במאמר הזה אדבר על שתי נבליות - הנבלית הראשית באווטאר, שהיא אזולה, והנבלית הראשית באגדה של קורה, שהיא קובירה. (אני מודעת לעובדה שהנבל הראשי ה"רשמי" באווטאר היה אוזאי, ושבאגדה של קורה יש בנוסף לקובירה גם שורה של נבלים אחרים, אבל בחרתי להתרכז בשתי הנשים הללו כי ההשוואה ביניהן נראתה לי הכי רלוונטית.)
בהתחלה אתרכז בעיקר באזולה, ובתפקיד שניתן לה בסדרה. לאחר מכן אתרכז בתפקיד של קובירה, ולבסוף אשווה ביניהן.
אני חושבת שזה מעניין לראות את ההבדל בין האופן בו היוצרים והדמויות התייחסו לקובירה באגדה של קורה, אל מול האופן שבו הם התייחסו אל אזולה באווטאר, במיוחד בהתחשב בעובדה ש - "האגדה של קורה" היא סדרת בת של "אווטאר" ואלו סדרות שיש להן הרבה מאוד במשותף (יש ביניהן גם המון הבדלים, כמו שמי שראה את שתי הסדרת הללו יודע).
כמו כן, בשתיהן לפחות אחת הנבליות המרכזיות היא אישה, שתיהן נשים עם עבר טראגי מאוד, שתיהן נשים שאפתניות וחזקות מאוד שמוכנות לעשות כל דבר בעבור המטרה שלהן. אבל ההבדל העיקרי הוא, שקובירה מקבלת בסופו של דבר חמלה ואמפתיה מהדמות הראשית, בעוד שאזולה מעולם לא זוכה בכך.
במאמר זה אנסה להבין למה.
אזולה היא נסיכת האש - בתו של שליט האש, אוזאי, שבתחילת הסדרה מוצגת לנו בעיקר כבת המועדפת שככל הנראה הולכת לקבל את השלטון על אומת האש. במהלך הסדרה היא מוצגת בשעה שהיא רודפת אחרי אחיה, ולאחר מכן אחרי האווטאר, ולאחר מכן אחרי האווטאר ואחיה, ולבסוף היא נבגדת על ידי שתי חברותיה הטובות ביותר, מאבדת את שפיותה ומפסידה בקרב מול קטרה וצוקו.
אזולה היא אחת הדמויות המפחידות ביותר בכל אווטאר. אם תשאלו אותי, היא לא רק הדמות הנשית הכי מפחידה - כשקטרה כשהיא כועסת נמצאת במרחק לא רב אחריה - היא גם ממש הדמות הכי מפחידה בכל הסדרה הזאת, יותר מאוזאי (שעם כל הכבוד, ברוב הזמן שראינו אותו הוא סתם ישב בארמון שלו ועורר סכסוכים משפחתיים). אזולה יוצאת לשטח. היא האחת שפועלת, היא הזרוע המבצעת של אוזאי. היא מצליחה להטיל אימה על קרובי משפחתה, חבריה ואויביה כאחד.
אזולה יודעת לזהות את החולשות הגדולות ביותר של אנשים ולהשתמש בהם נגדם. היא יודעת איך לגרום לאנשים לעשות מה שהיא רוצה שהם יעשו, איך להפחיד אותם ולתמרן אותם לעשות כרצונה. היא לא בוחלת בשום אמצעי, ולעיתים קל לקבל את הרושם שכל התאכזרות היא סוג של בדיחה בעיניה.
אבל עם כל זה - יש שני דברים עיקריים שצריך לזכור לגבי אזולה:
1. בעוד שצוקו קיבל את אהבת אמו, לאזולה לא היה כלום מלבד אביה. אוזאי היה המודל לחיקוי שלה, ודמות ההורה המרכזית של אזולה.
2. אזולה היא, קאנונית, לוקה בהפרעה נפשית. בסוף הסדרה היא מתחילה להפגין התנהגות פרנואידית, להזות את אימא שלה, ולבסוף גם לירוק חשמל ללא הבחנה. על פי הויקיפדיה של אווטאר, אזולה נשלחה לאחר מכן לבית חולים פסיכיאטרי על אי מבודד של אומת האש. (בכללי תיכנסו לערך הזה. הוא גרם לי לרצות לקנות את הקומיקסים של אווטאר.)
אני מרגישה שיש נטייה כללית לשכוח את שני הדברים הללו - דווקא בגלל שאזולה כל כך מפחידה, קל לשכוח את החלקים הקטנים הללו שהופכים אותה לאנושית. את העובדות הללו שהופכות אותה מנבלית העל מקפיאת הדם לבחורה שהיא תוצר די ברור של חיים אומללים.
שיהיה ברור - אני לא מנסה להצדיק את המעשים של אזולה. זה יהיה דבר מטופש לעשות. וכמו שרוצח הוא רוצח לא משנה אם הוא לוקה בנפשו או לא, כך גם אזולה היא נערה רצחנית וצמאת דם באופיה. אבל, כמו שבבית משפט טענה לחוסר שפיות נותנת הקלה מסוימת בחומרת העונש, כך גם לאזולה מגיעה קצת התחשבות בנסיבות - לא התחשבות עיוורת שתתייחס אליה כמלאך שמעולם לא עשה רע, אלא התחשבות שמקבלת את העובדה שהיא עשתה דברים נוראיים והייתה הכלי הרצחני ביותר של אוזאי, ובכל זאת לוקחת בחשבון את המצב בו גמרה את הסדרה.
כי זה בדיוק העניין עם אזולה - היא בעיקר כלי של אוזאי. כלומר - מדובר בילדה שהבינה מגיל מאוד צעיר שאימא שלה חושבת שהיא מפלצת, ולכן באופן די טבעי הפנתה את הזרקור אל אביה. אני חושבת שאזולה בעיקר תוצרת הלוואי של השנאה של אוזאי - ילדה שלא הכירה דבר מלבד שנאה, ילדה שלא ידעה איך להתנהל מול אנשים מלבד להפחיד אותם, ילדה שמעולם לא ניתן לה מושג שהיא יכולה להיות משהו אחר מלבד רצחנית. אוזאי בחר בהתנהגויות הללו במודע. אזולה למדה אותן ממנו, ולא נראה שהיא ממש יודעת שיש לה אפשרות אחרת.
הדבר בולט בפרק החוף במיוחד - אזולה רוצה להשתלב. היא רוצה למצוא חן בעיני הבנים ולמשוך תשומת לב במסיבה. אבל היא באמת לא יודעת איך - תמיד מגיע השלב בו היא מפחידה אותם ומבריחה אותם. היא אפילו לא מסוגלת לקחת משחק כדורשת בקלילות. אני יודעת שכל האירועים הללו הוצגו בצורה הומוריסטית, אבל תחשבו על זה - נדמה כאילו אזולה באמת לא ממש יודעת איך לתקשר עם אנשים בלי להפחיד אותם. לא ממש יודעת איך לשחק משחק כדור פשוט בלי להפוך אותו לתחרות רצחנית.
אוזאי הפך את הילדה שלו לכלי המבצע שהוא היה צריך. הוא הבהיר לאזולה שהיא תקבל את תשומת הלב והאהבה שלו רק אם תהיה מי שהוא צריך שהיא תהיה, ואזולה - שלא היה לה את האהבה של אימא שלה בתור פרס ניחומים - נאלצה לציית.
ראיתי בעבר אנשים שטענו שהבעיה לא הייתה באורסה, אלא באזולה. שאזולה נולדה רעה, שהיא "ירשה" את התכונות של אביה. אבל הטענות הללו לא ממש מתקבלות בעיני, כי באופן אישי אני מאמינה שיש שני דברים שמעצבים בן אדם - החינוך שהוא קיבל והבחירות שהוא עושה. ואפשר ממש לראות כיצד החינוך השפיע על שני האחים - איך עצם העובדה שאמו של צוקו נתנה לו מושג שיש לו הזדמנות, גרמה לכך שצוקו יעבור לצד אנג (באיחור ובצורה די כושלת, אם תשאלו אותי, ובכל זאת), בעוד שאזולה, שלא היה לה דבר מלבד אביה, לא האמינה שיש לה יכולת לבחור.
כשאתם חושבים על אזולה, אל תחשבו רק על האחות המפחידה של צוקו שבאה להרוס את הכל. תחשבו גם על הנערה שלא יודעת איך למצוא חן בעיני הבחורים במסיבה. הנערה שלא מסוגלת לסמוך על אף אחד, בעיקר לא על עצמה. הנערה שהוזה את אימא שלה אומרת לה שהיא אוהבת אותה - דבר שאורסה בטח לא אמרה לאזולה במציאות מעולם.
קחו את זה בחשבון. כמו כל דמות באווטאר, גם אזולה היא דמות מאוד רב-מימדית. זכרו גם את הצד הזה בה.
קובירה היא כשפית מתכת מיומנת מהעיר צאופו שהתייתמה מהוריה בגיל צעיר. היא אומצה על ידי סו - אחותה למחצה של לין מפקדת המשטרה, ובתה של טוף. קובירה נכנסת לתפקיד המלכה הזמנית של ממלכת האדמה למען שיקום ההממלכה ועד הימצאות מנהיג חדש.
קובירה נכנסת לעלילה בעונה הרביעית, בה היא מוצגת בשעה שהיא משתלטת על ערים במטרה להקים מחדש את אימפריית האדמה. לקראת סוף העונה, קובירה מנסה להשתלט גם על רפבליק סיטי בטענה שמדובר בשטח גנוב ממלכת האדמה, וגורמת נזק עצום לעיר תוך הניסיון. בסוף העונה היא מתחרטת על מעשיה אחר שקורה מצילה את חייה, ונשלחת לכלא.
קובירה היא דמות מאוד מעניינת. למעשה לוקח זמן עד שמבינים שהיא באמת נבלית גרועה - בהתחלה היא נראית קצת מחשידה עם האהבה שלה לכוח ולצייתנות, אבל לא משהו שקורה לא תצליח לעמוד מנגדו. כלומר - קורה הצליחה להביס את הרוח האפלה שמסמלת את כל הרוע, אז שכשפית מתכת שהלכה קצת רחוק מידי עם הכישופים שלה תפחיד אותה?
ומעבר לכך, בהתחלה לא לגמרי ברור עד כמה קובירה רעה. בסך הכל, המטרה שלה טובה. בכל זאת ממלכת האדמה אכן התפוררה לאחר ההתנקשות במלכה הרודנית, וכל השטח שפעם היה ממלכה פחות או יותר מתפקדת הוא כעת שטחים ענקיים שמלאים בפושעים ובמשליטי טרור. קובירה היא אומנם קצת שאפתנית מידי וקצת שתלטנית מידי, אבל מרושעת? יש לה עוד דרך עד שתגיע לרמה של אמון או זאהיר.
אבל קובירה בהחלט עושה את הדרך הזאת. ככל שהעונה מתקדמת, כך קובירה רוצה יותר ויותר שטחים, יותר ויותר סמכויות. היא מכניסה את סו - האימא המאמצת שלה - לכלא, בעקבות כך שהיא לא נתנה לה להשתלט על צאופו. היא נלחמת בקורה וכמעט מביאה למותה. ובסופו של דבר היא נכנסת לרפבליק סיטי עם רובוטי ענק שמופעלים על ידי גפני רוחות במטרה להשתלט עליה. צוות אווטאר מצליח לבלום את המתקפה, וקורה מצילה את קובירה, דבר הגורם לקובירה להתחרט על מעשיה.
בסצנה בה קורה וקובירה מגיעות יחד לעולם הרוחות, וקובירה שואלת את קורה למה היא הצילה אותה, קורה עונה ש - "אני רואה הרבה מעצמי בך". קובירה כועסת על כך - היא מטיחה בקורה שהיא לא באמת מכירה אותה, וש - "רק רציתי לעזור לאנשים שלי. סו הפנתה את גבה לממלכת האדמה ואת נעלמת". מאוחר יותר היא מוסיפה, "אני ננטשתי על ידי ההורים שלי כאילו הייתי כלום בשבילם, איך יכולתי לשבת ולהסתכל מהצד בזמן שאותו הדבר קורה לאומה שלי?"
ישנן שתי מסקנות מהסצנה הזאת:
1. קובירה לא השתלטה על אימפריית האדמה רק מתוך שאיפה לכוח. היה גם בה חלק שראה את המצב של ממלכת האדמה כמטאפורה למצב שלה עצמה, חלק שלקח אישית כל פגיעה בממלכת האדמה.
2. קובירה ברצינות לא מבינה שמה שהיא עושה הוא לא בסדר. אולי היא קולטת שהיא מפעילה קצת יותר אלימות מהנדרש, אבל בעיקרון היא באמת ובתמים חושבת שמה שהיא עושה זה הדבר הנכון.
וכאן מדובר בנקודה מאוד חשובה. חשוב לי להבהיר - שוב - שאני לא מצדיקה את קובירה בשום דרך. אין לי חיבה יתרה לדיקטטוריות אימפריאליסטיות עם תאווה לכוח (אני יודעת שזה הרושם שעלול להתקבל מהמאמר הזה, אבל באמת שזה לא נכון!). אומנם קובירה חושבת שמה שהיא עושה זה בסדר, אבל זה לא הופך את זה לבאמת בסדר. איך הולך הפתגם? - "הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות".
ובכל זאת, צריך לקחת את הדברים הללו בחשבון. כי קובירה בסופו של דבר רצתה את טובתה של ממלכת האדמה. קובירה עשתה את מה שהיא האמינה שיהיה טוב לאומה שלה. האם היו לכך השלכות? האם היא עשתה זו בדרך הלא נכונה? האם היא טעתה בהבחנה שלה? כן, כן, וכן. ובכל זאת. תאוות הכוח לא היה הדבר היחידי שהניע אותה, בדיוק כמו שרוע לא היה הדבר היחיד שהניע את אזולה.
לכן אני גם חושבת שקובירה היא לא עוד נבלית קלאסית של האגדה של קורה. אומנם קל לקבל את הרושם שהיא כן - גם היא לקחה ערך סנטדרטי והגיוני, במקרה הזה חוק וסדר, והקצינה אותו עד לרמה מסוכנת. גם היא גורמת לחולשות הגדולות ביותר של קורה להתגלות. אבל קובירה היא קצת יותר ממה שאמון, אונלק או זאהיר היו. קובירה הייתה אנושית יותר. אולי אפילו פגיעה יותר, עם כל הכוח שבידיה.
אבל ההבדל הכי בולט, גם בין שאר הנבלים באגדה של קורה ובין קובירה וגם בין אזולה ובין קובירה, זה שקובירה זכתה לאמפתיה מהדמות הראשית. היא זכתה בהבנתה של קורה. במחילה שלה.
כעת, אנסה להבין למה.
לפני שאני מתחילה, אני רוצה לשים על השולחן כמה הבדלים בולטים בין אזולה לקובירה:
1. אזולה יודעת שהיא רעה. היא מכנה את עצמה "מפלצת", היא מטיחה עלבונות בצוקו בכוונה לפגוע בו, ויותר מפעם אחת ניתן לתפוס אותה מחייכת לאחר שהיא מכאיבה למישהו. קובירה, לעומת זאת, לא לגמרי מודעת לכך - אולי באיזושהי רמה היא קולטת שרמת הכוח שהיא מפעילה מוגזמת, אבל בתוך תוכה היא בכנות מאמינה שהיא עושה את המעשה הנכון.
2. ניתן לטעון שהסיפור הטראגי של אזולה יותר עמוק מזה של קובירה, וגם מקבל יותר זמן מסך. אני לא מנסה לזלזל בהשלכות של התייתמות בנסיבות כאלו, כמובן - אבל פשוט דיברו פחות או הרקע של קובירה, ולא התעסקו יותר מידי בכך בעוד שאצל אזולה הדבר בא יותר לידי ביטוי בהתנהגות שלה ובמעשים שלה.
3. קובירה הייתה צלולה בדעתה למשך כל מעשיה. אזולה, לעומת זאת, איבדה את שפיותה בשלב מסוים - אי אפשר לדעת כד כמה זה היה מוקדם, אבל ניתן להגיד בביטחון שלמשך חלק מהזמן אזולה לא הייתה צלולה.
על פי ההבדלים הללו ניתן להניח שניתן להגיד שהכף נוטה לכיוון אזולה - לאזולה יש טיפה יותר תירוצים למעשים שלה (2 מתוך 3). בנוסף, ניתן לטעון פחות או יותר שהמעשים הרעים של קובירה יותר קריטיים מהמעשים של אזולה. כלומר, כן, אזולה היא מניפולטיבית ומסוכנת, אבל היא בכל זאת ילדה בת 14. היא רק הבת של האימפריאליסט הכובש - בעוד שקובירה היא היא האימפריאליסטית הכובשת בעצמה, והטרור שהיא מפעילה על האנשים סביבה מוחשי יותר מהרדיפות והאיומים הקטנים של אזולה.
ובכל זאת, קובירה היא האחת שזוכה למחילה בסופו של דבר. מדוע?
אזולה מעולם לא זוכה להכרה בכך שהיא לא הייתה צלולה בשעה שעשתה את מה שעשתה. אזולה מעולם לא מקבלת התחשבות בעבר שלה ובכאב שלה. כאזולה אומרת על עצמה שהיא מפלצת, אף אחד לא מנסה לסתור אותה. כשחבריה של אזולה בוגדים בה, כשאביה משחק בה ומשתמש בה ככלי נשק, כשאימה מתעלמת ממנה - למשך כל אחד ואחד מהתהליכים הללו - אף אחד לא תופס את הצד שלה. והיא סופגת את המהלומות בזה אחר זה עד שזה מפיל אותה מהרגליים.
קובירה היא אומנם יתומה שננטשה על ידי הוריה, אישה חזקה שהייתה מוכנה לקחת את השליטה לידיה בשעה שאף אחד לא מנע ממלכת האדמה להתמוטט. אבל היא בכל זאת אישה מבוגרת עם הרבה יותר אחריות לגבי מעשיה. היא צלולה בדעתה. היא אמורה להבין שמה שהיא עושה הוא לא הדבר הנכון לעשות. כשהיא מכריחה ראשי עיר למסור את השטחים שלהם ומאיימת על אזרחים שלא מסכימים להיכנע לה, היא אמורה להבין שמה שהיא עושה הוא רע. אבל היא לא מבינה. היא לא מבינה גם כשהיא מוכנה להקריב את בעלה למען המטרה שלה, להרוג את האווטאר למען המטרה שלה.
רק אחרי שקורה מצילה אותה, היא מבינה.
ואולי כאן בדיוק טמון העניין. כי אף אחד מעולם לא ניסה להציל את אזולה. כולם הניחו מראש שהיא רעה ושאי אפשר לשנות את זה. אף אחד מעולם לא ניסה להראות לאזולה שיש לה אפשרות אחרת. אף אחד לא הראה כלפיה חמלה, ולכן אזולה לא ידעה שקיימת האפשרות של חמלה. היא לא ידעה שהיא יכולה "לחזור בתשובה".
זה סוג של מוטיב בשתי הסדרות הללו - בדיוק כמו שצוקו, שאמו הראתה לו אפשרות אחרת, הצליח לעבור צד בזמן, אבל אחותו לא, כי אמה התעלמה ממנה. ובדיוק כמו שפעם אחר פעם לאחר שקורה הביסה יריב, קם יריב אחד מאיים יותר - עד שהיא הצליחה להראות חמלה וסלחנות כלפי היריבה שהביסה אותה בשעה שהייתה הכי חלשה בכל זמן הסדרה.
ובכל זאת, אפשר לשאול את השאלה מדוע אנג - שהוא הדמות המוסרית ביותר בכל אווטאר - הראה רחמנות כלפי צוקו, אבל נשאר אטום לגמרי כלפי אזולה. האם קטרה, עם החוש האימהי החזק שלה, לא הבינה שמשהו לא בסדר בשעה שכבלה את אזולה בשלשלאות? למה איירו, שמוצג כדמות כל כך חכמה, לא נתן לאחיינית שלו סיכוי ותפס אותה לשיחה קלה על טיבו של אבא שלה? אחד ממאפייני הדמות של אזולה זה שהיא אינטרסנטית. ברגע שמישהו היה מסביר לה בארבע עיניים שאבא שלה מנצל אותה בתור כלי נשק, אולי היא הייתה מבינה ובורחת בזמן. אבל אף אחד לא אמר לה.
וכשאבא שלה שיחק איתה במשחקים - הפך אותה למלכת האש תוך כדי שהעלה את עצמו בדרגה למלך הפוניקס, לא הסכים לה לבוא איתו לקרב הסיומי, דחה אותה מעליו כאילו היא לא הייתה האחת שתמיד מילאה את כל הפקודות שלו - אף אחד לא היה שם כדי להגיד לאזולה שהוא מנצל אותה. שתי החברות הטובות ביותר שלה בגדו בה, אחיה ערק לצד של האווטאר, ואימה ודודה - שמוצגים כדמויות הו-כה-טהורות בסדרה הזאת - מעולם אפילו לא רמזו לה שהיא יכולה להיות משהו חוץ מרעה.
וכואב לי הלב על אזולה. באמת. היא דמות מרתקת וחשובה, ואני מאמינה שהגיע לה יותר.
אני חושבת שנבלים הם בדרך כלל הדמויות הכי מעניינות, כי הם אנושיים יותר. קל מאוד לאהוב את אנג, למשל - זה קצת יותר קשה להזדהות איתו. אבל עם אזולה היה לי כל כך קל להזדהות עד שזה כאב.
באגדה של קורה, קורה הייתה אנושית יותר מאנג מלכתחילה. היא הייתה חמומת מוח, פזיזה ותוקפנית. ואולי בגלל זה קורה כן הצליחה להזדהות עם הנבלית, בעוד שאנג לא. כי קורה ראתה חלקים מעצמה בקובירה. קורה ידעה לזהות את החולשות שהובילו את קובירה ללעשות את מה שעשתה. אנג לא היה יכול אפילו לראות את זה. בכל פעם שהסתכל על אזולה, הוא ראה רק רוע טהור.
ובכל זאת אני מאוכזבת, למרות ההסבר שנתתי כאן. כי מה לגבי קטרה, שגם היא אנושית יותר? מה לגבי טאף? מה לגבי צוקו עצמו? האם הם לא יכלו לראות מה קורה לאזולה? האם הם לא יכלו לראות חלקים מעצמם בה? האם אף אחד מהם לא היה יכול לראות את זה?
הייתי רוצה סוף אחר לאזולה. סוף שיהיה קצת יותר כמו הסוף שניתן לקובירה. סוף שיכיר בטרגדיה שלה, ובאנושיות שלה.
אבל לפחות אוכל להתנחם בעובדה שקובירה קיבלה את זה. לפחות האגדה של קורה נגמרה עם ההכרה בכך שגם כשאנשים עושים דברים רעים, צריכה להיות דרך לגשת אליהם בצורה שתתן להם הזדמנות לסגת, לתקן, לבקש סליחה. עם ההכרה בכך שבכולנו יש את החלקים האלה - ואם נוקיע את "הרעים" כל הזמן, ונתכחש לחלקים הרעים בתוכנו, ונמשיך להאמין שיש אנשים שנולדים רעים - הרוע לא ייפסק. הוא רק יוליד את עצמו שוב ושוב מחדש, בדיוק כמו מה שקרה לאורך כל האגדה של קורה.
ברור שיש רמות רוע שיש להוקיע. אני לא מנסה להעמיד פנים שלי אין גבולות, ושאני לא חושבת שיש אנשים שמעשים מסוימים שהם עשו הם מספיקים כדי להוקיע אותם מהחברה. אבל צריכה להיות גם את ההכרה בכך שהוקעה זה לא לגמרי פיתרון. חינוך יכול להיות פיתרון. טיפול יכול להיות פיתרון. לתת למישהו הזדמנות יכול להיות פיתרון. כך ממגרים רוע - להכחיש אותו ולסלק אותו מקרבנו, להעמיד פנים שהוא לא קיים, לא יעלים אותו באמת. אולי הוא רק יעצים אותו. אבל אם ננסה להבין, אם ננסה להגיש דרך מילוט, אם ננסה לתת מקלט מהרוע - אז אולי נצליח לסלול דרך לעתיד טוב יותר.
והסוף של האגדה של קורה נותן מושג לרעיון הזה - ולכן אהבתי אותו כל כך, והלוואי והייתי יכולה לאהוב את הסוף של אווטאר באותה המידה.
טוב, סיימתי להתלונן להיום על הסדרות האלה. אני אמרתי את דבריי.
אוהבת,
מייטי בי. 