אני רוצה לכתוב פה על נקודה רגישה מאוד בטיולים בכלל ובטיול הזה בפרט, והוא נושא השירותים.
מכיוון שאנחנו לא בבית, יש סדר יום עמוס שצריך לשמור עליו, ולא תמיד ניתן לעצור - אי אפשר ללת לשירותים מתי שנוח ובא לנו במסגרת הטיול. מה שעוד מקשה על ההליכה היא העובדה שבמקומות רבים הולכים יחד כקבוצה - גם אם מדובר על מקום בו יש שירותים, אנחנו נאלצים להמשיך ללכת עם הקבוצה גם אם היינו מוכנים לוותר על לראות דבר או שניים תמורת ביקור בשירותים.
באחד הלילות שלנו בשנחאי, התעוררתי באמצע הלילה עם מיגרנה. ידעתי שבהרבה מקרים, אני חוטפת מיגרנות כשאני לא שותה מספיק - שתיתי בערך ליטר מים, ואחרי שכאב הראש באמת עבר ולא רצתי לשירותים הנחתי שזו היתה הבעיה וחזרתי למיטה לנמנם כמה שעות.
רק שבארוחת הבוקר שמתי לב לזה שאני ממש צריכה לשירותים, אז דאגתי ללכת כמה שיותר קרוב לזמן היציאה שלנו מהמלון כדי לא לסבול במהלך הנסיעה. אבל כמובן שזה לא ער - ולפי מיטב חוקי מרפי, בדיוק בנסיעה הזו חווינו את הפקקים של שנחאי במלוא עוצמתם, ואז את התורים לבדיקות הבטחון בכניסה למוזיאון במלוא אורכם - ואם זה לא הספיק, איכשהו בשירותי הנשים היה תור שלא זז (למרות שלרוב הסיניות מאוד ענייניות בנושא). בשלב מסוים אפילו נילי המדריכה רצתה לשלוף אותנו הנשים מחדר השירותים כי היא לא רצתה להמתין יותר עם התדריך לקבוצה, אבל הנשים שחיכו בחוץ סירבו ללכת לקרוא לנו מסיבות ברורות.
