מי שאי פעם התגורר עם שותפים חווה מידי פעם סיפורים לא נוחים בניסוח עדין. לי למשל היה שותף שלא סבל אותי וסיכסך ביני לבין השותפה השלישית בדירה, ברמה שהיא ניסה למנוע ממני לצפות בטלוויזיה שהיא זו שהביאה אותה לדירה בך שהיא היתה מסתירה את השלט שלה בחדר. היה לי סיפור עם שותפה שכמה שבועות אחרי ששכרנו יחד דירה נשלחתי מטעם הבודה לארה"ב לכמה חודשים, והיא סירבה לאפשר למכר שלי להחליף אותי בדירה לתקופה הזו בטענה שהיא מוכנה רק לשותפה אישה - אבל כשחזרתי ארצה היה לה בן זוג צמוד שהיה נמצא אצלנו בדירה כמעין שותף שלישי, ושמה אותי במצב שבו אני נאלצתי לסבול מצב שהיא סירבה לו.
אבל אחת השותפות הזכורות ביותר שהיו לי היתה לא כזו גרועה בפני עצמה. נכון שהיא התעקשה כל בוקר להסתובב בדירה עם עקבים גבוהים ורועשים, גם אם אני מידי פעם הייתי חוזרת בשעות הקטנות של הלילה אחרי עבודה רציפה במעבדה ורק רציתי לישון מאוחר, והיתה לנו אי הסכמה לגבי חומר הניקוי של הרצפה (היא טענה שחומר שאני אהבתי מאוד מחליק והפריע לה כשהיא צעדה עליו עם עקבים).וזכורים לי לא מעט רגעים טובים מולה, למשל זמנים שהיא, השותף השלישי בדירה, ואני אכלנו יחד ארוחת ערב או צפינו יחד בטלוויזיה. זכור לי גם שהיה סופ"ש שבו שתינו נשארנו (בלי תיאום מראש) ללמוד והיא די בנתה על להזמין חברות לדירה ללימודים, והיא כן ניסתה להתחשב ואחרי כמה שעות בשבת היא דאגה שהיא והחברות יצאו מהדירה בסביבות הצהרים כדי לאפשר לי לצאת מהחדר ולהכין ארוחת צהרים בשקט.
הבעיה היתה אבא שלה. הוא היה באותה תקופה מנהל בכיר במוסד ידוע, וחיפוש אינטרנטי עליו כמה שנים לאחר מכן גילה שהוא המשיך להתקדם עד שהוא עמד בראש אותו ארגון. וכאבא, הוא פשוט רצה שהבת שלו תקבל את הטוב ביותר, שזה מהלך טבעי מאוד. אבל זה יצר בעיה כשהוא הפעיל את כל הכוח לו נגדנו, השותפים האחרים בדירה.
למען האמת, הבת שלו לא היתה אמורה להיות בכלל שותפה שלנו, ואני רציתי מלתחילה לחפש רק שותפים. ואכן מצאתי שניים שמצאו חן בעיני ונראו רציניים, רק שעברו אי אילו שבועות בין הזמן שמצאתי אותם לבין חתימת החוזה מול בעלי הדירה, ואחד מהם פשוט הודיע לי יום אחד שהוא כבר לא מעוניין בדירה. שנת הלימודים עמדה להתחיל, ואני והשותף השני לא רצינו כמובן לשכור את הדירה רק שנינו כך שאני, כדיירת שנשארה בדירה מהשנה הקודמת והיתה בקשר עם בעלי הדירה, הייתי צריכה למצוא מישהו או מישהי שיחליפו את הבחור, והיא נראתה כאופציה נחמדה.
הבעיות היו בעיקרן לפני תחילת שנת הלימודים. האבא אהב את הדירה, אבל הפריע לו שהתריסים בחדר של הבת שלו היו שבורים, ושהדירה לא נצבעה תקופה מאוד ארוכה. התריסים אכן היו בעיה למרות שגרנו בקומה שלישית, אבל הצביעה לא ממש הפריעה לדיירים עד אז כסטודנטים שמבלים את רוב היום בלימודים או בבילויים מחוץ לבית ולא ממש רואים בדירה בית אלא לכל היותר חדר לישון בו. אל לאבא של השותפה זה היה חשוב, והיה לו עקרוני שהדירה תהיה מוכנה כשהבת שלו תכנס אליה - ולכן כשבלי הדירה היססו לגבי היכולת שלהם לבצע את ל התיקונים בבת אחת, הוא פשוט הציע שאנחנו השותפים נצבע בעצמינו את הדירה אם בעלי הדירה יקנו את החומרים לכך. בעלי הדירה, שהבינו שזה יחסוך להם כנראה לא מעט כסף, הסכימו לזה בהתלהבות למרות שאני והשותף השלישי לא היינו מעוניינים בכך.
והיתה פה עוד נקודה עקרונית: בעלי הדירה קיבלו את הדירה בירושה, אבל לא העבירו אותה על שמם כנראה כדי להמנע ממיסים. האבא היה מודע לזה, ורמז לם במהלך הדיונים על כך שהוא יודע, וכנראה יהיה מוכן לפעול כדי לדווח על זה לרשויות המתאימות, בעלי דירה שתפסו ממנו "איש חשוב מאוד" - האמינו לזה ונכנעו לו די בקלות לגבי הרבה מאוד דברים.
אני הגעתי לדירה ביום שקבענו, מיד אחרי ראש השנה, קצת לפני תחילת שנת הלימודים. השותפה והאבא שלה גם הגיעו, אבל השותף השלישי לא היה יכול להגיע, כנראה בגלל טיול לחו"ל או משהו דומה. ואז התחלנו לעבוד - ועבדנו קשה ובאופן די רציף עד שעות הערב המאוד מאוחרות. האבא כמובן בא לייעץ גם לי,איך להתנהל, אבל באופן טבעי עזר הרבה יותר לבת שלו. לא הספקנו הכל באותו היום, ונשארה קצת עבודה ליום לאחר מכן,
אבל בשלב מסוים הגיע הזמן לארוחת ערב. בשלב זה המכולת ליד הבית כבר היתה סגורה, והייתי צריכה להגיע בתחבורה כזו או אחרת לכל מקום אחר שבו מוכרים אוכל. ואז האבא בא בהצהרה: הוא והבת שלו רוצים קצת זמן לעצמם, ולכן הם נוסעים לקניון הקרוב לאכול, ואני לא מוזמנת. הרצון לקצת זמן פרטי הוא מובן, אבל בגלל שלא היה לי רכב, בשלב זה הייתי די תקועה בבית בלי אפשרות לאכול. לא זור לי האם הזמנתי משהו עם שליח (האופציה הסבירה יותר) או שהם הביאו לי פיצה או משהו דומה מהקניון, אבל תחושת המרירות לגבי העובדה שהם גם לא ממש היו מוכנים לתת לי טרמפ לקניון הקרוב נשארה.
למזלינו הרב יצא לנו להפגש איתו מעט מאוד לאורך השנה, ורק לקראת סופה קרה האירוע הסופי מולו. או יותר נכון מול בעלי הדירה: הם אמרו לי שהם היו מעדיפים שאני אשאר בדירה, אבל הבת שלו רוצה להשאר בה והם מפחדים ממנו ולכן נאלצים לבקש ממני לעזוב. לצערי חיפושי הדירה באותו קיץ היו משום מה קשים עבורי במיוחד, והדיר שמצאתי היתה עם השותף הסכסכן שהזכרתי.
* * *
עשים ומשהו שנה אחר כך, בדתי בהרצליה ויצאתי לצהרים עם כמה עובדות אחרות. פתאום שמתי לב לאדם מבוגר ולא מוכר שמנסה להתחמק מהמבט שלי בפינה מרוחקת של החדר. רק אחרי דקות ארוכות אני מזהה אותו כאותו אבא של השותפה לשעבר לדירה.
ייתכן שהוא לא ממש זיהה אותי באופן אישי, אלא רק נראיתי לו מוכרת בפגישה שבה הוא היה רוצה לשמור על הפרטיות שלו. ייתכן שהוא כן זיהה אותי וחשב משום מה שארצה לפנות אליו בין אם זה רק ברמה של להגדי שלום - או ברמה שבה משום מה ארצה לבקש ממנו משהו. אין לי מושג מדוע הוא התחמק ממני בצורה כזו בולטת כל כך הרבה זמן אחרי שהכרנו. צחוק הגורל היה שאם הוא לא היה מתחמק ממני, הוא לא היה מושך את תשומת הלב שלי ובכלל לא הייתי מזהה אותו או חושבת עליו.