"גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי."
(תהלים כג ד)
זה מה שכתוב תחת התמונה הזו ואני חושבת שאין מתאים מהפסוק הזה לתארה.
הסיפור שעומד מאחורי התמונה הזו הוא כזה : בר, בני הבכור, חייל קרבי בגבעתי. כשהוא סיים (בהצטיינות יתרה, כן, מותר לי להשוויץ ) את קורס המכ"ים הוא וחבריו לקורס הגיעו לכותל המערבי בירושלים. את הרגע ההוא בכותל הוא מתאר כרגע הכי חשוב בחייו. הרגע שבו הבין שלא משנה מה קורה, אלוהים איתנו ובשבילנו.
זה הרגע שבו הוא חזר להאמין.
כילד, בר למד בבית ספר ממלכתי דתי, זה היה בתקופה הקשה של מחלתי (סרטן). המציאות הייתה בלתי נסבלת עבור כולנו, אך לבר הייתה קשה במיוחד, הוא הרי נולד למציאות שונה בעליל, וביום בהיר אחד הכול השתנה.
היה לו קשה כילד להבין איך קורה שהכול מתרסק סביבו, איך קורה שהאימא החזקה והבריאה שלו נעלמת למול עיניו ואינה שם עבורו, איך קורה שהוא לא יכול לעשות כלום כדי לעזור לה, איך קורה שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו...
הוא חיפש אשמים ומהר מאוד מצא. הוא החליט שאינו מאמין באלוהים הזה ש"אינו שומר על אימו ומאפשר למציאות שכזו לקרות".
הוא גדל כילד ש"חייב לשמור מסורת", כי זה החינוך בבית, אך לא היה שם מרצון ואמונה. הוא אפילו היה עילוי בגמרא, וגדעון, המורה שלו, היה מתמוגג משכלו והישגיו, אך ליבו ונפשו היו במקום אחר לגמרי.
כשהתגייס לגבעתי, למסלול הקרבי, סבו ביקש בקשה אחת : "אל תשכח מי אתה ומאיפה באת". המשמעות של המשפט הזה היא רבה, אבל מבחינת משפחתנו היא אחת : "אתה יהודי ואל תשכח לרגע שיש אלוהים, גם אם קשה ועצוב ומסוכן ומפחיד. האמונה שיש מי שמגן עלינו, שיש מי שרואה הכול ושומר, ושגם אם קורה משהו קשה - הוא לבטח יוביל אותך למקום טוב בהרבה מזה שאתה נמצא בו כעת- הוא הכלי שמאפשר לנו לעבור הכול, והכי חשוב - שבכל רגע נתון תישאר בן אדם שזוכר את שורשיו וערכיו. זו תמצית הערכים שעליהם חינכנו את ילדינו, ועד היום זה עמוד התווך בחיינו, ועם זאת קורה שהאמונה, מכורח הנסיבות נסדקת, או נעלמת, אך ... במקרה של בר - היא חזרה ובגדול בדיוק ברגע המצולם, ברגע שבר התקרב לקודש הקודשים- הכותל המערבי. הוא וחייליו סיפרו ש"משהו אחר, על גבול המיסטי, קרה שם", והתמונה מספרת הכול. גם הבחירה של הפסוק שמתאר את התמונה אומרת הכול.
לא בכדי התמונה הזו הפכה לוויראלית ברשת. אין אחד שלא התחבר אליה ממקומו הוא. היא באמת תמונה חזקה. לכולנו יש את הרגע הזה שאנו מאבדים את האמונה, או האמון בעצמנו, והרגע הזה שבו אנו חוזרים לחיבוק המגונן הזה הוא בלתי ניתן לתיאור במילים. רק רגשות יבינו את העוצם האדיר הזה. זה כלי לחיים, זה בעצם החיים.
יש אנשים שחיים ללא אמונה, זה בסדר, כי זוהי בחירתם, אבל הרגע הזה שאדם נזכר מי הוא ומה הוא וחוזר לשורשיו ולאמונתו- הם הסיפור של התמונה הזו.
זה סיפור על אמונה באלוהים, זה סיפור על סגירת מעגל, זה סיפור על ההבנה והתובנה שלא משנה מה קורה- יש מי ששומר עלינו, וקל (ומבחינתנו אף נכון) להאמין באהבה הבלתי תלויה של אלוהים (ואין לזה שום קשר לדת ושמירת מצוות, זה לחלוטין ברמת האמונה).
כשאתה מאמין אז אתה מאמין. אנשים שלא מאמינים, ולא חשוב במה - הם אנשים שהתלישות היא חלק מחייהם , ושוב- אני מכבדת כל אלוהים באשר הוא אלוהים. זה יכול להיות גם ישו, או מוחמד, או בודהה, או עשתורת, או בר רפאלי, כל אחד יבחר את האלוהים שלו, אנחנו במשפחתנו מכירים ומוקירים רק את האלוהים הזה, ששוכן בלבבות כולנו ואנחנו חלק ממנו והוא חלק מאיתנו, והמקום הזה - הכותל המערבי, זה המקום שהכי מזוהה איתו, עם האלוהים שלנו ושל כל העם היהודי באשר הוא.
אהבתי את הכותרת שבר בחר לתמונה : "הנני כאן!" שהיא דו משמעית, גם אלוהים כאן וגם בר בעצמו כאן, שוב כאן.
הפסוק שבר בחר כתאור לתמונה הוא הפסוק שאני הכי אוהבת מתהילים ומשמעותו : אפילו אם אלך במקום עמוק וחשוך, כלומר במקום סכנה, לא אפחד שיקרה לי אסון כי אלוהים תמיד ולתמיד נמצא איתי, הייסורים והתורה הם יעודדו אותי.
הייסורים הם שיעורים שאותם אנו עוברים בחיים ורק מהם אנו לומדים ומבינים ומיישמים ומתקדמים,הידיעה שאלוהים איתך ומדריך אותך- יובילו אותך למקום בטוח. מי שלא "חוטף" נשאר באזור הנוחות שלו, כי אין משהו שמכריח אותו לצאת משם, מתי אנו מתעוררים? כשקורה משהו נורא, ורק מהמצבים האלו גדלים וצומחים ומתקדמים. נכון שאפשר תיאורטית "ללמוד מניסיונם של אחרים", אבל זה לא זה כשאתה לא עובר את זה על בשרך. כל אחד והשיעורים שלו וכל אחד ותובנותיו הוא. מי כמוני יודעת את זה...
אז זה הסיפור של התמונה הזו והערך הגדול שמובא ומובע בה.
אני מודה לכם על הכול, קודם כל על זה שאתם כאן, איתי וגם על זה שאתם מוכנים לאהוב, להגיב ולשתף . זה לא ברור לי מאליו ואני מעריכה ומוקירה אתכם.
תכלה שנה ומכותיה תחל שנה והצלחותיה
שנה מדהימה, והעיקר- בריאות !!
נשיקות ושוב תודה למפרע
אריאלה