דמוקרטיה אמיתית

נהוג לחשוב שמדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. שבין כל המדינות במזרח התיכון ישראל היחידה שהיא דמוקרטית. אלא שבבואנו לבדוק לעומק את הטענה הזאת נגלה שהיא אינה מדויקת, במיוחד בימינו אלה.

במה דברים אמורים?

דמוקרטיה היא שלטון העם. רוצה לומר, העם שולט על עצמו והעם קובע את עתידו ואת באמצעות נבחריו. אלא שבישראל העם לא ממש שולט ולא קובע כמעט דבר. נכון, יש בחירות כלליות שהן סממן אחד לדמורקטיה, אבל גם בתורכייה וברוסיה יש בחירות - והן כידוע אינן דמוקרטיות. ומדוע? מפני שבחירות לכנסת/לפרלמנט בלבד אינן ערובה לדמוקרטיה. כדי לקיים דמוקרטיה יציבה לאורך זמן חייבים להתקיים תנאים נוספים. על הדמוקרטיה יש לשמור בכל יום ויום ולא אחת לארבע שנים ביום הבחירות לכנסת.

נחזור לישראל. לפי שיטת הבחירות הנהוגה בישראל, בכל ארבע שנים (במקרה הטוב) הציבור בוחר את נבחריו שייצגו אותו בכנסת. אלא שהציבור לא באמת בוחר את נבחריו, הוא בוחר מפלגות, לא נבחרים. אנחנו לא באמת בוחרים את נציגינו בכנסת.

ובהרחבה: מפלגות בודדות בלבד מקיימות בחירות מקדימות (פריימריז) לרשימה בכנסת, וגם בהן לא כל מי שמצביע למפלגה הוא גם חבר המפלגה שיכול להשפיע על דמותה ועל זהות נבחריה. מפלגות אחרות כלל אינן מקיימות בחירות מקדימות, ובהן ראש המפלגה מכניס אליה את מי שהוא חפץ ביקרו. מה בדיוק דמוקרטי בזה?

יבוא הטוען ויטען שבבחירות מקדימות טמונה סכנה של שחיתות והונאה, סגירת "דילים" בעייתית וכיו"ב. יכול להיות, אבל זו הדרך הטובה ביותר כרגע לקיים דמוקרטיה אמיתית שבה האזרח יכול באמת לקבוע מי ייצג אותו בכנסת. ואם העניין יעוגן בחוק בצורה מוסדרת ומסודרת (לרבות קביעת תקציבים לכך), מעשי שחיתות, מרמה, הונאה ודילים עשויים להימנע.

אז מה עושים?

כדי שישראל תהיה דמוקרטיה ליברלית אמיתית ושוויונית דרוש שינוי מהותי בשיטת הבחירות. בשורות הבאות אפרט את דעתי בעניין.

מספר המפלגות 

יש צורך להגביל בחוק את מספר המפלגות הרשאיות להתמודד לכנסת. במדינה קטנה כמו ישראל אין זה הגיוני שבכל מערכת בחירות מתמודדות מעל 30 מפלגות, והשנה, למיטב הבנתי, נרשמו מעל מאה(!) מפלגות המבקשות להתמודד לכנסת. ברי לכל בר־דעת שמצב זה אינו הגיוני ואינו נורמלי. ברור שרובן ככולן של המפלגות הללו לא יעברו את אחוז החסימה והקולות שלהן ייזרקו לפח. לכן יש לקבוע בחוק שבבחירות לכנסת אפשר שיתמודדו עד חמש־עשרה מפלגות לכל היותר (לדעתי, גם עשר יספיקו אבל הייתי "לארג'"). דמוקרטיה לא יכולה להחזיר מעמד עם רסיסי מפלגות ומפלגות קטנות שאין באמת הבדל מהותי ביניהן. צריך שיהיו שתי מפלגות גדולות שייצגו שתי תפיסות עולם שונות משני צידי הפוליטיקה (הליכוד והעבודה, לצורך העניין) ועוד כמה מפלגות קטנות יותר שיהיו בקואליציה או באופוזיציה (למשל, הבית היהודי ומפלגה דתית נוספת מצד אחד ומרצ ומפלגה ערבית מצד אחר) - וזהו, לא צריך יותר מזה.

מספר הקדנציות 

יש צורך להגביל בחוק את מספר הקדנציות של ראש ממשלה וראש רשות מקומית - עד שתי קדנציות מלאות (שמונה שנים/עשר שנים בהתאמה). 

 התפקדות כללית למפלגה

כדי שהעם יבחר באמת את נציגיו ואת מי שהוא מעוניין שישרתו אותו בכנסת, על האזרחים בעלי זכות הבחירה להיות כולם חברים במפלגה שלה הם מצביעים בבחירות כדי שיוכלו להשפיע על אופי המפלגה, אנשיה ודרכה. מובן שאזרח לא יוכל להיות חבר בכמה מפלגות בו־בזמן, עליו להיות חבר במפלגה אחת בלבד, המפלגה שהוא בוחר לכנסת. אם החליט האזרח לבחור מפלגה אחרת עליו לבטל את חברותו במפלגה האחרת ולהצטרף כחבר במפלגה שהוא בוחר לכנסת.  

בחירות מקדימות למפלגה

כדי לממש את זאת על כל המפלגות הרצות לכנסת לקיים בחירות מקדימות לבחירת נציגי המפלגה והיושב ראש שלה, והאזרחים בעלי זכות הבחירה יצביעו באותן בחירות (אחרי שיתפקדו למפלגה שהם בוחרים בה לכנסת), והם ורק הם יקבעו את זהות הנציגים ונבחרי הציבור שהם מעוניינים שישרתו אותם בכנסת. 

דמוקרטיה בראי הטכנולוגיה 

הדמוקרטיה צריכה להיות קשובה לשינויים הטכנולוגיים המתרחשים בתכיפות בעולמנו. לכן יש לקבוע בחוק שכל נבחר ציבור ומשרת ציבור חייב לפתוח ערוץ תקשורת רשמי שבו יתקשר עם האזרח, כלומר לפתוח דף רשמי ברשתות החברתיות המוכּרות (פייסבוק וטוויטר) שימומן מכספי הציבור. בדף הרשמי יופיעו שם המפלגה וסמליל המפלגה שהוא מייצג לצד שמו ותוארו (חבר כנסת או שר). נבחר הציבור לא יוכל לחסום בדף אזרח שפונה אליו בשאלה או בתלונה. לכאן אוסיף שתי הערות חשובות: א. מכיוון שנבחר הציבור אינו אדם פרטי והדף שלו אינו דף פרטי אלא ממומן מכספי ציבור, עליו להתייחס בצורה נאותה לכל האזרחים הפונים אליו בפרטי או בפומבי, לענות בסבלנות ובאדיבות ולא לתקוף אותם, וכאמור, לא לחסום אותם. עליו לנהוג בממלכתיות הראויה ולזכור שהוא לא תגוביתן (טוקבקיסט), אלא משרת ציבור זמני, נבחר ציבור שמייצג מפלגה וציבור בוחרים. ב. במקרים קיצוניים של אלימות מילולית קשה של אזרח כלפי נבחר ציבור ברשתות החברתיות או איומים על חייו, יוכל נבחר הציבור למחוק את התגובות האלימות והמאיימות, ואף להגיש תלונה במשטרה על איומים מצד אותו אזרח, ורק במקרים קיצוניים במיוחד אף לחסום מטרידים סדרתיים אלימים ומאיימים. אך כאמור, לא יוכל לחסום אזרחים תמימים שכל רצונם לקבל מענה ישיר לשאלותיהם ומצוקותיהם, שהרי לשם כך קיים הדף שהאזרחים מממנים.

לעניין זה ראוי לשקול גם דרכים מתוחכמות יותר לבחור ולא בפתקים (למשל, בטביעת אצבע), ובלבד שתובטח חשאיות הבחירות האישיות, וחשוב יותר - שהן יאובטחו אבטחת סייבר למניעת הונאה, מרמה, זיוף וריגול.

בדרך זו ישראל תהיה דמוקרטיה אמיתית וראויה לשמה, ולא על הנייר בלבד, במיוחד בימינו.