שלשום (1.2.2011), כשהודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על כך שהוא נסוג ממינויו של יואב גלאנט לרמטכ"ל, היו אולי כמה אנשים שיצאו בריקודים מרוב שימחה. אני משער שהיו ביניהם כמה ממפוני "גוש קטיף", שזוכרים לו את היותו המזכיר הצבאי של אריק שרון בזמן התיכנון של "ההתנתקות". אני משער שהיו ביניהם כמה משכניו של גלאנט במושב "עמיקם", שהיו בסיכסוך שכנים עימו. היו ביניהם כמה מאויבי ישראל, ששמחו על הנזק שניגרם למדינת ישראל.
קראתי את רוב הדברים שניכתבו על "הפשעים" של יואב גלאנט וצפיתי ברוב קשב בראיון של יואב גלאנט בערוץ 2 . מכל אלה התרשמתי כי יואב גלאנט איננו איש חביב. התרשמתי כי אכן יואב גלאנט הגיש מיסמך ובו הוא טען שחלקה מסויימת, שליד ביתו, היתה בעיבודו, בשעה שהוא רק התכוון לעבד אותה. הבנתי גם, וכל מי שדיבר על כך, אמר זאת, כי גלאנט הוא האיש המתאים ביותר להיות הרמטכ"ל הבא של מדינת ישראל. להדיח אותו בגלל העניין הזה – זה טירוף מערכות. האיש שלחם את מלחמות ישראל 34 שנים – זכה להיות מגולגל מכל המדרגות בבושת פנים. לא נכון, לא צודק ולא ראוי.
משפטיזציה
חלק נכבד מהפרשה נובע ממה שפרופ` אבי רביצקי קרא לו "משפטיזציה". כל מעשה מפוקפק נמדד רק ע"פ קריטריונים משפטיים ולא לגופו של עניין. אם מבחינה חוקית אי אפשר לפסול את את זה – המעשה בסדר גמור, גם אם מדובר על מעשה נבלה, מבחינה מוסרית. אם מבחינה חוקית פורמאלית המעשה איננו קביל – זהו פשע ועושהו לא יינקה, גם אם הוא עשה את הדבר הנכון מבחינה מוסרית.
השיקול המשפטי הפך להיות השיקול הדומיננטי. כאשר בית המשפט העליון יושב לדון בנושא כלשהו, או מבקר המדינה (שהוא שופט בדימוס), או היועץ המשפטי (שגם הוא משפטן) – הם דנים בנושא בעיקר מנקודת מבט של עורכי דין, והנושאים המהותיים מקבלים משקל מועט. כאשר לינדנשטראוס דן במעשיו של גלאנט, לא ביטחון המדינה עמד לפניו, אלא רק השאלה האם גלאנט אמר 100% אמת בכל מה שאמר, וכל מה שעשה בכל ימי חייו.
שיטת טבלת השיקולים
כאשר אני הייתי צריך לעשות החלטה, בתקופה שהייתי מנהל, והייתי צריך לעשות החלטות בנושאים שכספים רבים, ושיקולים רבים כרוכים בהן – הייתי פועל בשיטת טבלת השיקולים. הייתי בונה, בעזרת האנשים (והנשים) שעבדו אתי, טבלה בדרך הבאה: כל עמודה ייצגה החלטה אחת אפשרית, מוצר אחד, פיתרון אחד לבעייה שאותה היינו צריכים לפתור. כל שורה ייצגה את אחד ההיבטים, אחד השיקולים, אחד המרכיבים של תהליך ההחלטה, עם המישקל שלו (באחוזים) בהחלטה. כל תא בטבלה היה מכיל את ההתאמה (באחוזים) של אותו פיתרון (שבעמודה), בהשוואה ליתר הפיתרונות, לאותו היבט (שבאותה שורה). אחר היינו מסכמים את המספרים שבכל עמודה, והיינו רואים איזה פיתרון קיבל את המספר הגדול ביותר. את הטבלה הייתי מציג בפני הנהלת אונ` בן גוריון, או הנהלת הטכניון, שאותן הייתי צריך לשכנע לקבל את החלטותי ולתת לי את התקציבים הדרוש כדי ללכת על הפיתרונות שבחרנו.
אם ממשלת ישראל היתה בונה טבלה כזאת בבחירת הרמטכ"ל, השיקול של המיסמך הנ"ל, היה מקבל את חלקו הראוי בכלל ההחלטה, ולא היה הופך לשיקול הבלעדי. כמובן, אם היה מתברר כי יואב גלאנט הוא שקרן סידרתי, זייפן ונהנתן (כמו אהוד ברק) – היה זה הופך לדרישת סף, שמי שאינו עומד בה, אינו נכנס כלל לטבלה. אבל השקר הזה של גלאנט הוא נקודה שולית ולא פשע חמור, שמצדיק את העונש והביזיון שהוא קיבל, עונש חמור יותר ממה שמקבלים רוב הפושעים במדינת ישראל. אם ניקח את כל שבעת מיליוני האזרחים במדינת ישראל, אני תוהה כמה מהם היו נקיים מכל רבב וכמה מהם היו נתפסים במעשים מעין אלה, כשבנו קצת יותר מהשטח שאושר להם בתוכנית הבניה, כשעברו ברגל במעבר חצייה באור אדום, או כל מעשה לא נאה מעין זאת, ממין המעשים שאדם עושה ברגע של שטות, ואם הוא נתפס ונענש, הוא שואל את עצמו: למה הייתי צריך לעשות את זה?
טהרנות
יהיו שיאמרו: גם שקר קטן הוא שקר והוא פוסל את האדם מלקבל תפקיד ציבורי. היות ורוב האנשים אינם טלית שכולה תכלת, יהיה עלינו לפסול רבים מן האנשים המתאימים לתפקידים, ולפעמים לבחור אנשים, שאינם מתאימים לתפקיד, רק משום שהם מעולם לא עשו שום דבר, או שלא נתפסו כשעשו זאת. אני לא בעד הכנסת פושעים לתפקידים ציבוריים. אבל תגידו לי אתם, יואב גלאנט הוא פושע?
כדי להדגים את הנקודה הזאת עלינו להיזכר באריק שרון ובסיפור שלו. אריק שרון פעל בפרשת סאברה ושאתילה בחוסר מחשבה מדהים ווועדת כהן החליטה שיש לפטר אותו מתפקיד שר הביטחון. בגישה הטהרנית היה עלינו לפסול אותו לעולמים, שכן דבק בו רבב, ורבב די גדול. אעפ"כ, כשמדינת ישראל היתה במצב קשה, באינתיפאדה השנייה, הגיע אריק שרון לתפקיד ראש הממשלה והוביל את ישראל לניצחון במערכה הקשה הזאת. אם היו פוסלים את שרון לעולמים, אולי מצבה של מדינת ישראל היה שונה, ואנשים רבים יותר היו משלמים בחייהם. כאשר העיתונאים ועורכי הדין דנו בעניינו של גלאנט, האם לקח מישהו מהם בחשבון את מה שעלול לקרות, אולי, אם במקומו של גלאנט ייבחר רמטכ"ל אחר, ברמה של מופז - ויהיו אנשים רבים שייהרגו כתוצאה מכך. לא שבטוח שאכן ייגרם נזק לצה"ל ולמדינת ישראל אם ייבחר רמטכ"ל אחר, אבל טענתי היא שהשיקול הזה כלל לא ניכנס למערכת השיקולים של המשפטנים והעיתונאים המשפטניים ששחטו את גלאנט.
האשמה
יואב גלאנט איננו אשם במה שקרה. מי אשם? ברק ולינדנשטראוס. אהוד ברק היה להוט כל כך להכריז על הרמטכ"ל המיועד לפני הזמן, ולעצבן את הרמטכ"ל המכהן גבי אשכנזי, עד שהכריח את ביבי ואת רוב השרים להצביע בעד המלצתו, בלי לחכות לסיום הבדיקה ע"י מבקר המדינה, דבר שגם מיכאל איתן וגם משה "בוגי" יעלון, הזהירו אותם מפניו. אילו היו שומעים בקולם של איתן ויעלון, היה נחסך הביזיון הזה מהממשלה ומהעומד בראשה.
לינדנשטראוס? מה יש לי כנגד מיכה לינדנשטראוס? הצוות של מבקר המדינה נבר באלפי מיסמכים ובדק אותם בשבע עיניים, עד שנימצאו שני מיסמכים שהם בעייתיים. כמו בסיפור של השוטרים מנהריה, האנשים שתפקידם לדאוג לציבור, משקיעים מאמצים אדירים במלחמה באנשים הטובים, שמגינים על הציבור, ולא במלחמה בפושעים ובגנבים האמיתיים, שמזיקים לציבור. השופט טירקל נבר גם הוא במרבית אותם מיסמכים (לא כולם), והוא לא חשב שיש פה עניינים חמורים, שמצדיקים את פסילתו של גלאנט. בפניו לא הובא המיסמך המסויים הזה, שבעטיו הוחלט להעיף את גלאנט. ועכשיו מתנפלים כל פושקי השפתיים גם עליו, ועל חבריו ל"ועדת טירקל", שלא פסלו את גלאנט.
כדי להבין עד כמה העסק הוא שולי, בואו נניח שהיו מעמידים לדין את יואב גלאנט על המיסמך המדובר. איזה עונש הוא היה מקבל? האם הוא היה מקבל קנס של 5,000 שקל? תשוו לעונש שהוא קיבל.
הנזק
הנזק שניגרם למדינת ישראל איננו מצטמצם רק בכך שיהיה לנו רמטכ"ל פחות טוב. הנזק מפרשת גלאנט, כמו מפרשת שחר מזרחי וכמו מפרשת השוטרים מנהריה, שאדם ששוקל ללכת לצבא, או למשטרה, או לפוליטיקה, או לתפקיד ציבורי, יחשוב פעמיים אם שווה לו להיכנס לזירה, שבה אנשים כמו יואב גלאנט אומרים במר ליבם: 34 שנים הגנתי על המדינה הזאת. לא מגיע לי שעכשיו המדינה תגן עלי?
לסיכום, אינני מחבב את יואב גלאנט, ממש לא, אבל לא מגיע לו מה שעשו לו, ולא מגיע למדינת ישראל הנזק שניגרם לה בפרשה הזאת.
המלצה
אם לא קראתם עדיין, או שאינכם זוכרים את מה שקראתם מזמן, אני ממליץ בפניכם לשוב ולקרוא את שמעון צבר – הבית"רי שהפך לשונא "ישראל בכתובת:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=942305
האם אני צודק? אל תסכימו אתי.
מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים?
יוסף רגב
-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-=-~-
המונה היומי: עד היום היו 336,340 כניסות לבלוג שלי, וזאת מאז שהתחלתי ב-22.2.2006
אם בהמשך הקטע (הפוסט) הזה יש תגובות, קיראו גם אותן. כשאנשים מתווכחים אתי, עולות נקודות חשובות, שלא נכנסו למסמך המקורי שכתבתי.
אם הדברים שכתבתי פה מעוררים אצלכם מחשבות, והרי לשם כך אני כותב אותם, אנא, הגיבו לדברי בבלוג עצמו, ע"י קליק על "הוספת תגובה", כדי שאדע שקראתם וחשבתם עליהם.
אם התגובות שלכם מתייחסות לנקודה מסוימת במה שכתבתי, סמנו אותה בשדה "נושא" ע"י מספר בסוגריים מרובעים כפולים, לדוגמה [[1]], ואני אכניס את המספר הזה בתוך הטקסט שלי.
כיתבו תגובות. אל תהססו. אין צורך להיות בלוגר רשום. אין חובה לתת כתובת דוא"ל. כל אחד יכול להגיב.
את רשימת הנושאים בבלוג שלי וגם את הוראות השימוש, ניתן לראות בכתובת:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=897416
תגיות: אקטואליה, צה`ל, ברק אהוד, ניהול, עליונות המשפט, מבקר המדינה, חשיבה עקומה