אני בגילי אין מנוח לנפשי - גיל הוא במשמעותו השניה שמחה, אני מקדמת את גילי ללא שמחה, אנחנו רוצים לחיות הרבה שנים, אבל איננו רוצים להיות זקנים - תרתי דסתרי ( עמוד129). כבר כתבתי את סיפור חיי (עמוד 130) ןמבעבעת מרוב רצון לחלוק אתכם עימו ( עמוד157) אבל אני יודעת היטיב שאין לכם סבלנות ( קטונתי מהיות עמוס עוז הכותב את סיפור "על אהבה וחושך") אבל איני יכולה להגיד כגיבורת הספר שלי - שהליבידו שלי מיותר, שאני מעתירה את כל האהבה שבי על נכדי -לא! אני עדיין כמהה לאהבה.( עמוד 34)
ואני מחכה (עמוד 47) - כל החיים שלי הם ציפיה- למה? לא אדע
אני מאמינה שיש זיקה בין אי סדר חיצוני לאי סדר פנימי כקשר בין סיבה למסובב ( עמוד 37 ) ולכן אי סדר לדידי אינו בגדר אופציה , הזמן לדידי הוא מיכל - מסגרת למה שאעשה בו (עמוד 41) ולא שוכחת בד בבד את זהירותי מנמרים שוחרי טרף שחושיהם החדי סימנו אותי ובודדו אותי בתוך עדר האיילות ( עמוד46 ) הפחד הפך לבן לווייתי הקבוע (עמוד 94)
במוני -כמוהן, אין מנוח גם לשתי גיבורות הספר שהעיזו ושברו מוסכמות ומסורות, חצו את גבול חייהן הקודמים וניתקו חוט גורל - התנהלות בנתיב ידוע מראש
שלי המבוגרת בין הגיבורות ברחה - עזבה - נטשה - את אורח החיים החרדי ואת החברה החרדית בה חיה, ומתגעגעת לבעלה המת
יולי הגיבורה הצעירה ברחה לישראל עם בנה הפעוט מאימת בעלה ההמכה ( ואת בנה הבכור הותירה לאמה למשמרת)
ושתיהן נתקלות בכחול הזקן - בחתול הגדול המשוטט( עמוד 157) בגבר החרדי גדל הגוף - גבר נפילי - הפוגש נשים ואופף אותן בגופו הגדול ובנשמתו ( כן שכחתי לציין :הוא לכשעצמו נשוי... צבוע דתי עם מסר כפול, אבל קשה לא להתמסר להכנע ולשקוע במים החמימים של ביטחון שהוא מקרין מגובה קומתו ,הולך ובא ומחרוזת גולגלות נשים שנפתו לפתוייו ענודה לצאוורו (עמוד 217 ) הו מה רבים הם הגברים תואמיו
גיבורות הספר שבירות כזכוכית דקה ( עמוד 19) אבל אני ש"כל משבריך וגליך עלי עברו"(תהילים קי"ח) אני שעל גבי חרשו החורשים ( תהילים קכ"ט)החלטתי שאהיה כזכוכית אמנם דקה אבל זכוכית מחוסמת בלתי שבירה. ( עמוד 173)
.כאשר בצוק העיתים כאשר "סבוני דבורים דועכו כאש קוצים" אני ידעתי: חבלי נישואים מהוהים ככל שיהיו הם עבותות עבים כחבלי אניה ( עמוד 169) ואף פעם לא נפתיתי, חתרתי לביטחון הנישואים, וזה לפעמים ענין משפיל - כמו שאומרת המשוררת דליה רביקוביץ - כמו שחשה לבטח רת המואביה בהכנותיה לפגישתה עם בועז ( עמוד 218)
המשכתי בחיי מודעת לפוטנציאל האכזבה הטמון בכל קשר אנושי כמו גן נושא מחלה ( עמוד215) הרי גברים הם כמו חתולים זכרים מיוחמים: באים והולכים, מתלהטים ומצטננים, ולעיתים נוטשים את נשיהם לעגינות (עמוד 240)
וכמה פעמים בקושי עמד בי כוחי , אבל החיים היו יקרים לי, היה לי בשביל ובשביל מה לחיות -ילדי( עמוד 174 ) חותרת תמיד מעל ליכולת מעבר לסיבולת כדברי אוהד נהרין (עמוד 203)
האם עמד להן כוחן של גבורות הספר?
המשך דרכן וסופן של גיבורות הספר עמום/לוט בערפל- כל אחד יבחר ויחבר לו המשך וסוף משלו....