, נכנס דרך החלון וחזר לישון. איך הוא הגיע לתל אביב וחזר ממנה? אם הוא היה "חסיד" של "ההגנה", אז לא הרביזיוניסטים הם שביצעו את ההסעה, אלא אנשי ה"הגנה". כלומר היו אנשי ה"הגנה", שהיו שותפים ברצח, בקונספירציה ובעלילת הדם. אני מתקשה להאמין שהיו אנשי "הגנה" שהיו מוכנים לרצוח את ארלוזורוב כדי לשרת את מערכת הבחירות של אותה השנה. ואם היו כאלה – אף אחד מהם לא יצא בווידוי, שאכן הם עשו את הפשע הזה? אף אחד מחבריהם לא שמע ולא ידע שהיה תרגיל כזה?
דבריו של ד"ר מילשטיין נשארים במסגרת של כל אותן התיאוריות, שמתבססות על עדותו של אדם יחיד, ישר ורציני, אבל שאין שום עובדה שתומכת בהן. אני עדיין מעדיף את התיאוריה שהרצח היה מעשה ידיהם של עבדול מג'יד ועיסא דרוויש, תיאוריה שלה יש עשרות עדויות תומכות. אבל אולי מילשטיין צודק, וכל העדויות ההן הן אוסף של טעויות בתום לב ושקרים בזדון – אולי.
[2] הטיעון הזה של ד"ר מילשטיין, הוא המשך של דבריו המופיעים בכתובת:
[3] המשפט הזה הוא נכון, אבל הוא לא משלי. המשפט הזה נכתב ע"י יואב קרני בתאריך 23.6.2003, ב"פרויקט ארלוזורוב" שלו, בכתובת:
אגב, המאמר של קרני הופיע במקור במקום אחר באינטרנט, והועבר לכתובת הזאת, אינני יודע מתי.
על הספר שלי
קטע זה הינו, כאמור, דף מתוך הספר "רצח ארלוזורוב עוד חי", ספר על פרשת רצח ארלוזורוב, ספר שתוכן העניינים שלו מופיע בכתובת:
אם הגעתם לדף הזה מן הרשימה הזאת, לחצו על כפתור חזור (Back, הוא הכפתור עם חץ שמאלה, בפינה השמאלית עליונה בדפדפן), כדי לחזור לרשימה ולעבור לקטע הבא ברשימה.
אם ברצונכם לקבל את הטיוטה של הספר הזה, בקובץ אחד, שכולל את רוב הקטעים שהופיעו כאן, שלחו בקשה לדוא"ל שלי, שנמצא בדף:
ואני אשלח לכם את הקובץ בדוא"ל.
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 570,966 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול להגיב.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
תגיות: רצח ארלוזורוב, ההגנה רצחה את ארלוזורוב, ברית הבריונים, רביזיוניסטים, הסטוריה, אורי מילשטיין, סטבסקי, בן גוריון, ההגנה, זאב שרף, שאול אביגור